רות אלמוג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

רות אלמוג (נולדה ב־1936) היא סופרת ישראלית.

אין תמונה חופשית

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלמוג נולדה וגדלה בפתח תקווה להורים רופאים יוצאי גרמניה. היא למדה בבית המדרש למורים בירושלים, ולימודי ספרות ופילוסופיה באוניברסיטת תל אביב. לאחר שפרסמה את סיפורה הראשון בשנת 1967 החלה לעבוד במוסף "תרבות וספרות" של עיתון הארץ. עד היום היא בעלת טור קבוע במוסף, ומשמשת בו כעורכת משנה.

במהלך השנים כתבה ספרים רבים, לנוער ולמבוגרים. הרומן שלה "שורשי אוויר" זכה בפרס ברנר. לאחרונה יצא לאור ספר של מבחר מסיפוריה שנכתבו בין השנים 19671997. ספרים פרי עטה תורגמו לאנגלית, גרמנית, הולנדית וסינית.

רות אלמוג נשואה למשורר אהרן אלמוג, ולהם שתי בנות: המוזיקאית שירה אלמוג והמתרגמת אליענה אלמוג.

פרסים ספרותיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

וכן זכתה בפרס ירושלים לספרות יפה ע"ש עגנון, בפרס ראש הממשלה לסופרים עבריים (2006), ובפרס גרטי ספיס הגרמני. כמו כן זכתה בפרס יד ושם, בעיטור כריסטיאן אנדרסן לספרות ילדים ונוער על ספרה 'המסע שלי עם אלכס',[1] ובפרס מטעם אוניברסיטת חיפה לספרות נוער (1986). .בשנת 2011 זכתה בפרס אקו"ם למפעל חיים לסופרת.[2]

ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • חסדי הלילה של מרגריטה, סיפורים, משרד הביטחון, תרמיל, 1969.
  • בארץ גזרה, עם עובד, 1971.
  • אחרי ט"ו בשבט, ששה סיפורים, משרד הביטחון, תרמיל, 1979.
  • את הזר והאויב, דו"ח על חסימה, ספרית פועלים, 1980.
  • מוות בגשם, רומן, כתר, 1982.
  • שורשי אוויר, רומן, הקיבוץ המאוחד, 1987.
  • נשים, כתר, 1988
  • עוד חיבוק אחד, הקיבוץ המאוחד, 1990.
  • רקפת אהבתי הראשונה, כתר, 1991.
  • תיקון אמנותי, כתר, 1993.
  • מאהב מושלם, בלש, עם אסתר אטינגר, כתר, 1995.
  • האגם הפנימי, הקיבוץ המאוחד, תל אביב, 2000.
  • אשטלינה אהובתי, רומן בלשי, עם אסתר אטינגר, כתר, 2002.
  • כל האושר המופרז הזה, סיפורים 1967–1999, כתר, 2003.
  • באהבה, נטליה, כתר, 2005.
  • זרה בגן עדן, זמורה-ביתן, 2008.
  • ציפורקסם, הקיבוץ המאוחד, 2011.
  • שריקת האוקרינה, כנרת, זמורה-ביתן, 2011.
  • אישה בגן, כנרת, זמורה-ביתן, 2012.
  • החיים: שנים עשר סיפורים ונובלה, כנרת, זמורה-ביתן, 2016.

לילדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • גילגיל, ציורים הילה חבקין, מסדה, 1986.
  • כדור הכסף, סדרת דן חסכן, איורים דני קרמן, עם עובד, 1986.
  • בלוט הפלא של קמילה, איורים הילה חבקין, הקיבוץ המאוחד, 1999.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • חנה סקרה, מפתח-תקוה לדולי-סיטי : זהות נשית והשתקפותה בהיבטים תימטיים ובהיבטים פואטים של חסימה ושל מרחביות : יצירותיהן של רות אלמוג, דורית אבוש ואורלי קסטל-בלום (ירושלים, תשס"א 2001) <דיסרטציה. האוניברסיטה העברית בירושלים>
  • חנה סקרה, "הקול המיתולוגי של הזהות הנשית ביצירותיהן של רות אלמוג ושל אורלי קסטל-בלום" עלי שיח 44 (2000), עמ' 19־41.
  • חנה סקרה, "האגם הפנימי של הזהות הנשית" (על הנובלה האגם הפנימי מאת רות אלמוג), עתון 77, שבט, תשס"א.
  • רחל פלדחי-ברנר, "האמהות שבאמנות, הולדת היופי הנורא בעולם שלאחר השואה בספר 'האגם הפנימי' מאת רות אלמוג", מכאן ד', 2005.
  • אסתר אדיבי-שושן, "לעשות ככל העולה על רוחי", עיתון 77 249, 2000.
  • גרשון שקד, "בין בת לאבותיה", (על "שורשי אוויר" מאת רות אלמוג), מאזנים ע"ב 6, 1998.
  • פנינה שירב, "דרך האם : יחסי בת-אם ביצירת נעמי פרנקל, עמליה כהנא-כרמון ורות אלמוג", עלי שיח 34, תשנ"ד 1994.
  • יוסף אורן, "כשורשים באוויר וכתולעת באופל", אפיריון 12, 1989.
  • גרשון שקד, הכאב, האהבה, הגשם, על הספר "מוות בגשם", נדפס במאזנים, נ'ח, תשמ"ד 1984.
  • יעל ש. פלדמן, לתקון את אשר לא ניתן לתיקון, על הספר "כל האושר המופרז הזה".
  • נורית גרץ, מתחת לפני השטח, על הסיפור שמתחת לסיפורה של רות אלמוג "גמדים על הפיג’מה", נדפס בספרות וחברה בתרבות העברית החדשה, 2000.
  • ירון גולן, בובת חרסינה, על רות אלמוג, את הזר והאויב - דו"ח על חסימה, 1980, נדפס בדבר, ינואר 1981.
  • מרדכי גלדמן, מה על חסימת הנפש, נדפס בהארץ, ינואר 1981.
  • נורית זרחי, על אובדנה של אלישבע, על רות אלמוג, "את הזר והאויב - דו"ח על חסימה" (1980, נדפס במעריב, ינואר 1981.
  • אלכס זהבי, מסע נועז אל נפש חסומה, נדפס בידיעות אחרונות, דצמבר 1980.
  • ענבר רווה, האמנות כפוטנציאל לשינוי, האמנית והעולם ביצירתה של רות אלמוג, מגזין ארץ אחרת
  • רות אלמוג, "הספרייה שלי", בתוך רות קרטון-בלום (עורכת), מאין נחלתי את שירי - סופרים ומשוררים מדברים על מקורות השראה, הוצאת ידיעות אחרונות, 2002, עמ' 77–99

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכּתביה:

על כתביה:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ IBBY, IBBY Honour List (2000), June 2000, p.17.
  2. ^ מיה סלע, פרס מפעל חיים לסופרת, באתר הארץ, 10 בינואר 2011


הקודם:
דויד גרוסמן, אפרים סידון, חיה שנהב
פרס ביאליק לספרות יפה
במשותף עם אורי אורלב, רחל חלפי

2006
הבא:
ישעיהו קורן, ישראל אלירז, עודד בורלא