סשה ארגוב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
בול דואר ישראלי לזכרו של סשה ארגוב (2009)
לוחית זיכרון על ביתו של אלכסנדר (סשה) ארגוב ברח' סירקין 35 בתל אביב

אלכסנדר (סָשָה) אַרגוֹב (26 באוקטובר 191427 בספטמבר 1995) היה מלחין ישראלי הנחשב לאחד מגדולי המלחינים בזמר העברי, חתן פרס ישראל בתחום זה (1988).

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארגוב נולד בשנת 1914 במוסקבה בשם אלכסנדר אברמוביץ'. בהיותו בן ארבע החל לנגן בפסנתר ולהלחין, ובגיל שש החל ללמוד מוזיקה בצורה מסודרת. בשנת 1934, כשהיה בן עשרים, עלה לארץ ישראל, עזב את תחום הנגינה ועבר להלחנה. שנה אחרי עלייתו לארץ החל לחבר מנגינות להצגות. כתב יחד עם המחזאי גרשון פלוטקין הצגות מוזיקליות לקיבוצים ולמושבים שהזמינו אצלו לאירועים שונים. בתקופה זו הלחין ארגוב כמאתיים שירים, שמרובם לא נותר תיעוד. ארגוב הקפיד, עם זאת, למצוא את פרנסתו לא על המוזיקה, באומרו כי "המוזיקה היא הקצפת, משהו טהור שלא למען כסף". הוא התגורר ברחוב סירקין בתל אביב ועבד (1935–1957) כקופאי בבנק לתעשייה ומאוחר יותר (1959–1980) עבד בחנות הספרים הרוסיים "בולסלבסקי", ובשעות הערב הלחין את שיריו.

במלחמת העצמאות הלחין שירים ללהקת הפלמ"ח הצ'יזבטרון, בהם "הרעות" (שיר שהפך לסמל המלחמה), "השחרור" ו"הפלמ"חניק מחפש את המחר". לאחר קום המדינה החל להלחין מוזיקה לתיאטרונים "המטאטא", "לי לה לו" והקאמרי, בהצגות כמו "מלכת שבא", "אסתר המלכה", "דוקטור דוליטל", "הנסיכה טורנדוט", "כתר בראש", "יתוש בראש" ו"הרפתקה בקרקס", לתסכיתי רדיו ולאחר מכן גם לסרטי קולנוע, בהם "חבורה שכזאת" ו"הוא הלך בשדות".

בשנות החמישים והשישים עבד עם מספר להקות והרכבים: להקת הנח"ל, בצל ירוק, התרנגולים והחמציצים. הוא הלחין ללהקות הללו את שיריהם של מיטב הפזמונאים והמשוררים של התקופה: חיים חפר ("שיר השכונה", "השמלה הסגולה", "אדוני השופט", "האם אמרו לך פעם", "דינה ברזילי", "הוא לא ידע את שמה", "שיר אהבה חיילי"), נתן אלתרמן ("אליפלט", "שיר ערש"), ע. הלל ("יוסי ילד שלי מוצלח", "ככה סתם"), עמוס אטינגר ("כשאור דולק בחלונך", "חופשה באדום") יורם טהרלב ("שיר פרידה לקיץ", "את מה שרציתי") ועוד. ב-1961 הלחין את שירי המופע "יוסי-חזקי-יונה" וב-1964 הלחין את שירי המחזמר "שלמה המלך ושלמי הסנדלר" של נתן אלתרמן, שנחשב עם השנים לאחד המחזות הקלאסים העבריים. בין השירים במחזמר, שהפכו ללהיטי התקופה, היו "שיר הסנדלר", "שיר המריבה" ו"שיר הפיוס". לאחר מכן המשיך לעבוד עם אלתרמן ועם כוכבי "שלמה המלך", אילי גורליצקי ויונה עטרי, במופע "שוק המציאות" עם שירים כמו "קונצרטינה וגיטרה".

בשנת 1968 יצא התקליט "שירי סשה ארגוב" עם עדנה גורן וקובי רכט, להם הלחין ארגוב שירים של אלתרמן ("זמר המפוחית"), חיים חפר ("משעמם") ויעקב שבתאי ("לפנות ערב" -הידוע כ"בין ברושים", ו"אהובתי שלי לבנת צוואר") שזכו להצלחה.

ארגוב הלחין יותר מ-1,200 שירים, כשייחודו כמלחין הוא בהרמוניה ובמנגינה המיוחדת שחורגת במידת מה מהלחן הסטנדרטי, ותמיד יש איזו הפתעה במהלך הלינארי של המנגינה. ארגוב הוציא את לחניו בספרים על מנת לשמר את ההרמוניות שלו לדורות הבאים, שכן הוא נחשב ייחודי לא רק בלחניו אלא גם בהרמוניות שהוא צירף אליהן, והקפיד מאוד על החיבור של שני המרכיבים הללו.

בשנת 1978 פגש ארגוב באורה זיטנר כשהיא מנצחת על מקהלה ומבצעת קטע שירה, והחליט כי הוא רוצה בה כמבצעת שיריו. מאותה עת היא הפכה להיות הפרשנית הרשמית שלו והיא מזוהה יותר מכל זמרת אחרת עם המלחין. תוצאת מפעלם המשותף הייתה שני תקליטים בהם זיטנר מבצעת את שירי ארגוב בליווי פסנתר בלבד. השיר הידוע ביותר בביצועה הוא "שיר ארץ" ("ארץ שיושביה היא אוכלת") למילותיו של נתן יונתן. יוצר אחר שהעיד על עצמו כמי שהושפע מאוד מלחניו של ארגוב הוא מתי כספי, שאף הוציא בשנות השמונים שני אלבומים המוקדשים לשיריו והעלה מופע יחד עם ארגוב בשם "מתתיהו ואלכסנדר". בשנת 1980 הוציא גם אריק איינשטיין אלבום המורכב כולו משירי ארגוב שנקרא "ארץ ישראל הישנה והטובה חלק ד': משירי סשה ארגוב". ארגוב זכה לכמה מופעי הוקרה לשיריו, בהם המופע "תפוח הזהב" ב-1974 וערב מחווה בהיכל התרבות ב-1985.

ב-1988 זכה בפרס ישראל בתחום הזמר העברי. בשנים 1993 ו-1994 המשיך ארגוב להלחין שירים. בהעדר תמלילן קבוע בתקופה זו, כתב את השירים בצורת קול סופרן בליווי פסנתר, מתוך כוונה, שהשירים יזכו מאוחר יותר במילים. ארגוב הראה שירים אלו למלחין הישראלי המתגורר בארה"ב, רון ידידיה. מעט אחרי מותו של ארגוב, נכתבו ל-12 לחנים מתוכם מילים, בידי נגן הפילהרמונית עוזי שלו. שירים אלו, הוקלטו ע"י הזמרת יונית שקד-גולן, באישור משפחת ארגוב.

סשה ארגוב נפטר בשנת 1995, בגיל 81. נקבר בבית העלמין ירקון. על שמו נקראו רחובות במספר ערים בישראל.

ארכיונו שמור בספרייה הלאומית.

בשנות האלפיים הועלו מספר מופעים שהחיו את יצירותיו של ארגוב, ביניהם המופע "מעבר לתכלת" עם דורית פרקש, בועז פייפר ודוד זבה. כמו כן, מוקדשות לו מדי פעם תוכניות רדיו עם שיריו.

דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

זמרים / זמרות שהוציאו אלבומים משיריו

אוספים

  • Sasha Argov-Great Jewish Music-2003
  • סשה ארגוב - המיטב - סט כפול - 2005
  • סשה ארגוב - מנגינה מאירה מצלצלת - סט משולש - 2005
  • משירי סשה ארגוב - פונוקול -2006
  • מסע אספלט - ביצועים חדשים לשירי סשה ארגוב - 2011 [1]
  • תפוח זהב - סשה ארגוב - השירים היפים - 1974

ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיריו

  • ככה סתם - שירי סשה ארגוב, הוצאת ידיעות אחרונות, 1979.
  • את מה שרציתי - משירי סשה ארגוב, הוצאת ידיעות אחרונות, 1983.
  • שירי סשה ארגוב - התווים לפסנתר, הוצאת ידיעות אחרונות.
  • מעבר לתכלת, הוצאת יוסף שרברק, 2001

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • נפתלי וגנר, את המלל את הלחן ואת מה שביניהם : משקל פואטי ומוזיקלי בשירי סשה ארגוב, ירושלים: מוסד ביאליק, 2003.
  • אילנה איבצן, רֹב נגינות יש וצלילים: סשה ארגוב - חייו ויצירתו, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, תשע"ד.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]