אנטון רייכה
.jpg) | |
| לידה |
26 בפברואר 1770 פראג, ממלכת בוהמיה  |
|---|---|
| פטירה |
28 במאי 1836 (בגיל 66) פריז, צרפת |
| שם לידה |
Antonín Josef Rejcha |
| מקום קבורה |
פר לשז |
| מוקד פעילות |
צרפת, ממלכת בוהמיה |
| תקופת הפעילות |
מ-1800 |
| מקום לימודים |
אוניברסיטת בון |
| זרם |
מוזיקה קלאסית |
| סוגה |
אופרה, סימפוניה |
| שפה מועדפת |
צרפתית, צ'כית |
| כלי נגינה |
חליל צד |
| פרסים והוקרה |
לגיון הכבוד |
  | |
אנטון רייכה (בצ'כית: Anton (Antonín, Antoine) Reicha (Rejcha; 26 בפברואר 1770 – 28 במאי 1836) היה מלחין ממוצא צ'כי שהתאזרח בצרפת, חלילן בנעוריו ותאורטיקן רב השפעה. נודע בימינו בעיקר בשל תרומתו המוקדמת בעלת המשקל לספרות החמישיות לכלי נשיפה מעץ, כמו גם בניסוייו המוקדמים במשקלים בלתי סדירים.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
רייכה נולד בפראג. את ראשית השכלתו המוזיקלית קיבל מדודו, יוזף רייכה, שהיה צ'לן וירטואוז. רייכה עבר עם משפחתו לבון בשנת 1785, שם ניגן בחליל בהדרכת דודו בתזמורת החצר בין השנים 1790-94, יחד עם הכנר הצעיר בטהובן. בשנת 1801,[1] אחרי פלישת הצרפתים לבון, עבר רייכה בסוף שנת 1794 להמבורג, שם עסק בהוראת פסנתר, הרמוניה והלחנה, לאחר שנדר שלא להופיע עוד בנגינה. כמו כן הרבה לעסוק בהלחנה, מתמטיקה, ופילוסופיה ובהגות בטבע ההלחנה ובשיטות להוראתה.[2]
בתקווה להצלחה אופראית, יצא רייכה לפריז ב-25 בספטמבר 1799. אף כי חלק מיצירותיו התקבלו בעין יפה, הלבריות שהביא עמו מהמבורג לא התקבלו ולא עלה בידו למצוא לברית חדשה מתאימה. ניסיון שעשה בהמלצת גרטרי נכשל ורייכה הרים ידיים ויצא בשנת 1801 לווינה, שם התרועע עם היידן, במידה רבה על רקע עניינם המשותף בכתיבת קאנונים. הוא חידש את חברותו עם בטהובן ולמד אצל התאורטיקאים הווינאים ידועי השם, אלברכטסברגר וסליירי.[3]
אחרי שנים של מסעות, השתקע בפריז אחרי הרסטוראציה ולימד בקונסרבטואר, שם התמנה בשנת 1818 לפרופסור לקונטרפונקט ופוגה. רוב המלחינים הצרפתיים מן המדרגה הראשונה של התקופה הרומנטית למדו, לתקופת מה לפחות, אצל רייכה, והנודעים ביניהם פרנץ ליסט (ההונגרי), הקטור ברליוז, לואיז פרנק, שארל גונו וכן, לזמן קצר, סזר פרנק. השפעתו עברה הלאה בעקיפין, באמצעות תלמידיו שהמשיכו את דרכו בהוראה וחיבוריו שהתפרסמו, בייחוד ה- Traité de haute composition musicale. רייכה מת בפריז בשנת 1836.
יצירותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]
תרומתו של רייכה לספרות כלי הנשיפה מעץ החלה ביצירה שכתב בשנת 1811, בפריז. את היצירה הזו זרק, אבל בשנת 1820 פרסם קובץ של שש חמישיות לכלי נשיפה מעץ (אופוס 100), ואלה נוגנו תוך זמן קצר בכל רחבי אירופה. הצלחתו עודדה אותו, כפי שכתב בזכרונותיו, להוסיף להן עוד 18, כך שבסך הכול היו 24 חמישיות ופרקים בודדים. חמישיות כלי הנשיפה שלו מילאו חלל: "בזמן זה, היה מחסור לא רק במוזיקה קלאסית טובה, אלא בכל מוזיקה טובה שהיא לכלי נשיפה מעץ, פשוט משום שהמלחינים לא ידעו הרבה על טכניקת הנגינה בהם." בימינו מופיעות כמה מחמישיות כלי הנשיפה של רייכה ברפרטואר הקבוע (כולן הוקלטו).
ביצירותיו המוקדמות של רייכה ניכרה השפעתם של דודו, יוזף רייכה, ושל גרטרי. מאופוס 20 ואילך גברה השפעתם של מלחיני אסכולת מנהיים, גלוק, מוצרט ויוזף היידן.[3]
רייכה הרבה לכתוב גם להרכבים מוזיקליים אחרים, בכלל זה שמונה סימפוניות, שברבות מהן יש קשר נושאי בין הפרקים; שבע אופרות; מוזיקה לפסנתר, הכוללת סונאטות, שני מערכי וריאציות ענקיים ומערך של שלושים ושש פוגות; סונאטות לכינור ושלישיות פסנתר; חמש חמישיות לכלי נשיפה מעץ ורביעיית מיתרים; 24 שלישיות לשלוש קרנות (אופוס 82, יצאה לאור בפריז, 1815; עשר חמישיות כלי מיתר; ולפחות שלושים ושבע רביעיות מיתרים, שרק שלוש מהן בוצעו במהלך המאה ה-20, הביצוע האחרון לפני שנים ספורות. עשר רביעיות המיתרים שנכתבו בווינה, (1801-6) הן בין יצירותיו החשובות ביותר; אומנם מאז מותו של רייכה נוטים להתעלם מהן, אבל בתקופת חייו הייתה להן השפעה רבה והן הטביעו את חותמן על הרביעיות של בטהובן ושוברט. בשנים האחרונות החלו רביעיות מיתרים באירופה לכלול את הרביעיות של רייכה בתוכניותיהן, והוצאות חדשות והקלטות ראשונות עומדות על הפרק.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אנטון רייכה, באתר ספוטיפיי
אנטון רייכה, באתר AllMusic (באנגלית)
אנטון רייכה, באתר MusicBrainz (באנגלית)
אנטון רייכה, באתר Discogs (באנגלית)- אנטון רייכה, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
.svg){kind=logo}
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ פטר סטון, "אנטון רייכה" 1, מילון גרוב למוזיקה ומוזיקאים אונליין
- ^ סטון, "אנטון רייכה", שם
- ^ 1 2 סטון, שם