אנדרייאן ניקולאייב

אנדרייאן ניקולאייב
Андриян Григорьевич Николаев

אנדרייאן ניקולאייב, 1976
לידה	5 בספטמבר 1929 שורשלי, הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית האוטונומית צ'ובשית רוסיה, ברית המועצות
פטירה	3 ביולי 2004 (בגיל 74) צ'בוקסרי, הרפובליקה הצ'ובשית, הפדרציה הרוסית
מקום קבורה	שורשלי
מדינה	ברית המועצות, רוסיה
השכלה	אקדמיית חיל האוויר הסובייטי על שם ז'וקובסקי (1968) בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה
תקופת פעילות	1960–1982 (כ־22 שנים)
עיסוק	טייס
בשירות	קוסמונאוט בשירות תוכנית החלל הסובייטית
מפלגה	המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות
בת זוג	ולנטינה טרשקובה (3 בנובמבר 1963 – 1982 (כ־18 שנים))
ילדים	Elena Tereshkova
מספר ילדים	1
פרסים והוקרה	עיטור לנין (18 באוגוסט 1962) מדליית השירות המצוין, דרגה 3 מדליית השירות המצוין, דרגה 2 מדליה להנצחת 100 שנים להולדתו של לנין מדליה להנצחת 20 שנים לניצחון במלחמת המולדת הגדולה 1941–1945 מדליה להנצחת 850 שנים לייסוד מוסקבה פרס ברית המועצות (1981) אזרחות כבוד של פולאצק מדליית וטרן הכוחות המזוינים של ברית המועצות מסדר שירות המולדת בכוחות המזוינים הסובייטים, דרגה 3 (30 במאי 1988) מדליה להנצחת 40 שנים לכוחות המזוינים של ברית המועצות מדליה לציון 60 שנים לכוחות המזוינים של ברית המועצות גיבור העמל Jubilee Medal "30 Years of the Victory over militaristic Japan" מדליה להנצחת 50 שנים לכוחות המזוינים של ברית המועצות תעודת הוקרה נשיאותית של הפדרציה הרוסית מדליית השירות המצוין, דרגה 1 honorary citizen of Cheboksary מדליה להנצחת 70 שנה לכוחות המזוינים של ברית המועצות מדליה לציון 30 שנים לנצחון בקרב חלקין גול כוכב הזהב (3 ביולי 1970) מדליית הזהב על שם יורי גגארין (1970) מאסטר מוסמך לספורט של ברית המועצות (1962) עיטור הדגל האדום של העמל (15 בינואר 1976) עיטור הכוכב האדום (1961) גיבור הרפובליקה העממית של מונגוליה טייס חלל של ברית המועצות (1962) גיבור העמל הסוציאליסטי של בולגריה גיבור ברית המועצות (3 ביולי 1970) כוכב הזהב (18 באוגוסט 1962) מדליה על חיזוק הברית הקרבית (18 בפברואר 1991) מסדר סוחבאטאר (1965) מסדר הנילוס Medal "For Strengthening Brotherhood in Arms" מסדר גאורגי דימיטרוב כוכב הרפובליקה של אינדונזיה מסדר הדגל הרפובליקה של הונגריה (1964) Order of Gorkha Dakshina Bahu (1963) מסדר קירילוס ומתודיוס מסדר קירילוס ומתודיוס, דרגה 1 בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה
זמן שהייה בחלל	21 ימים, 15 שעות ו-20 דקות
חתימה
משימות
ווסטוק 3, סויוז 9
עיטורים

אנדרייאן גריגורייביץ' ניקולאייב (ברוסית: Андриян Григорьевич Николаев;‏ 5 בספטמבר 1929 – 3 ביולי 2004) היה טייס סובייטי, בן לעם הצ'ובאשי, שהתפרסם כקוסמונאוט השלישי.

ביוגרפיה

אנדרייאן ניקולאייב נולד בכפר שוֹרשֶלי Шоршелы (בצ'ובאשית: שורשל Шуршăл) שברפובליקה האוטונומית הצ'ובאשית כאחד מששת ילדיה של משפחת איכרים. לאחר סיום בית הספר התחיל לימודי רפואה בבית הספר לאחיות אך עזב כדי להרשם לפי דוגמת אחיו איוואן, שהיה יערן, לבית הספר לתעשיית היערות בעיר מרינסקי–פוסאד (סנטרבארי). בהמשך נסע לעבוד כטכנאי יערן בקרליה הרחוקה בין השנים 1947–1950. כשגויס לצבא הסובייטי התקבל ליחידת נ. מ. ולאחר מכן בין אוגוסט 1951 -1954 לבית הספר הצבאי של חיל האוויר בעיר פרונזה שם סיים כקצין טיס. מאוחר יותר למד באקדמיה להנדסה אווירית ע"ש ניקולאי ז'וקובסקי במוסקבה אותה סיים בשנת 1968. בין השנים 1955 – 1960 שירת ביחידות שונות של חיל האוויר באזור מוסקבה.

פעילותו כטייס חלל

במרץ 1960 נבחר לקבוצה הראשונה של טייסי חלל במסגרת תוכנית החלל הסובייטית. הצטיין בעת האימונים בכוח הסיבולת האדיר שהפגין וכונה משום כך "איש הברזל". לקח חלק פעיל בשני פרויקטים עיקריים של טיסה בחלל: ווסטוק 3, ומאוחר יותר סויוז 9. היה לטייס הראשון שבילה יותר מיממה בחלל.

ב-11 – 14 באוגוסט 1962 נשלח לחלל בחללית ווסטוק 3 ושהה שם במשך 95 שעות תוך ביצוע 64 הקפות מסביב לכדור הארץ. זאת הייתה גם טיסת החלל הראשונה שממנה שודרו תמונות בטלוויזיה. יום אחריו נשלחה גם החללית ווסטוק 4, מאוישת על ידי הקוסמונאוט פאבל פופוביץ'. ימים אחדים אחרי חזרתם לארץ שניהם קיימו מסיבת עיתונאים מפורסמת שבה השתתפו חמשת אלפים עיתונאים. החל משנת 1966 התחיל להתאמן במסגרת התוכנית לטיסה לירח. כעבור 3 שנים ב-1 – 19 ביוני 1970 טס שנית בחלל כחבר בצוות של סויוז 9 יחד עם ויטאלי סבסטיאנוב. בהזדמנות זו נשאר בחלל 18 יום, באותם הימים שיא להישארות בתנאי חוסר כבידה. אחרי הנחיתה לכדור הארץ סבל מתשישות עם קושי בהליכה. מצב זה של קושי להסתגל בחזרה לתנאי כדור הארץ כונה "אפקט ניקולאייב". מניעת אפקט זה הפכה ליעד חשוב בתוכניות הבאות לאיוש תחנות חלל.

ניקולאייב התחתן במוסקבה ב-3 בנובמבר 1963 עם הקוסמונאוטית הראשונה ולנטינה טרשקובה, אותה הכיר תוך כדי האימונים לטיסות. במערב הובלטה מעורבותו, ברוח הזמן, של מנהיג המפלגה ניקיטה חרושצ'וב בארגון החתונה ובתעמולה סביבה. .אחרי החתונה שכונתה "החתונה הקוסמית", קיבל הזוג הטרי מפתחות לדירת פאר בפרוספקט קוטוזובסקי היוקרתי. בשנת 1964 נולדה לזוג בת בשם ילנה, לימים רופאה. חיי הנישואין לא עלו יפה אך הזוג נפרד רשמית רק בשנת 1982.

ניקולאייב מילא תפקידים בכירים בתוכנית החלל הסובייטית – בין השנים 1963–1968 ניהל את יחידת טייסי החלל ובין 1968 לספטמבר 1992 היה סגן מנהל המרכז לאימוני הקוסמונאוטים ע"ש יורי גגארין (משנת 1974 סגן - מנהל ראשון).

ניסיון ההתנקשות

ב-22 בינואר 1969 בעת נסיעה לטקס לכבוד הקוסמונאוטים בקרמלין, ירה קצין בשם ויקטור איליין 16 כדורים משני אקדחים ברכב שבו נמצאו ניקולאייב, אשתו ולנטינה, והעמיתיו הקוסמונאוטים אלכסיי לאונוב וגאורגי ברגובוי. המתנקש חשב שירה ברכבו של ליאוניד ברז'נייב, המנהיג של המפלגה הקומוניסטית הסובייטית. נהג הרכב נהרג בעוד היושבים האחרים ניצלו. ניקולאייב עצמו נפצע קל מאוד בגבו.

טיסה שנייה

בשנת 1970 ניקולאייב טס לחלל בפעם השנייה כמפקד חללית סויוז 9. הצוות שהה בחלל 17 ימים ונחת בהצלחה. לאחר סיום הטיסה אדריאנוב התלונן על השלכות בריאותיות שלקח זמן עד שהלשכות שהות ארוכה יחסית בחלל נעלמו.

תארים והוקרה

אנדריאן ניקולאייב, קוסמונאוט סובייטי, תמונה על בול דואר אוויר של רומניה

היה חבר בסובייט העליון של ברית המועצות בקדנציות ב-6 עד 11. כמו כן בין השנים 1990– 1993 נבחר ניקולאייב לחבר בפרלמנט הסובייטי החדש - קונגרס נבחרי העם של ברית המועצות שהפך ב-1991 לקונגרס נבחרי העם של הפדרציה הרוסית.

ניקולאייב הגיע לדרגת גנרל מיור, קיבל פעמיים את התואר גיבור ברית המועצות וכמו כן הוענקו לו העיטורים "לנין" ו"הכוכב האדום". כמו כן קיבל עיטורים גבוהים ביותר של מונגוליה, בולגריה ווייטנאם ומדליות של ארצות נוספות. היה אזרח כבוד של הרפובליקה הצ'ובשית.

כמו כן מכתש על הירח נקרא ניקולאייב לכבודו.

ניקולאייב קיבל בין השאר את הפרס ע"ש דניאל ופלורנס גוגנהיים ואת פרס לנין בשנת 1981. כמו כן היה חבר באקדמיה הבינלאומית לאסטרונאוטיקה. בשנת 1999 כשמלאו לו 70 יוצר מותג חדש של וודקה על שמו.

הנצחת זכרו במולדתו

הוא נפטר ב-3 ביולי 2004 מהתקף לב בזמן שהנחה אירוע ספורטיבי בעיר צ'בוקסרי, בירת מולדתו, צ'ובשיה. מיוזמת נשיא צ'ובשיה, ניקולאי פיודורוב, הקוסמונאוט, אחד האישים הבולטים של העם הצ'ובאשי, נקבר בטקס ממלכתי בכפרו שורשלי. זאת בניגוד לרצון בתו היחידה, ילנה מיורובה, תושבת מוסקבה, שביקשה שייטמן ב"עיירת הכוכבים" של הקוסמונאוטים בבירת רוסיה. ב-25 ביוני 2005 נחנך על קברו של ניקולאייב קפלה בעלת גובה של 16 מ', בטקס ממלכתי ודתי נוצרי אותודוכסי.

בשנת 2001 נחנך בכפר גם מוזיאון טיסות החלל המהווה בימינו חלק מקופמלקס הכולל את הקפלה, את "דרך הקוסמונאוטים", בית הוריו של ניקולאייב ופארק ציבורי שנקרא על שמו.

אנדריאן ניקולאייב כתב שני ספרים, "חוזרים למסלול", ו"הקוסמוס – דרך אינסופית".

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אנדרייאן ניקולאייב בוויקישיתוף

• ביוגרפיה באתר רוסקוסמוס (ברוסית)
• ביוגרפיה מפורטת (ברוסית)
• אתר של כפר הולדתו, שורשלי - קורות חייו
• מאמר הספד אחרי מותו של ניקולאייב -2004
• ניקולאי בודארין - כתבה על פתיחת מוזיאון טיסות החלל בכפר הולדתו שורשלי
• כתבה על חנוכת הקפלה לזכרו של אנדריאן ניקולאייב
• אנדרייאן ניקולאייב, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• אנדרייאן ניקולאייב, באתר "Find a Grave" (באנגלית)