דלקת השופכה
| תחום |
אורולוגיה  |
|---|---|
| טיפול |
|
| קישורים ומאגרי מידע | |
| eMedicine | article/438091 |
| DiseasesDB | 27902 |
| MeSH | D014526 |
| סיווגים | |
| ICD-10 | N34 |
| ICD-11 |
GC02.1 |
  | |
דלקת השופכה (בלועזית: אורתריטיס, Urethritis) היא דלקת בצינורית השופכה המוליכה משלפוחית השתן החוצה. לעיתים קרובות זו מתבטאת בכאבים ותחושת צריבה בעת מתן שתן.
ישנן שתי קטגוריות ראשיות לפיהן מגדירים את דלקת השופכה. הקיטלוג נעשה לפי הסיבה הגורמת לדלקת:
- דלקת שופכה הנגרמת על ידי זיבה. אצל גברים, פליטה של חומר מוגלתי בדרך כלל מצביע על דלקת זיבתית. אצל נשים ההבדלה קשה יותר משום שלעיתים קרובות אין פליטה של החומר המוגלתי.
סיבות לדלקת שופכה לא זיבתית
[עריכת קוד מקור | עריכה]דלקת שופכה לא זיבתית יכולה להיגרם ממספר מיקרואורגניזמים, ובהם:
- Chlamydia trachomatis
- Ureaplasma urealyticum
- Mycoplasma של איברי המין, דוגמת Mycoplasma genitalium, Mycoplasma hominis, Mycoplasm parvum.
- Trichomonas vaginalis
- וירוס ההרפס (HSV 1+2)
- פטריות בסוג Candida, כשהשכיחה ביותר היא Candida albicans.
דלקת השופכה יכולה להיגרם גם מסיבות לא זיהומיות:
- היצרות השופכה
- גופים זרים
- טראומה גופנית
- תסמונת רייטר
- בעיות שונות במערכת החיסונית או אלרגיות
ברוב המקרים סיבת דלקת השופכה נעוצה במחלת הזיבה או הכלמידיה. מוערך כי כ-50% ממקרי דלקת השופכה הלא-זיבתית נגרמים על ידי הכלמידיה.
תסמינים
[עריכת קוד מקור | עריכה]תסמינים אפשריים של דלקת השופכה כוללים:
לעיתים לא מתבטא שום סימפטום למחלה זו. במקרים אלו האדם הנגוע משמש כנשא ועשוי להדביק את השותפים במגע המיני.
דיאגנוזה
[עריכת קוד מקור | עריכה]צביעת גרם, שיטה פשוטה שהומצאה עוד בשנת 1884, משמשת לבדיקת הימצאותו של החיידק הגורם למחלת הזיבה בפליטת השופכה בעזרת מיקרוסקופ. זיהוי הכלמידיה, הסיבה השנייה בגודלה לדלקת השופכה, דורשת טכנולוגיה מתקדמת יותר, אשר כיום זמינה לכל.
אם תוצאותן של הבדיקות לזיבה ולכלמידיה שליליות, וסיבתה של דלקת השופכה לא זוהתה, משתמשים במושג דלקת שופכה לא-ספציפית לתיאורה (NSU). לעיתים מבלבלים בין מושג זה לבין המושג "דלקת שופכה לא-זיבתית", אשר מתייחס לדלקת שופכה הנגרמת מאורגניזם אשר זוהה ואינו חיידק הזיבה.
טיפול
[עריכת קוד מקור | עריכה]בגלל הסיבות הרבות אשר יכולות להביא לדלקת השופכה, אסטרטגיית הטיפול הראשונית קשורה בשימוש במגוון רחב של תרופות אנטיביוטיות האפקטיביות כנגד הכלמידיה. חשוב מאוד לטפל בדלקת השופכה, הן למתלונן והן לשותפים למגע מיני. נשים הנגועות באורגניזמים הגורמים לדלקת השופכה הלא-זיבתית עשויות לפתח דלקת באגן.
אם לא תטופל הדלקת עלולים להיגרם סיבוכים שונים, כגון דלקת יותרת האשך, היצרות של צינור השופכה ואי-פריון.
יש להדגיש את הצורך בהיגיינה של נקבי הגוף. זה כולל הימנעות משימוש בחומרים אקזוטיים, הימנעות משימוש בדאודורנט באזור איברי המין, וניקיון יסודי לאחר מתן שתן או צואה. יש להימנע מקיום יחסי מין עד שהסימפטומים יעלמו, למניעת העברת המחלה.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- דלקת השופכה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.