רות אלמוג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
רות אלמוג
רות אלמוג, 2006
רות אלמוג, 2006
לידה 15 במאי 1936 (בת 83)
פתח תקווה, פלשתינה (א"י) עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק סופרת, סופרת ילדים עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת תל אביב עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה פרס היצירה לסופרים עבריים
פרס ביאליק (2006)
פרס זאב לספרות ילדים ונוער עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

רות אלמוג (נולדה ב־1936) היא סופרת ישראלית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רות אלמוג נולדה וגדלה בפתח תקווה להורים רופאים יוצאי גרמניה. היא למדה בבית המדרש למורים בירושלים, ולימודי ספרות ופילוסופיה באוניברסיטת תל אביב. לאחר שפרסמה את סיפורה הראשון בשנת 1967 החלה לעבוד במוסף "תרבות וספרות" של עיתון הארץ. עד היום היא בעלת טור קבוע במוסף, ומשמשת בו כעורכת משנה.

במהלך השנים כתבה ספרים רבים, לנוער ולמבוגרים. הרומן שלה "שורשי אוויר" זכה בפרס ברנר. לאחרונה יצא לאור ספר של מבחר מסיפוריה שנכתבו בין השנים 19671997. ספרים פרי עטה תורגמו לאנגלית, לגרמנית, להולנדית ולסינית.

רות אלמוג נשואה למשורר אהרן אלמוג, ולהם שתי בנות: המוזיקאית שירה אלמוג והמתרגמת אליענה אלמוג.

פרסים ספרותיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • חסדי הלילה של מרגריטה, סיפורים, משרד הביטחון, תרמיל, 1969.
  • בארץ גזרה, עם עובד, 1971.
  • אחרי ט"ו בשבט, ששה סיפורים, משרד הביטחון, תרמיל, 1979.
  • את הזר והאויב, דו"ח על חסימה, ספרית פועלים, 1980.
  • מוות בגשם, רומן, כתר, 1982.
  • שורשי אוויר, רומן, הקיבוץ המאוחד, 1987.
  • נשים, כתר, 1988
  • עוד חיבוק אחד, הקיבוץ המאוחד, 1990.
  • רקפת אהבתי הראשונה, כתר, 1991.
  • תיקון אמנותי, כתר, 1993.
  • מאהב מושלם, בלש, עם אסתר אטינגר, כתר, 1995.
  • האגם הפנימי, הקיבוץ המאוחד, תל אביב, 2000.
  • אשטלינה אהובתי, רומן בלשי, עם אסתר אטינגר, כתר, 2002.
  • כל האושר המופרז הזה, סיפורים 1967–1999, כתר, 2003.
  • באהבה, נטליה, כתר, 2005.
  • זרה בגן עדן, זמורה-ביתן, 2008.
  • ציפורקסם, הקיבוץ המאוחד, 2011.
  • שריקת האוקרינה, כנרת, זמורה-ביתן, 2011.
  • אישה בגן, כנרת, זמורה-ביתן, 2012.
  • החיים: שנים עשר סיפורים ונובלה, כנרת, זמורה-ביתן, 2016.

לילדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכּתביה:

על כתביה:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מיה סלעפרס מפעל חיים לסופרת, באתר הארץ, 10 בינואר 2011
  2. ^ IBBY, IBBY Honour List (2000), June 2000, p.17.
  3. ^ איתמר זהר, נעה ידלין, שמעון אדף ורת אלמוג בין מועמדי פרס ספיר, באתר הארץ, 27 בנובמבר 2017


הקודם:
דויד גרוסמן, אפרים סידון, חיה שנהב
פרס ביאליק לספרות יפה
במשותף עם אורי אורלב, רחל חלפי

2006
הבא:
ישעיהו קורן, ישראל אלירז, עודד בורלא