אנטל ראדו

אנטל ראדו
Radó Antal

לידה	29 ביוני 1862 מור (הונגריה), הונגריה
התאבד	22 בנובמבר 1944 (בגיל 82) בודפשט, ממלכת הונגריה
שם לידה	Roder Antal
מדינה	הונגריה
יצירות בולטות	Magyar Könyvtár

אנטל ראדו (במקור רודר, בהונגרית: Radó Antal; מור, 29 ביוני 1862 – בודפשט, 22 בנובמבר 1944) היה סופר, משורר והיסטוריון ספרות יהודי-הונגרי ואחד מגדולי המתרגמים של זמנו. הוא בנו של המורה אדולף רודר. היה חבר באגודת קישפלודי.

ביוגרפיה

אנטל ראדו נולד בעיר מור בטרנסדנוביה, שם אביו אדולף רודר היה מורה. משם עבר לעיר סומבטהיי וסיים שם את לימודיו בבית הספר היסודי והתיכון. משנת 1876 ואילך הופיעו שיריו בעיתונים של סומבטהיי ובעיתונים פריפריאליים אחרים. הוא התחיל ללמוד שפות זרות כבר בגיל צעיר והחל לכתוב בכתב העת שערך אביו בשם "אזרח המולדת" (Honpolgár). הוא הצטרף לאביו כעורך שותף בשנת 1879 ותרגם משוררים הונגרים לגרמנית.

משנת 1879 למד בפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטת בודפשט שנקראת היום אוניברסיטת אטווש לוראנד, בתחילה למד פילולוגיה קלאסית, לימים פילולוגיה מודרנית, בשנת 1883 סיים עם תואר דוקטורט במדעי הרוח ועם תעודת הוראה. הוא היה גם כתב עיתון בתקופה זו. במרץ 1880 הצטרף למערכת העורכים של העיתון היומי "עצמאות", ממנו נפרד בסתיו של אותה השנה כדי לנסוע לרומא ללמוד את השפה והספרות האיטלקית. אולם הפעם יכול היה להישאר שם רק כמה שבועות. בתקופה זו כתב מאמרים לעיתוני בודפשט. כשחזר קיבל תפקיד בכתב העת פסטר ג'ורנל (Pester Journal), שם כתב בין היתר על נושאי ספרות ותיאטרון.

בשנת 1881 שינה רודר את שם משפחתו לראדו. באותו זמן בדיוק המשורר קארוי סאס כבר הציג תרגום ספרותי באגודת קישפלודי (כמה משירי טורקוואטו טאסו "ירושלים המשוחררת"), שעל בסיסו קראה לו האגודה לתרגם את כל האפוס; גם ראדו החל באותה עת לפרסם את תרגומי הספרות שלו ב"סקירה של בודפשט" (Budapesti Szemle) ובאותה השנה הכין את התרגום של יצירת ביירון "לארה" לתחרות התרגום הספרותי של אגודת קישפלודי, בה הוא זכה בסוף בפרס הראשון על פי החלטת באספה הכללית של האגודה ב-1882 בהתבסס על דו"ח השיפוט של הכומר הלותרני וילמוש גיורי. באותה שנה החל לעבוד גם עבור בית האופרה של בודפשט, שעבורו תרגם כמה שירים. במרץ 1883 הוזמן ל"עיתון ההונגרי" (Magyar Ujság) כעורך העיתון היומי, אך בילה רק שישה חודשים בתפקידו בטרם הצטרף למערכת העורכים של ה"פשטי הירלאפ" ((Pesti Hírlap (napilap, 1878–1944).

בסתיו 1883 נסע שוב לרומא, שם יכול היה בפעם הזו לבלות שמונה חודשים. עם זאת, כיוון שמשרד החינוך הציבורי לא שלח לו את מלגת הלימודים המובטחת, הוא נאלץ לחפש את לחמו בכתיבה בעיתונים. הוא כתב לעיתונים רבים לרבות הפסטר לויד, ופרסם במשך שלושה חודשים גם בעיתונים האיטלקיים "טורקה" (Torraca) וב"ראסניה" (Rassegna). במאי 1884 נסע לטורינו למספר שבועות, שם התקבל בברכה על ידי המדינאי לאיוש קושוט שחי שם בגלות ומשם נסע לפריז. בשובו, הצטרף כמורה לגימנסיה של המכון להכשרת מורים בבודפשט, שם בילה שנה במלגה כמורה מתמחה. בשלב זה חיפש תפקיד הוראה, אך מכיוון שלא הוצעה לו עבודה כזו בבירה, הוא נכנס ללשכת הקצרנות הפרלמנטרית, שם עבד כמבקר משנת 1899.

הוא התחתן באביב 1887 ונפרד מהעיתונות היומית בקיץ של אותה שנה, אליה חזר רק כעבור שנה, בשנים 1895–1896, כאשר ה"מדיאיר הירלאפ" הזמין אותו כקולגה. במקביל, התמסר ללימוד השפה הפרסית אמצעית והחל לתרגם את יצירתו של פירדוסי בשם "רישומים מלכותיים" (שאהנאמה אשר משמעו רישומים בעלי חשיבות ממעלה עליונה ולא כפי הנהוג לחשוב "רישומי מלכים"). משנת 1891 היה עורך סדרת הספרים של "הספרייה ההונגרית" (Magyar Könyvtár) שהוציאה לימים כ-1000 ספרים. בין השנים 1885–1922 היה עמית ולאחר מכן המנהל כלומר ראש לשכת הקצרנות של בית הנבחרים. הוא פעל כבונה חופשי בתאים "קלמן קניבש" ולאחר מכן ה"רפורמה".

ראדו נבחר לחבר מן המניין באגודת קישפלודי בשנת 1895, בעיקר בשל עבודתו בתחום התרגום הספרותי. הוא היה חבר נספח של "אגודת המלומדים הוונציאנית" (Istituto Veneto) משנת 1889, ובשנת 1897 הפך ל"אביר מסדר הכתר האיטלקי". הוא היה ממייסדי חוג הספרות והעיתות "בית", בו שימש כמזכיר במשך שלוש שנים ולאחר מכן כמזכ"ל במשך שמונה שנים. הוא היה נשיא "החוג האיטלקי" (Circolo italiano) בבודפשט מהקמתו ועד לפירוקו. החל משנת 1926 היה סגן יו"ר הוועד המנהל של מועדון PEN ההונגרי.

בשנת 1944 הוא שם קץ לחייו ב־22 בנובמבר ככל הנראה בשל יהדותו והרדיפות והחוקים האנטי יהודיים בהונגריה במהלך מלחמת העולם השנייה, הכיבוש הגרמני ועליית מפלגת צלב החץ לשלטון כחודש לפני מותו.

עבודתו

הוא פרסם כמה כרכים של שירה, וכן חלק מיצירותיו בתולדות הספרות, בחריזה ושירה ובתורת התרגום הספרותי. הוא עבד רבות כמתרגם; הוא תרגם להונגרית מיצירותיהם של פירדוסי, פרנצ'סקו פטרארקה, לודוביקו אריוסטו, שייקספיר, פייר קורניי, פרידריך שילר, ג'אקומו ליאופרדי, אלפרד דה מיסה, ועוד.

יצירותיו

• תולדות התרגום הספרותי ההונגרי 1772–1831 (בודפשט, 1883)
• בעל הגרב הכחול (בודפשט, 1888)
• תולדות הספרות האיטלקית (I - II. בודפשט, 1896)
• כוכבים מובילים (בודפשט, 1901)
• קברו של ראקוצי ושירים אחרים (בודפשט, 1903)
• סיפורים מעולם הכתיבה (בודפשט, 1906)
• דנטה (בודפשט, 1907)
• אמנות התרגום (בודפשט, 1909)
• החרוז ההונגרי (בודפשט, 1909)
• מילון מילים זרות (בודפשט, 1910)

תרגומים ספרותיים

• קרלו גולדוני: קארל השקרן (1882)
• שייקספיר: הסוחר מוונציה (1903)
• אלפרד דה מוס: על מה חולמות הבנות (1904)
• ראסי לואיג'י: אמנות השחקן (1904)
• בראקו רוברטו: הבוגד (1904)
• צ'קי: במעבורת התחתונה (1905)

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אנטל ראדו בוויקישיתוף

• לקסיקון ביוגרפי הונגרי.
• יוז'ף סיניאי:חייהם ויצירותיהם של סופרים הונגרים 1891–1914
• http://www.sosantikvarium.hu/konyv3265.html