אמיל בודנראש
 | |
| לידה |
10 בפברואר 1904 יסלובץ, דוכסות בוקובינה, נחלת כתר אוסטריה, האימפריה האוסטרו-הונגרית, כיום במחוז סוצ'אבה, רומניה  |
|---|---|
| פטירה |
24 בינואר 1976 (בגיל 71) בוקרשט, הרפובליקה הסוציאליסטית של רומניה |
| מדינה |
רומניה, האימפריה האוסטרו-הונגרית, ברית המועצות |
| השכלה |
אוניברסיטת יאשי |
| דרגה |
קולונל גנרל |
  | |
אמיל בודנראש (ברומנית: Emil Bodnăraș; 10 בפברואר 1904 - 24 בינואר 1976) היה איש צבא ומנהיג קומוניסטי רומני. נמנה עם מקימי המשטר הקומוניסטי ברומניה, עם עוזריו הקרובים של גאורגה גאורגיו-דז' ואחר כך של ניקולאיה צ'אושסקו. בשנים 1947–1955 עמד בראש משרד הביטחון של רומניה בדרגת גנרל (general de armată). מאוחר יותר כיהן כסגן ראש הממשלה (1965-1957), כסגן ראש ממשלה ראשי (1967-1965) ובתפקיד הסמלי של סגן יושב ראש מועצת המדינה לצדו של צ'אושסקו (בשנים 1967–1976).
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בודנראש נולד בכפר יאסלובץ, בבוקובינה שבאימפריה האוסטרו-הונגרית, אזור שהפך לחלק מרומניה לאחר מלחמת העולם הראשונה. הוא נולד לאב ממוצא אוקראיני ולאם ממוצא גרמני. בודנראש סיים בית ספר תיכון והמשיך בפקולטה למשפטים באוניברסיטת יאשי וסיים בהצטיינות ב-1924. הוא המשיך לימודים בבית הספר הצבאי לתותחנים בטימישוארה וסיים ב-1927 כראש המחזור. משם המשיך לבוקרשט, לבית הספר המיוחד לקציני תותחנים וסיים אותו ב-1930 כראש המחזור. בסיום לימודיו הועלה בודנראש לדרגת סגן והוצב בחיל המצב בצ'רנוביץ.
לאחר פרשיית אהבים עם אשת קצין בכיר ממנו, הוא הועבר לחיל מצב בבסרביה, שם התחבר לגורמים בעלי זיקה קומוניסטית. בפברואר 1932 ערק בודנראש מצבא רומניה וחצה בהסתר את הגבול לברית המועצות. בתקופת שהותו בברית המועצות למד בודנראש במוסקבה, בבית הספר הגבוה של השירותים המיוחדים הסובייטיים.
ב-1935 נשלח בודנראש חזרה לרומניה עם משימות ריגול, אולם בדרך בתחנת הרכבת צפון "גארה דה נורד" בבוקרשט זוהה על ידי חבר ללימודים מהעבר ונעצר. הוא נשפט על עריקה ונידון ל-10 שנות מאסר, אך בערעור קוצר עונשו לשש שנים. בהיותו בבית סוהר בברשוב נודע לו שאיבד את האזרחות הרומנית בגלל התפקידים שמילא בברית המועצות. אחיו הגיש לשגרירות הסובייטית, בשמו, בקשה לאזרחות סובייטית והבקשה אושרה. ב-1940, בבית הכלא, התקבל למפלגה הקומוניסטית הרומנית ובאותה שנה קוצר עונש הכליאה שלו בשנתיים וחצי.
ב-1942 סיים לרצות את עונשו ושוחרר. הוא קיבל מחבריו בכלא סכום כסף גדול והשתמש בחלק ממנו כדי לשחד את המפקח ששחרר אותו, שלא ישים לב לאזרחותו הסובייטית, שחייבה באותם זמנים כליאתו במחנה ריכוז. הוא התיישב בגאלאץ, שם אירח אותו אחיו, ופתח בעזרת יתרת הכסף עסק של חומרי בניין, שאפשר לו נסיעות ברחבי רומניה.
לאחר שחרורו מהבית הכלא חבר בודנראש לקבוצתו של גאורגה גאורגיו-דז', שעדיין היה כלוא. באפריל 1944 הדיח יחד עם קונסטנטין פרבולסקו ויוסיף ראנגץ בעורמה ובאיומים את מזכיר המפלגה הקומוניסטית הרומנית, שטפאן פוריש, כלאו אותו בבית מחתרתי וניהלו את המפלגה עד להימלטותו מהכלא של גאורגה גאורגיו-דז' בחודש אוגוסט. באותה תקופה, בודנראש, שנשא את הכינוי המחתרתי "המהנדס צ'אושו (Ceaușu)", היה המלווה של לוקרציו פטרשקנו במפגשיו עם נציגי המפלגות הבורגניות, כשתכננו את הפיכת 23 באוגוסט 1944. בהפיכה עצמה, כשיון אנטונסקו ומיכאי אנטונסקו נעצרו בארמון המלוכה, הם נמסרו למשמר לבודנראש, שעמד בראש קבוצת פעילים קומוניסטים, שגויסו למטרה זו. כשהגיע לבוקרשט הצבא האדום, ב-1 בספטמבר 1944 העביר להם בודנראש את העצורים.
תפקידים שלטוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1946 נבחר לחבר בפרלמנט הרומני ומ-1948 היה חבר באספה הלאומית הגדולה של רומניה. בספטמבר 1946 התמנה למזכיר הכללי של נשיאות ממשלת רומניה ובנובמבר 1946 היה לתת-מזכיר מדינה בדרגת שר. בדצמבר 1947 היה לשר ההגנה של רומניה, בשמות השונים של משרד זה, "משרד המלחמה", "משרד ההגנה הלאומית", "משרד כוחות הצבא". באוקטובר 1951 קיבל דרגת גנרל. באוקטובר 1955 התמנה גם לתפקיד של סגן ראש ממשלת רומניה ובאוגוסט 1965, לאחר שניקולאה צ'אושסקו, בתמיכתו של בודנראש, תפס את ההנהגה לאחר מות גאורגה גאורגיו-דז', היה לסגן ראשון של ראש ממשלת רומניה ולשר התחבורה והתקשורת.
עד מותו נשאר בודנראש אחד האישים המשפיעים ביותר ברומניה. לאחר מותו, בהתאם לצוואתו, נקבר בארון עשוי מתכת, שהוטמן בכנסייה, שבנה מכספו הפרטי בכפר הולדתו.
