STS-107

STS-107

מאחור (מימין לשמאל): רמון, אנדרסון, קלארק, בראון מלפנים (מימין לשמאל): מק'קול, צ'אולה, האסבנד
נתוני משימה
מעבורת	קולומביה
כן שיגור	39-A
שיגור	16 בינואר 2003 15:39:00 UTC
נחיתה	המעבורת התפרקה במהלך כניסתה לאטמוספירת כדור הארץ ב-1 בפברואר 2003, ב ~13:59:32 UTC
משך המשימה	15 ימים ו-22 שעות
נתוני חללית
מסת החללית	119,615 ק"ג
נתוני מסלול
מספר הקפות	255
אפהליון	285 ק"מ (כדור הארץ)
פריהליון	270 ק"מ (כדור הארץ)
זמן הקפה	90.1 דק'
גובה מסלול	166 מיילים ימיים (307.432 קילומטרים)
נטיית מסלול	32.0 מעלות
אורך מסע	10.6 מיליון קילומטרים (6.59 מיליון מיילים)
צוות
אנשי צוות	ריק האזבנד, מייקל פ. אנדרסון, לורל קלארק, קלפנה צ'אולה, ויליאם מק'קול, דייוויד בראון, אילן רמון
משימות קשורות
משימה קודמת STS-113 משימה הבאה STS-114
מזהים
מספר קטלוג לוויינים	27647
מאגר המידע הלאומי	2003-003A

STS-107 הייתה המשימה ה־113 של מעבורות החלל של נאס"א שהתבצעה באמצעות המעבורת קולומביה, ושוגרה לחלל ב-16 בינואר 2003. המשימה הסתיימה באסון כשהצוות, שכלל שבעה אסטרונאוטים, נהרג ב-1 בפברואר 2003 במהלך הכניסה מחדש אל אטמוספירת כדור הארץ. הסיבה הטכנית לתאונה הייתה חתיכת קצף בידוד שנשברה במהלך השיגור ופגעה ברעפי ההגנה מחום בכנף השמאלית של המעבורת. במהלך הכניסה מחדש לאטמוספירה התחממה הכנף הפגועה בהדרגה ולבסוף התפרקה, דבר אשר הוביל לפירוקה המוחלט של המעבורת ולהתרסקותה. ועדת החקירה מצאה גם כשלים ארגוניים בנאס"א שהובילו לתאונה.

המשימה

המשימה כללה עבודות מחקר מתחומי המיקרוכבידה ומדעי כדור הארץ בסדרי-גודל עולמיים במשך 16 הימים בהם שהתה המעבורת בחלל.

ייתכן כי אחת המשימות, וידאו שהוסרט למטרת מחקר אבק אטמוספירי, גילתה תופעה אטמוספירית חדשה המכונה TIGER (ראשי תיבות של Transient Ionospheric Glow Emission in Red).

על המעבורת היה ציורו של פטר גינז המתאר את המראות אשר היה רואה אילו היה מביט מהירח אל כדור הארץ. פטר היה בן 14 כשצייר את הציור ונספה בשואה במחנה הריכוז טרזין.

צוות

• ריק האסבנד (2), מפקד המשימה
• ויליאם מק'קול (1), טייס
• דייוויד בראון (1), מומחה משימתי
• קלפנה צ'אולה (2), מומחית משימתית
• מייקל אנדרסון (2), מפקד מטען ייעודי
• לורל קלארק (1), מומחית משימתית
• אילן רמון (1), מומחה מטען ייעודי

( ) - מציין את מספר טיסות החלל בהן השתתף כל איש צוות.

נתוני משימה

• מסה:
  • בשיגור: 119,615 ק"ג
  • לקראת נחיתה: 105,593 ק"ג
  • משא: 14,553 ק"ג
• פריגיאה: 270 ק"מ
• אפגיאה: 285 ק"מ
• נטיית מסלול: 39.0°
• מחזור: 90.1 דקות

צוות המעבורת

• ריק ד. האסבנד, מפקד המשימה - קולונל בחיל האוויר האמריקני ומהנדס מכונות, אשר הטיס את משימה STS-96 במשך העגינה הראשונית עם תחנת החלל הבינלאומית. להאסבנד היה ותק של למעלה מ-3,800 שעות טיסה ביותר מ-40 כלי טיס שונים ואף שירת כמדריך טיסה וטייס ניסוי. הוא התייצב במרכז החלל ג'ונסון ביוסטון, טקסס במרץ 1995.
• ויליאם ק. מק'קול, טייס - מפקד בצי האמריקני. ב-1986, מק'קול החל בקריירת הטיסה שלו בצי. הוא טס ב-24 כלי טיס שונים ויותר מ-400 נחיתות נושאת מטוסים. הוא נעשה טייס ניסוי ב-1992. שירת על שתי נושאות מטוסים ובעל יותר מ-2,800 שעות טיסה. מק'קול התמודד לתפקיד אסטרונאוט והתייצב במרכז החלל ג'ונסון ב-1996.
• דייוויד מ. בראון, מומחה משימה - קפטן בצי האמריקני ומוכשר כטייס ורופא מוטס. בראון עבד על מספר ניסויים מדעיים. ב-1988, הפך בראון לרופא המוטס היחיד שנבחר לקורס טיס במשך 10 שנים. הוא השלים את הכשרתו והוסמך כטייס-צי ב-1990, מדורג ראשון במחזורו. צבר למעלה מ-1,700 שעות טיסה בכלי טיס לביצועים גבוהים במהלך שרותו בצי. ב-1996 כשרונותיו הובילוהו לנאס"א שם נבחר כמועמד לאסטרונאוט.

צוות ה-STS-107 נערכים לצילום המסורתי של צילום "תוך-טיסה" קבוצתי ביחידת המגורים במעבורת קולומביה. מקור התמונה בתשליל אשר נמצא על ידי מחפשים בהריסות הקולומביה לאחר האסון.

• קלפנה צ'אולה, מומחית משימה -נולדה בקרנל, הודו. צ'אולה היגרה לארצות-הברית כדי ללמוד ב(אוניברסיטת טקסס ואוניברסיטת קולורדו) וקיבלה אזרחות אמריקאית. מהנדסת חלל בהשכלתה. נבחרה להיות אסטרונאוטית בדצמבר 1994 והחלה את האימונים במרץ 1995. טיסתה הראשונה הייתה במשימת STS-87, טיסת ניסוי המיקרוכבידה הרביעית של ארצות-הברית, במעבורת החלל קולומביה החל מה-19 בנובמבר 1997. היא הייתה מומחית משימתית ותיפעלה את הזרוע הרובוטית של המעבורת. חזרה לחלל ב-16 בינואר 2003, על גבי הקולומביה. שירתה כמומחית משימתית ומהנדסת טיסה במשך 16 ימי המחקר.
• מייקל פ. אנדרסון, מפקד מטען ייעודי - לוטננט קולונל ופיזיקאי שהיה אחראי על המבצעים המדעיים. אנדרסון קיבל תואר שני בפיזיקה ב-1990 מאת אוניברסיטת קרייטון באומהה. אנדרסון הטיס מספר כלי טיס (בהם KC-135 ו-T-38A) וצבר יותר מ-3,000 שעות טיסה. הוא גם תיפקד כמדריך טיסה בסוף שנת 1994, כשנאס"א בחרה בו כמועמד לאסטרונאוט. טיסתו הראשונה לחלל התרחשה ב-1998 כשהוא טס כמומחה משימתי על מעבורת החלל אנדוור במשימה STS-89
• לורל ב. קלארק, מומחית משימה - מפקדת בצי של ארצות-הברית ורופאה מוטסת. דרכה להיות אסטרונאוטית נסללה על ידי חברותה בצי האמריקני. במשך שירותה בצי, קלארק הפכה לרופאה תת-ימית. כשהוצבה בסקוטלנד, היא חברה לצוללנים וביצעה מספר חילוצים ימיים מצוללות של ארצות-הברית. מאוחר יותר, הוסמכה לרופאה מוטסת. קלארק עבדה על מספר ניסויים ביולוגיים.
• אילן רמון, מומחה מטען ייעודי - אלוף-משנה בחיל האוויר הישראלי והאסטרונאוט הישראלי הראשון. לחם במלחמת יום הכיפורים ב-1973 וסיים את הסמכתו כטייס קרב בבית הספר לטיסה ב-1974. ב-1981 לקח חלק במבצע אופרה להשמדת הכור הגרעיני בעיראק. במשך תשע השנים הבאות, צבר ניסיון טיסה ב-A-4,‏ F-16 והמיראז' 3, בכלל זה גם התלמד בבסיס חיל האוויר היל ביוטה. לאחר מכן למד באוניברסיטת תל אביב (1983-1987), שם קיבל את התואר הראשון שלו באלקטרוניקה והנדסת מחשבים. הוא חזר אחר כך לטיס בחיל האוויר. רמון צבר יותר מ-4,000 שעות טיסה בכלי טיס של החיל. ב-1997 נבחר לתפקיד האסטרונאוט והתייצב במרכז החלל ג'ונסון ב-1998.

טלאי המשימה

רגע השיגור של המעבורת קולומביה מכן השיגור 39A בקייפ קנברל

האלמנט המרכזי בטלאי המשימה הוא סימן המיקרוכבידה, "µg", המשתלב עם קרני סמל האסטרונאוטים. סמל האסטרונאוטים נמצא בזווית של 39 מעלות ביחס לאופק כדור הארץ, ומציין את זווית נטיית מסלול המעבורת במהלך המשימה. הזריחה מסמלת את הניסויים הרבים אשר מציינים עידן חדש לחקר המיקרוכבידה בתחנת החלל הבינלאומית ומעבר לה. רוחב היריעה של המחקר המדעי וחקר החלל מומחש על ידי ציורי כדור הארץ והכוכבים. קבוצת הכוכבים יונה (Columba) נבחרה לציין שלום עולמי ואת מעבורת החלל קולומביה. שבעת הכוכבים מציינים גם את חברי צוות המשימה ולכבודם של האסטרונאוטים אשר סללו את הדרך למחקר בחלל. שישה מהכוכבים הם בעלי 5 קודקודים והאחרון הוא בעל שישה בדומה למגן דוד, המסמל את תרומתה של סוכנות החלל הישראלית למשימה.

דגל ישראל נמצא בצירוף לשמו של אילן רמון, הישראלי הראשון בחלל.

ניסויי המעבורת

במהלך ימי הטיסה בוצעו על המעבורת כ-80 ניסויים לחקר מיקרוכבידה ומדעי כדור הארץ. המטע"ד הראשי (עם מגוון ניסויים) הכיל מודול כפול של מעבדת SPACEHAB. מתוך המשקל הכולל של המעבורת כ-2433 ק"ג הוקצו לניסויים, בינם ניסויים ביולוגים, ניסויים פיזיקליים, ניסויים מסחריים ואף 6 ניסויים של בתי ספר, במסגרת תוכנית (STARS (Space Technology and Research Students .

הניסויים הישראליים על המעבורת כללו את ניסוי MEIDEX, וניסוי הגן הכימי שתוכנן על ידי תלמידי אורט קריית מוצקין.

האסטרונאוט אילן רמון עם הניסוי הגן הכימי על מעבורת החלל קולומביה

ההתרסקות במהלך החזרה לכדור הארץ

ערך מורחב – אסון הקולומביה

המעבורת התפרקה במהלך חזרתה לאטמוספירת כדור הארץ ב-1 בפברואר 2003, 16 דקות לפני מועד נחיתתה המתוכנן. באסון נהרגו כל שבעת אנשי צוותה. ועדת חקירה שהוקמה בעקבות התאונה קבעה כי פיסת קצף בידוד שנפרדה בעת השיגור מהצד השמאלי של הדו-רגל, המחבר את מכל הדלק החיצוני למעבורת, ופגעה בכנף המעבורת, הייתה הגורם הישיר לאסון. עם זאת קבעה הוועדה כי שלל כשלים ארגוניים בנאס"א בכלל ובתוכנית מעבורות החלל בפרט אפשרו את התרחשות התאונה. בעקבות האסון קורקעו כל מעבורות החלל של נאס"א למשך כשנתיים וחצי עד לטיסת STS-114 של מעבורת החלל דיסקברי ב-26 ביולי 2005.

ראו גם

• מעבורת חלל
• מדעי החלל
• אילן רמון
• משימות מעבורות החלל

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא STS-107 בוויקישיתוף

• סיקור המבצע (עד לאסון), באתר "הידען"
• המעבורת קולומביה וצוותה באתר נאס"א
• זיכרון לצוות המעבורת באתר נאס"א
• דף המחקר של משימת קולומביה אתר spaceflight.nasa.gov