אנטולי ריבקוב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אנטולי ריבקוב
אין תמונה חופשית
לידה 14 בינואר 1911
צ'רניגוב
פטירה 23 באוקטובר 1998 (בגיל 87)
ניו יורק, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה אנטולי אהרונוב
עיסוק סופר
לאום יהודי
מקום לימודים האוניברסיטה הממלכתית לתחבורה במוסקבה עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה רוסית
יצירות בולטות ילדי הארבט
פרסים והוקרה עיטור פועלי הדגל האדום ועוד
שנות פעילות 19481998
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

אנטולי נאומוביץ' ריבָּקוֹב (Анатолий Наумович Рыбаков;‏ 14 בינואר 1911 - 23 באוקטובר 1998) היה סופר יהודי סובייטי. בתחילת דרכו הספרותית כתב לילדים, אך בהמשך כתב בעיקר למבוגרים. בעל תואר דוקטור לשם כבוד מטעם אוניברסיטת תל אביב [1].

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנטולי ריבקוב נולד בעיר צ'רניגוב שבאוקראינה למהנדס נחום אהרונוב ודינה ריבקוב. בשנת 1919 עבר למוסקבה. לאחר שסיים את לימודיו בבית הספר עבד כסבל וכמוביל במפעל כימיקלים.

בשנת 1930 התקבל לאוניברסיטה להנדסת תחבורה. בשנת 1933 נאסר ריבקוב על ידי נ.ק.ו.ד. באשמת "חתירה תחת שלטון המדינה". לאחר מאסר קצר הוא שוחרר, אך נאסר עליו לשהות בערים שממוקמים בהם אתרים אסטרטגיים. ריבקוב כיתת את רגליו ברחבי רוסיה ועבד בעבודות מזדמנות. בשנת 1938 החל לעבוד כמהנדס כבישים בעיר ריאזן. בנובמבר 1941 גויס לצבא האדום, לחם במלחמת העולם השנייה כקצין תובלה. על מעשי הגבורה במהלך המלחמה עוטר בשני עיטורי המלחמה הפטריוטית הגדולה. את המלחמה סיים בדרגת מאיור.

יצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ריבקוב החל את הקריירה הספרותית שלו בשנת 1948 עם פרסום ספר ההרפתקאות לילדים ונוער "הפגיון" וכרך ההמשך שלו - "נשר הארד". ההצלחה הייתה גדולה, והספר "הפגיון" אף זכה לעיבוד קולנועי בשנת 1954 עלי ידי אולפני לנפילם שנחשבו באותה העת מהאולפנים הגדולים בברית המועצות. לנוער הקדיש ריבקוב גם את ספריו על קרוֹש, שזכו אף הם להצלחה והוסרטו אף הם, הפעם על ידי האולפנים על שם מ. גורקי. את הרומן הראשון שלו -"הנהגים", ריבקוב הקדיש למכריו, כשהבא אחריו -"יקטרינה ווֹרוניקה" זכה לתגובות נרגשות ואף הוסרט בשנת 1957.

החל משנת 1972 הוסרטה הטרילוגיה "הפגיון", "נשר הארד" וכרך ההמשך "הקליע", וזכתה להצלחה. הספר "ילדי הארבט" שנכתב בסוף שנות השישים פורסם רק בשנת 1987, כיוון שכלולה בו ביקורת חריפה על המפלגה הקומוניסטית. הספר הוסרט ב-2004.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "'הפגיון" - 1948, ספר ראשון בטרילוגיה. מספר את הרפתקאותיהם של הילד מישה פוליאקוב ושני חבריו בתקופת מלחמת האזרחים ברוסיה, כשבתווך נכרכת פרשיית אוצר עתיק.
  • "הנהגים" - 1950
  • "נשר הארד" - 1956, ספר ההמשך של "הפגיון". עוסק גם הוא באוצר גנוז, רק שהפעם הגיבורים נופשים במחנה קיץ.
  • "יקטרינה ווֹרוניקה" - 1956
  • "הרפתקאותיו של קרוֹש" - 1960, ראשון בטרילוגיה. ספר נוער הכתוב בגוף ראשון — חייו של נער מתבגר בברית המועצות.
  • "קיץ בסוסניקי" - 1964
  • "חופשתו של קרוֹש" - 1965, שני בטרילוגיה "קרוֹש".
  • "החייל האלמוני" - 1970, שלישי בטרילוגיה "קרוֹש".
  • "הקליע" - 1975, הספר החותם את הטרילוגיה "הפגיון" גיבוריו מסיימים את התיכון ודרכיהם נפרדות. ספר בלשי שבמרכזו פרשיית רצח.
  • "חול כבד" - 1978, ספר טראגי על קורות משפחה יהודייה בתחילת המאה העשרים. אחד הספרים הראשונים שיצאו בברית המועצות על נושאים יהודיים.
  • "ילדי הארבט" - 1987, ספר מבוגרים פילוסופי העוסק בהתמוטטות הערכים הקומוניסטיים לקראת נפילתה של ברית המועצות.
  • "35’ ושנים אחרות" -, ספר ראשון בטרילוגיה "35' ושנים אחרות" (תורגם לעברית תחת השם "השלושים וחמש ושנים אחרות")
  • "פחד" - 1990, ספר שני בטרילוגיה "35' ושנים אחרות"
  • "אבק ופיח" - 1994, ספר שלישי בטרילוגיה "35' ושנים אחרות"
  • "רומן זכרונות" - 1997, אוטוביוגרפיה
  • "את מאושרת, טניה!" - 2005, יצא אחר מות המחבר.

מספריו שתורגמו לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]