אסתר הורנשטיין סמטניק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ערך ללא מקורות
בערך זה אין מקורות ביבליוגרפיים כלל, לא ברור על מה מסתמך הכתוב וייתכן שמדובר במחקר מקורי.
אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים.
אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
ערך ללא מקורות
בערך זה אין מקורות ביבליוגרפיים כלל, לא ברור על מה מסתמך הכתוב וייתכן שמדובר במחקר מקורי.
אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים.
אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
אסתר הורנשטין-סמטניק
לידה 3 באוגוסט 1908
ו' באב ה'תרס"ח
אוקראינהאוקראינה צ'רקאסי, אוקראינה
פטירה 30 באפריל 1986 (בגיל 77)
כ"א בניסן ה'תשמ"ו
ישראלישראל תל אביב, ישראל
מוקד פעילות ישראלישראל ישראל
תקופת הפעילות 1934–1986 (כ־52 שנים)
עיסוק מוזיקאית, פסנתרנית, מורה לסולפג'
סוגה מוזיקה קלאסית
שפה מועדפת עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה פסנתר
בן זוג ד"ר שמואל סמטניק
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אסתר הורנשטיין סמטניק (3 באוגוסט 190830 באפריל 1986; ו' באב, תרס"ח - כ"א ניסן, תשמ"ו) הייתה פסנתרנית ישראלית שניגנה עם התזמורת הפילהרמונית הישראלית, מורה לסולפג' במכון להשכלה וחינוך מוזיקליים בהנהלת דוד שור וחלק מהגרעין התרבותי של תל אביב הקטנה בתחילת המאה העשרים.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולדה ב-1908 בצ'רקאסי שבאוקראינה לאריה לייב ויהודית הורנשטיין. בזמן מהפכת אוקטובר עברה המשפחה להתגורר באודסה, בהמתנה לסרטיפיקטים לעליה לארץ ישראל. ב-1924 עלתה המשפחה לארץ והשתקעה בתל אביב-יפו. ב-1937 נישאה לד"ר שמואל סמטניק, רופא פנימי. בתם, נילי, נישאה ליקיר אהרונוב.

קריירה מוזיקלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

החלה ללמוד פסנתר בעיר הולדתה בגיל 7 והמשיכה את לימודיה באודסה בתנאים הקשים שלאחר המהפכה הקומוניסטית. עם העלייה לארץ הפכה לתלמידתו של דוד שור. בהיותה בת 17 החלה להופיע ברסיטלים לפסנתר, באירועים תרבותיים כמו הופעה עם הבאריטון י. הר-מלח במה שכונה "קונצרט גדול" וברסיטל ב"בית מדרש לנגינה בית לויים". כמו כן ליוותה את הרקדניות האחיות אורנשטיין, ולהשלמת הכנסה ליוותה סרטים אילמים בקולנוע עדן. עם חבריה הקרובים נמנו יוסף גולנד, ב. לונדון, יעקב טימן, גרשון פלוטקין וסשה ארגוב. בשנת 1930 נסעה לפריז ולמדה באקול נורמל דה מוזיק (אנ') אצל אלפרד קורטו וסיימה עם דיפלומה ״licence de concert״. עם שובה ב-1934 לארץ ישראל הופיעה ברסיטלים, בעיקר בתל אביב, ובאחד מהם הכירה את בעלה לעתיד. בתקופה זו הצטרפה לסגל המורים של "המכון להשכלה וחינוך מוזיקליים" בהנהלת דוד שור, שם לימדה סוֹלפַג'. בשנת 1935 הופיעה עם התזמורת הפילהרמונית הא"י בניצוחו של אליו פיאטלי.[דרושה הבהרה] בשנות מלחמת העולם השנייה סיירה ברחבי המזרח התיכון בהופעות מול הצבא הבריטי, שכללו גם קונצרטים לשני פסנתרים עם בעלה, שהיה קפטן בצבא זה. ההופעות התקיימו בלבנון, מצרים, סודאן וקפריסין. עם תום המלחמה המשיכה בפעילותה המוזיקלית: רסיטלים חיים ורסיטלים ששודרו בשידור חי מאולפן קול ישראל; הופעה עם התזמורת הפילהרמונית הארץ ישראלית בניצוחו של גאורג זינגר, עמו גם הופיעה בקונצרט לשני פסנתרים; הופעות בתזמורת קול ישראל, בקונצרטים קאמריים בארץ ובחו"ל, וכן בסיבוב הופעות בחוף המזרחי של ארצות הברית.

סגנון[עריכת קוד מקור | עריכה]

המלחינים האהובים עליה היו אלכסנדר סקריאבין, סרגיי רחמנינוב, יוהנס ברהמס, רוברט שומאן ופרנץ ליסט. בנוסף בחרה גם לנגן מלחינים אימפרסיוניסטים כגון קלוד דביסי ומוריס ראוול, ואף את הקונצרט לפסנתר ותזמורת מאת אראם חאצ'טוריאן. סגנון נגינתה הושפע מהחינוך המוזיקלי הרוסי שקיבלה ומאהבה עזה למוזיקה רומנטית. לדברי סשה ארגוב, שספד לה לאחר פטירתה, "היא הייתה מן הבולטות והפעילות ביותר בין הפסנתרניות בישראל. אוריגינלית מאד. הביצוע שלה היה שונה מאחרים בגלל הטמפרמנט שלה".

מסמכים המתעדים את הקריירה הענפה שלה נמסרו לארכיון עיריית תל אביב.