אנה קומננה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
תיאור פניה של אנה קומננה, כביכול.

אנה קוֹמְנֶנֶהיוונית: Άννα Κομνηνή, ‏ 1 בדצמבר 10831153?) הייתה נסיכה ביזנטית, מחברת ה"אלכסיאדה" - שתיאר את ההיסטוריה של שלטונו של אביה והפך למקור בעל ערך פרו-ביזנטי על מסעי הצלב הראשונים[1]. קומננה היא אחת מההיסטוריונית הראשונות במערב.

חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנה קומננה הייתה בתו הבכורה של הקיסר אלכסיוס הראשון ואיירין דוקינה (אנ')[2]. קומננה הייתה הבכורה משבעת אחים ואחיות והייתה ביתו אהובה של אביהם. באלכסיאדה היא כותבת על אהבתה להוריה ועל כך שמריה מאלניה גדלה אותה. האחרונה הייתה אמו של קונסטנטינוס דוקס שקוממנה התארסה לו בינקותה, כפי שהיה נהוג אז והוא הוכרז כיורש העצר של אביה[2]. אולם ב-1087 נולד אחיה, יוחנן השני, וכבן הקיסר היה הוא היה ליורש העצר. זמן קצר לאחר מכן מת קונסטנטין דוקס.

קומננה זכתה לחינוך מעולה ולמדה פילוסופיה והכירה לעומק את כתביהם של אריסטו ואפלטון ולמדה גם מדע, היסטוריה, מתמטיקה ושירה[3]. ניקטאס כוניאטס כתב עליה שהיא הייתה מסורה ללימודי הפילוסופיה, מלכת כל המדעים, ומלומדת בכל תחום[4]. מעבר ליכולותיה האינטלקטואליות, קומננה הייתה אחראית על בית יתומים ובית חולים גדול שאביה בנה בקונסטנטינופול.[5]

ב-1097, שהייתה בת 14, נישאה לניקופורוס ברייניוס, גנרל, מדינאי והיסטוריון שהיה מבוגר ממנה בכעשרים שנה. נישואים פוליטיים אלה קישרו אותה למשפחת אצולה, שהייתה מעורבת במאבקי הירושה שקדמו להכתרת אלכסיוס הראשון. לניקופורוס ברייניוס ואנה קומננה נולדו ארבעה ילדים[6] והיא כתבה שאלו לא היו נישואים מאהבה. בשנת 1108 תעדה קומננה את חוזה דבול שעל תנאיו נשא ונתן בעלה.

יחד עם אמה אירנה דוקאינה, קשרה קומננה קשר בניסיון להדיח את אחיה יוחנן ולזכות בקיסרות עבור בעלה, בעת שהקיסר אלכסיוס היה חולה וחלש. אולם ניסיון זה נכשל וב-1118 ירש יוחנן השני את כס אביו[2]. כשכבר היה אחיה קיסר ביזנטיון, ניסתה שוב להדיחו ונכשלה בשנית, הפעם משום שניקופורוס עצמו סירב לקחת את חלקו בתוכנית ברגע האחרון. על קשר זה נענשה באובדן כל רכושה ומעמדה המלכותי[דרוש מקור], ועברה להתגורר במנזר מרוחק. אמה ואחת מאחיותיה אליה[2], בעוד שבעלה נותר אחד מיועציו הקרובים של יוחנן השני.

היא חיה במנזר עד יום מותה, בהקדישה את זמנה ללימוד ולכתיבה. תאריך מותה המדויק אינו ידוע. היא עוד הייתה בחיים ב-1148, שנת השלמת האלכסיאדה, וככל הנראה נפטרה בין 1148 ל-1154.

כתיבתה ההיסטורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניקופורוס ברייניוס החל לכתוב חיבור על תולדות ביזנטיון בימי אלכסיוס (Materials for a History), ביוזמתה של חמתו[7], אך לא הספיק לכתוב הרבה בטרם מת ב-1137. בגיל 55 החליטה אנה קומננה להשלים את מלאכתו הבלתי גמורה[דרוש מקור]. אלכסיאדה, הכתובה ביוונית ביזנטית, מתארת חייו של אביה לפני שהיה לקיסר וימי שלטונו תוך התייחסות להיסטוריה הפוליטית והצבאית שלו. קומננה מתארת בטקסט גם את המלחמה הביזנטית עם הנורמנים, ומסע הצלב הראשון, שבו השתתף אלכסיוס. אלכסיאדה מתארת היבטים רבים של חיי התקופה, כמו גם קרבות וכלי נשק שהיו בשימוש[8].

נקודת המבט שספרה מספק על מסע הצלב הראשון היא ייחודית, בכך שהיא מייצגת את מה שחשבו הביזנטים במזרח על מעשיהם של יריביהם הלטינים ממערב, בתקופה חשובה זו. עוד מספק הספר מבט פנימי אל החצר הביזנטית, המתבטא בפרטים כגון מנהגן של נשות הקיסרים ללדת בחדר בארמון המצופה בפורפיר ארגמני.

סגנון הספר בנוי לפי סגנונם של תוקידידס ופוליביוס, אותם קראה אנה קומננה וביקשה לחקות. הכרונולוגיה של האירועים בספר סדורה בדרך כלל, אם כי היא נחלשת ביחס לתקופה שבה הייתה המחברת מבודדת בגלות.

האלכסיאדה היא גם אחד המקורות האירופאיים המוקדמים המזכירים את משחק השחמט, בו נהג אלכסיוס לשחק עם קרוביו. אנה קומננה מייחסת את מקור המשחק העתיק לאשורים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אנה קומננה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "Anna Comnena | Byzantine princess". Encyclopedia Britannica (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-5 במרץ 2018. 
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 Lynda Garland (Editor), Byzantine Women: Varieties of Experience 800-1200, Routledge, 2006, עמ' 125-126
  3. ^ Thalia Gouma Peterson, Anna Komnene and Her Times, Routledge, 2000, עמ' 107
  4. ^ Albrecht Classen (Editor), East Meets West in the Middle Ages and Early Modern Times, De Gruyter, 2013, עמ' 271
  5. ^ Laura Windsor, Women in Medicine: An Encyclopedia, ABC-CLIO, 2002, עמ' 45
  6. ^ Lynda Garland, Byzantine Women: Varieties of Experience 800-1200, Routledge, 2006, עמ' 125
  7. ^ "Nicephorus Bryennius | Byzantine statesman and historian". Encyclopedia Britannica (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-14 במרץ 2018. 
  8. ^ Leonora Neville, Lamentation, History, and Female Authorship in Anna Komnene’s Alexiad, Greek, Roman, and Byzantine Studies, 53, 2013