אן לושאן
 | |||||||||||||||||
| לידה | 703 | ||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| נרצח |
29 בינואר 757 (בגיל 54 בערך) לוו-יאנג | ||||||||||||||||
| מדינה |
שושלת טאנג, Yan  | ||||||||||||||||
| בת זוג | הקיסרית דואן | ||||||||||||||||
| שושלת Yan | |||||||||||||||||
| |||||||||||||||||
| |||||||||||||||||
| |||||||||||||||||
  | |||||||||||||||||
אָן לוּשְׁאָן (במנדרינית: 安禄山; 703 – 29 בינואר 757) היה מצביא בכיר של שושלת טאנג במהלך המאה ה-8 עד אשר בגד (מחשש לחייו) בשואן-דזונג, קיסר סין, הכריז עצמו קיסר סין החדש של שושלת יאן והחל את מרד אן לושאן על שמו. מרד זה יבדל לימים כמאבק הנוראי ביותר בתולדות האנושות מבחינת אחוזי חיים שנלקחו; אחד מכל שישה אנשים על גבי כדור הארץ ימותו עם סופו של המרד כשמונה שנים מתחילתו.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אן לושאן היה בנה של בת שבט גקטורקי אציל ושמו המקורי; "גאן-לושאן" משמעו מלחמה בטורקית עתיקה. בצעירותו אביו נפטר ואמו נישאה בשנית, בכך לקח על עצמו את השם אן לושאן (כשם חתנה השני של אמו) במקום השם הטורקי גאן-לושאן. המקורות על אביו של אן לושאן מעומעמים ומוערך כי היה בן לעם טורקי באוזבקיסטן של היום, דאז; גבולותיה המערביים של שושלת טאנג הגדולה.
אן גדל באזור בייג'ינג ונאמר כי ידע שש שפות מלבד מנדרינית. בשנת 732 הפך למזכיר משטרתי ושימש תרגומן צבאי. עם הזמן עלה בדרגות והפך משומר צבאי פשוט בגבולות סין הצפוניים לגנרל צבאי לוחם שהפיל מספר מרידות של עמים טורקים ומונגולים כאחד.
הוא הועבר בשנת 751 אל צ'אנג-אן (שיאן), הבירה באותה התקופה והפך מקורב אל שואן-דזונג, קיסר סין. עם הזמן החל חשש גובר בין יועציו הבכירים של הקיסר, כי השפעתו של אן תעלה על השפעתם שלהם וכי הוא יהפוך למקורבו ואיש סודו המרכזי של הקיסר.
בעוד היה אן בפעולות הגנה על מנצ'וריה נודע לו ממקורביו שיועצי הקיסר מתכננים להורגו. יאן החל בתוכניות להפיכה משל עצמו ובשנת 756 הכריז עצמו קיסר סין של שושלת יאן בעודו שולט על צפון סין, עם לדייק, בתחילת המרד שלט אן בשטחים החופפים לליאונינג, בייג'ינג, טיינג'ין, חביי, צפון ומזרח שאנשי וצפון שאנדונג. אן יצא במערכה לכיבוש כלל סין, הוא חבר אל האימפריה הטיבטית ולבסוף כבש את שיאן והכריח את בית המלוכה של טאנג לסגת. בנקודה זאת דרום סין הכריזה עצמאות והיה זה נראה כי שושלת טאנג הגיעה לסופה אחת ולתמיד לולא מספר מפקדים מרכזיים בג'יאנגסו וחנאן אשר המשיכו להילחם לטובת הקיסרות של טאנג.
עם הזמן מחלות ראייה עיוורו את אן לושאן; האחרון חלה בכיב ומצבו הנפשי כמו גם יחסו לאנשיו התדרדר. לבסוף בליל ה-29 בינואר 757 בנו של אן לושאן, אן צ'ינג-סו הסיח את תשומת ליבו של אביו בעוד מתנקש תקף את האחרון. אן לושאן תכנן להילחם בחזרה אך לא מצא את חרבו ומצא את מותו באותו הלילה. בנו אן צ'ינג-סו אשר תכנן את ההתנקשות ירש אותו.
