אסיה ג'באר

אסיה ג'באר
Assia Djebar

אסיה ג'באר, 1992
לידה	30 ביוני 1936 שרשל, אלג'יריה
פטירה	6 בפברואר 2015 (בגיל 78) הרובע התשעה-עשר של פריז, צרפת
שם לידה	פטימה זוהרה עימאליינה
מדינה	צרפת, אלג'יריה
לאום	אלג'יראי וצרפתי, ממוצא ברברי
שם עט	Assia Djebar
עיסוק	סופרת, במאית קולנוע, פרופסור לספרות צרפתית
מקום לימודים	אקול נורמל סופרייר, Lycée Fénelon, Paris, École normale supérieure de jeunes filles
שפות היצירה	צרפתית
נושאי כתיבה	פמיניזם
יצירות בולטות	La Femme sans sépulture, Fantasia: An Algerian Cavalcade, Nowhere in my Father's House, בפסקה זו 2 רשומות נוספות שטרם תורגמו
בן או בת זוג	Malek Alloula
פרסים והוקרה	Prize of the Magazine Études françaises (1999) פרס נוישטדט הבין-לאומי לספרות (1996) פרס השלום של התאחדות הספרים הגרמנית (2000) פרס הפרנקופוני של האקדמיה הצרפתית (1999) דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת וינה אבירה בלגיון הצרפתי דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת קונקורדיה מפקד מסדר האמנויות והספרות
חתימה

אסיה ג'באר (בצרפתית: Assia Djebar; נולדה ב-30 ביוני 1936 – 6 בפברואר 2015) הוא שם עט של הסופרת האלג'יראית-צרפתית פטימה זוהרה עימאליינה שכתבה בשפה הצרפתית. ג'באר היא גם במאית קולנוע ומתרגמת; היא ביימה שני סרטי קולנוע וכיהנה כפרופסור לספרות צרפתית באוניברסיטת ניו יורק. כתיבתה של ג'באר התמקדה בנשים, בהגירה ובהיסטוריה של אזור המגרב. נבחרה לחברה באקדמיה הצרפתית.

תולדות חייה

ג'באר נולדה בעיר החוף הקטנה שרשל שבאלג'יריה, לאב מוסלמי שהיה מורה לצרפתית בבית הספר היסודי בו למדה ואם ממוצא ברברי. בגיל 10 נשלחה לפנימייה יוקרתית בעיר בלידה. ב-1954 עברה לצרפת ולמדה היסטוריה בקולג' (Première supérieure)‏ Lycée Fénelon בפריז, ב-1955 הייתה לאישה האלג'יראית הראשונה שנכנסה למוסד ההשכלה היוקרתי, אקול נורמל סופרייר בסבר. בשל שביתות הסטודנטים על רקע מלחמת העצמאות של אלג'יריה לא סיימה את בחינותיה ואת התואר הראשון, בהיסטוריה של הקולוניאליזם, השלימה בסורבון. ב-1958 נישאה לסופר האלג'יראי הגולה, וליד גארן (שם העט של אחמד אולד-רואיס), נדדה עמו לשווייץ ולתוניסיה בה עבדה כעיתונאית חוקרת, היא תיעדה את השלכות ההפצצה הצרפתית במחוז קף בתוניסיה. ב-1959 קיבלה משרת הוראה במחלקה להיסטוריה של אוניברסיטת רבאט שבמרוקו, לאחר קבלת העצמאות של אלג'יריה, חזרה למדינה ובשנים 1962 עד 1966 לימדה באוניברסיטת אלג'יר. כשהממשלה החליטה שההוראה צריכה להיות בשפה הערבית בלבד, עזבה את המוסד ועברה לפריז, בשנים אלו כתבה 4 ספרים, ואימצה את בתה. היא חזרה לאוניברסיטת אלג'יר ב-1974 כמרצה במחלקה ללימודי צרפת. ב-1975 התגרשה מג'באר וב-1980 נישאה בשנית, הפעם למשורר האלג'יראי אלולה מאלק. את הדוקטורט שלה בספרות צרפתית סיימה ב-1999 באוניברסיטת פול ואלרי (Université Paul-Valéry Montpellier 3). מאז 2001 ועד מותה, כיהנה כפרופסור באוניברסיטת ניו יורק.

ב-2005 נבחרה לחברה באקדמיה הצרפתית והייתה בכך לסופר הראשון מהמגרב הזוכה בכבוד זה. כמו כן היא נבחרה למסדר האמנויות והספרות בדרגת מפקד.

ג'באר נפטרה ב-2015 בפריז ונקברה בעיירת הולדתה שרשל באלג'יריה.

לאחר מותה החליטה ממשלת אלג'יריה להעניק פרס ספרותי על שמה (GRAND PRIX DU ROMAN ASSIA DJEBAR). הפרס בסך מיליון דינר אלג'ירי לכל זוכה מוענק מדי שנה בחסות משרד התקשורת האלג'יראי לשלושה סופרים שכתבו בשפות צרפתית, ערבית ובתמאזיגת.

יצירתה

את ספרה הראשון La Soif ("הצמא") פרסמה ב-1957, גיבורתו היא אשה ממוצא אלג'ירי-צרפתי השואפת לאמנציפציה מגדרית, מהגרת למערב ומסגלת אורח חיים חדש. את הרומן פרסמה תחת שם העט, שמאז אימצה באופן קבוע. ספרה הרביעי Les Alouettes naïves, שפורסם ב-1967, מבוסס על חוויותיה מאירועי ההפצצה הצרפתית בתוניסיה והטיפול בפליטים.

סך הכל כתבה 12 רומנים, שני קובצי סיפורים קצרים, ספר שירה וספר זיכרונות, ספרים אלו תורגמו למעל 18 שפות. ספרה היחיד שתורגם עד עתה לעברית הוא "לילות שטרסבורג" (Les nuits de Strasbourg) מ-1997, שיצא לאור בישראל ב-2007 בהוצאת שוקן ותורגם על ידי חגית בת-עדה.

את ספריה כותבת ג'באר בצרפתית. החל מספרה הראשון, מתאפיינת יצירתה בעיסוק בנושאים של נשים, היסטוריה של אלג'יריה וסוגיות הקשורות בהגירה ובחופש. בשנת 1996 זכתה בפרס נוישטדט (Neustadt) הבינלאומי לספרות. בשנת 2000 זכתה בפרס השלום (Friedenspreis des Deutschen Buchhandels) המוענק ביריד הספרים הבינלאומי הנערך בפרנקפורט.

בנוסף ליצירתה הכתובה ביימה ג'באר שני סרטי קולנוע. הראשון La Nouba des femmes du Mont Chenoua, סרט עלילתי המבוסס על תסריט שכתבה, מתאר אישה השבה לאחר 15 שנים לכפר הולדתה באלג'יריה (בו מתגוררים תושבים משבטה של אמה של ג'באר), בסרט שיחקו שחקנים לא מקצוענים, הוא יצא ב-1979 לאחר שלוש שנות צילומים באלג'יריה וזכה בפרס המבקרים הזרים בפסטיבל הסרטים של ונציה. השני La Zerda ou les chants de l'oubli, המשלב יומני קולנוע מתקופת מלחמת העולם הראשונה והשנייה בקטעי שירה מסורתיים של נשים אלג'יראיות, יצא ב-1982 וזכה בפרס מיוחד לסרט ההיסטורי הטוב ביותר בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בברלין.

ספריה

‏

• La Soif (1957)
• Les Impatients (1958)
• Les Enfants du Nouveau Monde (1962)
• Les Alouettes naïves (1967)
• Femmes d'Alger dans leur appartement (1980)
• L'Amour, la fantasia (1985)
• Ombre sultane (1987)
• Loin de Médine (1991)
• Vaste est la prison (1995)
• Le Blanc de l’Algérie (1997)
• Oran, langue morte (1997)
• Les nuits de Strasbourg (1997)
• Ces voix qui m’assiègent (1999)
• La Femme sans sépulture (2002)
• La Disparition de la langue française (2003)
• Nulle part dans la maison de mon père (2007)

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אסיה ג'באר בוויקישיתוף

• אסיה ג'באר, ברשת החברתית Goodreads
• אסיה ג'באר, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• אסיה ג'באר, באתר AllMovie (באנגלית)
• אסיה ג'באר באתר האקדמיה הצרפתית
• ביוגרפיה באתר פרס הספרות על שם אסיה ג'באר
• אסיה ג'באר באתר אוניברסיטת ניו יורק
• הבלוג של אסיה ג'באר
• צבי בראל, זיכרונותיהם ואהבותיהם של זרים שאינם מצליחים להשתייך, הארץ, 21 בינואר 2008
• סקירה על ג'באר ויצירתה אתר אוניברסיטת אמורי
• על ג'באר ויצירתה אתר אוניברסיטת מינסוטה
• "La Zerda ou les chants de l'oubli", סרטון באתר יוטיוב, סרטה של ג'באר באתר יוטיוב
• הסבר על ה"דודל" (שרבוט גוגל) שפרסמה גוגל לציון יום הולדת 81 של אסיה ג'באר (המראה קטע מהספר פנטזיה של ג'באר), באתר מנוע החיפוש "גוגל" (באנגלית)
• אסיה ג'באר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• אסיה ג'באר (1936-), דף שער בספרייה הלאומית