לדלג לתוכן

אסטיפליה

אסטיפליה
Αστυπάλαια
נמל אסטיפליה
נמל אסטיפליה
נמל אסטיפליה
נתונים גאוגרפיים
מיקום הים האגאי
קואורדינטות 36°33′0″N 26°21′0″E / 36.55000°N 26.35000°E / 36.55000; 26.35000
ארכיפלג האיים הדודקאנסיים
שטח 96.42 קילומטר רבוע
נתונים מדיניים
מדינה יוון עריכת הנתון בוויקינתונים
אזור זמן UTC+2
האי אסטיפליה במפת מחוז דרום הים האגאי
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
חורבות טירה באסטיפליה

אסטיפליהיוונית: Αστυπάλαια, באיטלקית: Stampalia, בטורקית עות'מאנית: استانبوليه (איסטאנבוליה)), הוא אי מאיי הדודקאנס, המהווים מחוז משנה במחוז דרום הים האגאי ביוון. ב-2011 מנתה אוכלוסיית האי 1,334 נפשות. אורכו של האי 18 ק"מ, ורוחבו לכל היותר 13 ק"מ. שטחו של האי 99 קמ"ר. חופי אסטיפליה הם סלעיים ובהם חופי רחצה קטנים רצופים בחלוקי אבן. הבירה, וכן הנמל העיקרי, היא אסטיפליה, או הורה כפי שקוראים לה המקומיים. אסטיפליה מקיימת קשרי מעבורת עם פיראוס ועם איי הדודקאנס האחרים, וקשר תעופה עם אתונה.

במיתולוגיה היוונית הייתה אסטיפליה אישה שפותתה על ידי פוסידון, שהופיע בצורת ברדלס מכונף בעל זנב דג.

אסטיפליה הייתה למושבה של מגארה, ולאחר מכן הכירו בה הרומאים כמדינה עצמאית.

במהלך ימי הביניים הייתה אסטיפליה חלק מהאימפריה הביזנטית עד לשנת 1207, כאשר בעקבות מסע הצלב הרביעי הפכה לאחוזה פיאודלית של משפחה ונציאנית עד לשנת 1522. בשנה זו נפלה אסטיפליה, ביחד עם שאר איי הדודקאנס, לידי האימפריה העות'מאנית. בין 1648 ל-1668 במהלך מלחמת כרתים שבו הוונציאנים וכבשו את האי, ובין 1821 ל-1828 במהלך מלחמת העצמאות היוונית הייתה אסטיפליה בידיים יווניות, עד ששבה ונמסרה לטורקים.

ב-12 באפריל 1912 במהלך מלחמת איטליה-טורקיה נכבשה אסטיפליה על ידי האיטלקים, והייתה האי הראשון בדודקאנס שנפל לידיהם[1]. מבסיסם באסטיפליה יצאו האיטלקים לכיבוש רודוס, הגדול באיי הדודקאנס. במהלך שיחות השלום באוגוסט-ספטמבר 1912 הסכימה איטליה עקרונית להשיב את שאר האיים הדודקאנסיים לטורקיה, בהתמלא תנאים מסוימים, אך דרשה לעצמה את אסטפיליה לצמיתות כתחנת מעגן בים התיכון[2][3]. האי נותר בשליטת האיטלקים עד למלחמת העולם השנייה. בין 1943 ל-1945 היה האי בידי גרמניה הנאצית עד ששוחרר, ולאחר תקופה קצרה של שלטון צבאי בריטי, הועבר ב-1947 לריבונות יוונית, ביחד עם שאר איי הדודקאנס.

באסטיפליה שני נמלים טבעיים עם מים בעומק של 50–60 מטר בקרבת החוף, באופן המאפשר מאגן מוגן של מאות אוניות. רובו של האי מאופיין בטופוגרפיה הררית[1].

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אסטיפליה בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]