אריה גרבנוב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אריה גְרֵבנוֹב (Arie Grevnov)

רב חובל אריה גְרֵבנוֹב (1 במאי 19121934) פיקד על האנייה העברית "עמנואל" והניף עליה דגל עברי לראשונה בימים בעת החדשה. היה מיזמי וחלוצי הספנות העברית בארץ ישראל. נעלם בים עם צוותו ואנייתם, בטרם הגיע לגיל 22.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדותו ונעוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אריה גְרֵבנוֹב בר המצווה עם הוריו סוניה וחיים. תל אביב 1925

ליובה גרבנוב נולד ב-1 במאי 1912 בעיירה איצ'נה (Ichnia) שבחבל צ'רניגוב בצפון אוקראינה לא רחוק מעיר המחוז קונוטופ (konotop). בן בכור לחיים גרבנוב וסוניה לבית אוזרוב ואח לניוסיה. בשנת 1922 בהיותו כבן 10, אביו סוחר הבדים לקח את משפחתו הציונית דתית לפלשתינה-א"י, והקים צריף בשכונת נורדיה המתהווה בתל אביב. עת הגיעו, ליובה החל להקרא בשמו העברי אריה. משלא התקבל לתנועת נוער עקב גילו הצעיר, הקים והפעיל בעצמו "תנועת ילדים" בנורדיה. לימים בנו בית עם חנות מכולת בפינתו, ברחוב בוגרשוב 79 פינת רחוב המליץ.

את לימודי התיכון עשה גרבנוב בגימנסיה העברית הרצליה. הצטיין במגמה הריאלית וסיים י"א. בער לו להקים צי עברי, וחתר לצאת לעולם הגדול ללמוד להסמכת קצונה ימית. עבר בהצלחה בחינות בגרות בעל-פה, במשרד החינוך בירושלים בהיותו כבן 17. כשנתיים קודם, כשהקים המהנדס (אינג') הד"ר מאיר גורביץ, מורו למתמטיקה בגימנסיה, 'קבוצת הדרכה' שעתידה להתפתח להיות "אגודת יורדי ים זבולון", סייע בידו כתלמידו.

גרבנוב בלט באומץ לבו, בכישרונו ובכישוריו כימאי. פעמיים אף הציל אנשים מטביעה. במקרה ראשון, מסופר היה כי הציל קצין צרפתי בכיר שנפל מאוניה[1][2] לים באזור ביירות, ובמקרה שני, הציל שניים מטביעה בחוף תל אביב. אחד מהם, היה עובד קונסוליה או קונסול בלגי. גם בהמלצת אישים אלה, חשב להצליח להגשים את חלומו, ולהיות קצין ימי עברי.

הוא נהג לכתוב מאמרים בעתון הארץ, תחת הכינוי "יורד ים", ואף השתמש בכתובת המערכת, כדי להחליף דעות עם הציבור בחילופי מכתבים.

גרבנוב וחבריו בבלגיה 1929–1931 (משמאל)

עקב גילו הצעיר, התקשה לקבל ויזה. למעלה משנה לאחר שסיים את בחינות הבגרות, ובמאמצים רבים, ביום 29 ביולי 1929 כבר למד באקדמיה ימית באנטוורפן-בלגיה, נרשם כ"סטודנט חופשי". מתברר, כי מסר שם תאריך לידה מדויק (1 במאי), אך הקדים משום מה, את 'שנת הלידה' להיות "1910". כמו כן מתברר, כי אולי סילף שמו להיות "גרנוב" אריה (Grenov Arie) או בטעות סופר. הסיבות לא ברורות לנו כיום, אולי רצה לטשטש את היותו מפלשתינה, והעדיף להציג עצמו מברית המועצות, כי גם שם עיר הולדתו שובש להיות "קונסטופ" (konstop).

גרבנוב רשום באקדמיה הימית כ-"זר" [(aspirant (étranger], לא כנתין "ארץ ישראלי מנדטורי". זרים, לא הורשו להתאמן לצבירת ניסיון ימי על אניית אקדמיה בלגית, וגרבנוב, שממילא עבד לפרנסתו ולמימון לימודיו, עבד על אוניות סוחר, וצבר ניסיון עד שהוסמך, אך לא באקדמיה. (לא ברור האם הוסמך על ידי מנהל נמל כל שהוא, כפי ששנים מאוחר יותר, בשנת 1939 "רב חובל זאב הים (רב חובל)" הוסמך כ"רב חובל חופים" על ידי מר רוג'רס (לא ידוע שם משפחתו), מנהל נמל חיפה). על פי יומן האקדמיה הימית, סיים ללמוד בה בסוף אוקטובר 1931. להוציא רישום שלו, הקיים בשורת יומן אחת בלבד, אין תיק, או צילום, או כל מידע על לימודיו וציוניו כסטודנט חופשי באקדמיה. העובדה היא, כי היה בן 19 ו-5 חדשים כאשר חזר לא"י כלויטננט ימי (אולי על ספינת חופים).

גרבנוב (16) במדים הראשונים של זבולון (מימין) ב-1928

עם שובו, בין עבודות הים, שימש תקופה כמורה מתנדב למקצועות השיט בבית הספר הימי זבולון ופעל ללא לאות להקמת נמל עברי בתל אביב ולייסודו של צי עברי. מורו למתמטיקה וימאות, המהנדס ד"ר מאיר גורביץ מזכיר זאת במאמרו "היקיצה הימית". "באחד הימים, שחה בים מול "הקלוב" (מועדון) של "זבולון", וקבע עם חניכיו עמוד ברזל בים, יסוד למזח סירות ארעי, (כנמל פריקה) חליפי לנמל יפו, כשהערבים סגרו אותו לפריקת 'סחורות יהודיות' בעת הפרעות. גרבנוב היה מעורה ומעורב בחשיבה ותכנון נמל בתל אביב. לימים, עמוד הברזל אף סימן את מיקומו.

כחלק ממאמציו לכיבוש העבודה בים, הקים רב חובל גרבנוב את חברת הספנות הארצישראלית חופיה בע"מ, וכחלק מתפישתו לבניית צי עברי הקים ארגון מקצועי בשם התאחדות הימאים בארץ ישראל, והחל מפרסם בעיתונות מודעות הזמנה לבעלי מקצוע ימיים, גם כדי להקים צוות עברי להפעלת סקונר כאנייה חופית. כתובת הגופים החלוציים הללו הייתה ברחוב בוגרשוב 79 פינת רחוב המליץ, בחנות המכולת של משפחתו שבפינת ביתם.

הספינה "עמנואל"[עריכת קוד מקור | עריכה]

אריה גְרֵבנוֹב 'עמנואל' ודגלה העברי. אניית צי עברי ראשונה בזמן החדש. 'נמל אורהוס'[3] דנמרק, 29 ספטמבר 1933
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – עמנואל (אונייה)

במימונם של ארץ ישראלים ובהשקעתו העיקרית של יוסף בלומנפלד[4] עשיר יהודי ממרחביה, רכש גרבנוב בנמל אולבורג שבצפון מזרח דנמרק, אניית מפרש דו תרנית ישנה עם מנוע עזר, סקונר במעמס 200 טון. האנייה הייתה אמורה להירשם בנמל יפו כנמל רישום בפלשתינה-א"י, בחברת הספנות העברית שהקים בשם "חופיה" בע"מ בתל אביב, ובשם העברי "עמנואל". צוותה היה עברי יהודי, ומנה בהפלגתה הראשונה שבעה: רב החובל גרבנוב וחבריו מהאגודה הימית זבולון, החובל בנימין לוין והמכונאי אליהו רוזין, וארבעה ימאים יהודים. בכך, הייתה עמנואל לאנייה ראשונה בשם עברי ובפיקוד וצוות עברי ויהודי, ובחברת ספנות עברית, שייחודה העולמי היה בעובדה, כי הייתה הראשונה להניף דגל ציוני, דגל עברי בימים. (בשנת 1932 שייטו שתי אניות תאומות במימי פלשתינה א"י דורה וקרולה תחת דגל נאצי כי היו רשומות כנמל בית בגרמניה הנאצית. בתחום פלשתינה הניפו דגל חברה משלהן. דגל לבן עם מגן דוד, ואות ראשונה של שם החברה במרכזו). העמנואל לא הניפה את הנס האדום, דגל שכלי שיט פלשתינאים ארץ ישראלים חויבו להניפו על פי תקנות מנדטוריות משנת 1927 שטרם נאכפו אז (ועד שנת 1935). למעשה, היה הדגל הימי המנדטורי החוקי בפלשתינה-א"י.

להגשמת חלומו ומתוך אמונה בדרכו, הפעיל גרבנוב את קשריו באמצעות נציגי בית"ר הימית וזבולון, לפניה למשרד הימייה בלונדון, והציע להיות ״צי עברי נספח לצי הסוחר הבריטי״ בדומה להקמת הגדודים העבריים בשנת 1915, כאשר יוזמי הגדודים, זאב ז'בוטינסקי ויוסף טרומפלדור, שאפו ״כי בבוא היום״ יהוו הגדודים את הכוח הצבאי העצמאי של היישוב היהודי בארץ ישראל. חזונם אמנם לא התגשם, שכן הגדודים פורקו זמן קצר לאחר המלחמה (1918) אך פעולותיהם תרמו רבות להקמת ארגון ההגנה. גם חזונו של גרבנוב לא הוגשם, ותשובה מהם לא קיבל עד היעלמו.

צבעי הדגל העברי של גרבנוב האות H, סימן החברה חופיה[5]
הדגל הציוני בשער "הפרוטוקולים של זקני ציון". הוצאה גרמנית משנת 1933

צוות ראשון של "עמנואל" מנה שבעה: אריה גרבנוב (21, תל אביבי) רב חובל; בנימיו לוין (21, חיפאי) סגן; אליהו רוזין (25, ירושלמי) מכונאי; והימאים: רנה רנר, יהודי יליד גרמניה; פאול קריגל, יהודי יליד פולין; הרמן זיילר, יהודי יליד אוסטריה; ג׳וני פן קובורדן, יהודי יליד הולנד טבח/ימאי. רנר וקריגל ירדו בנמל דלפזיל שבהולנד. זיילר, קובורדן ויורדן (שעלה בהולנד) ירדו בנמל סאוטהמפטון-לונדון ובמקומם נשכרו (כנראה רק בנמל פול) ועלו שני ימאים, צרפתי ויווני, שניהם לא יהודים. על פי מקורות אחרים, עת האנייה שוקמה בעת מעצרה בהולנד, הצטרף ועלה רנה רנר שפוטר מאונייה גרמנית עקב יהדותו והורד בנמל רוטרדם, הולנד. מפי יהודי שפגש נודע לו על "רכישת אנייה עברית ראשונה", רצה לקחת חלק באירוע ההיסטורי, וביקש והצטרף לצוות. יששכר יורדן ירד באנטוורפן, בלגיה על פי תוכנית ידועה מראש, ללמודים.

העמנואל הפליגה תחת דגל עברי לראשונה בעת החדשה. באין רוח, שייטה בכוח מנועה הקטן. בחצותה את תעלת קיל הצרה, עלה קצין ביקורת גרמני, שאל לפשר דגלה, וחקר על נמל הבית והרגיז בכך את הצוות העברי בית"רי. חודש לפני-כן, באוגוסט 1933, עבר גרבנוב בנמל המבורג בחפשו אנייה, ונחשף לאווירת תפיסת השלטון על ידי המפלגה הנאצית. הוא ראה את ספרי הכיס האנטישמים על הפרוטוקולים של זקני ציון בהוצאה הגרמנית. גם ראה את עיצוב שער הספר עם דגל ציוני כחול לבן (היה מקובל אז כדגל ציוני). בעיניו, הפך להיות לדגל עברי של אנייתו). החל ויכוח ובשיאו, הורד הקצין מעמנואל שהמשיכה ליעדה לאנטוורפן. ההרפתקה של הפיקוד הצעיר והנועז החלה עם חוסר ניסיון, עת פגעה עמנואל ברציף נמל אורהוס בתמרון היציאה לראשונה כשהיא עמוסה במטענה. בהמשך פגעה באונייה גרמנית בתעלת קיל הצרה, ולאחר חילופי דברים והבנת רב החובל הגרמני כי לא יקבל פיצוי, המשיכו שתי האניות בדרכן.

ה"עמנואל" יצאה אל הים הצפוני בסערה מתגברת ומנוע העזר הקטן לא נשאה בנתיבה. עמוסה 180 טון מטען פולי סויה, החלה האנייה נסחפת לכיוון החוף. במאמץ גדול הצליח הצוות להטיל עוגן ולהיקשר אליו. למעשה, הוטלו שני העוגנים ונקרעו מחבלם. רק הרזרבי נתפס ואליו נקשרו בעומק 10 מטרים. בתוך סערה ובמשך יומיים, עבדו הימאים על תיקון פגעי הסערה. שניים תפרו מפרשים כדי להיחלץ בכוח הרוח ולהמשיך. רב חובל אוניית קיטור הולנדית שחלפה לידם, הציע לגרור אותם לנמל הולנדי. בנמל, נעצרה העמנואל לחמישה שבועות, כי לא היה ביכולתם לשלם כופר דמי חילוץ כמקובל לדרישת המחלץ (האנייה לא בוטחה). גייסו כסף מהקהילה היהודית ונחלצו. (על פי זכרונו של רנה רנר הזקן, או אולי ליקוי בזיכרון הסופר שרשם מפיו בחיפה: "...לא היה להם כסף וההולנדי התייאש ועזב אותם אחרי עשרה ימים"). שוב העמיסו מטען לנמלי לונדון, ועגנו בנמל סאות'המפטון לצורכי שתדלנות להקמת צי עברי נספח לצי הבריטי. עברו לנמל הדרומי פול, להעמיס מטען לפיראוס -יוון בדרכם לארץ ישראל.

ההפלגה האחרונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אריה גְרֵבנוֹב וצוותו מציגים לראווה את דגל הצי העברי על סיפון ה"עמנואל" בנמל סאות'המפטון, ינואר 1934

אחרי הפלגות מטען ספורות, "יצאה עמנואל בבקר יום 30 בינואר 1934 וככל הידוע גם 'מצוידת היטב ובאישור שלטון הנמל'"... על פי הודעת הבריטי שפיקד על מחוז צפון פלשתינה א"י למשפחות הנעדרים. על פי מקורות שונים, סופר כי הפליגו בהסתר 'בניגוד להוראה מפורשת של שלטונות נמל' פול שבדרום אנגליה. עמוסה הייתה ב-140 טון מטען חימר המיועד לנמל פיראוס ביוון בדרכה לפלשתינה-א"י.

ייתכן כי עקב חילוקי דעות על כשירותה להפלגה, במהלך מסעה הוחלפו הימאים היהודים במאים זרים מיוון וצרפת. ייתכן כי מחוסר שביעות רצון, או חוסר סבלנות ("חמישה שבועות מעצר העמנואל" בהולנד, ו-38 יום "עגינה" בלונדון), או אי התאמת אנשי הצוות ביניהם, או בינם לצוות הפיקוד, או למי מהם. התפטרו או פוטרו. לעולם לא נדע. שנים רבות אחרי היעלמות העמנואל וחמשת אנשי צוותה, יספר אחד 'המוחלפים' בשם יורדן, סיפורים צבעוניים על מרפסת הקיוסק/קפה שלו בחיפה. מוחלף אחר בשם רנר, יגיע למדינת ישראל עשרות שנים אחרי כן, ירואיין על ידי ר/ח זאב הים ויספר את זכרונותיו שנכתבו בספריו של הזאב. מוחלף אחר, יגיע לקצונה ימית, יעבוד בצי הסוחר הישראלי ולמר גורלו יטבע עם האנייה תקווה.

גרבנוב וחמשת אנשי הצוות נעלמו בים. על פי מפות מזג האוויר באותם ימים, וטווח ימי ההפלגה הנוחה מאז יצאו את הנמל, הסבירות הגבוהה היא, כי טבעו בסערה חזקה מאד שפרצה באזור ידוע לשמצה במפרץ ביסקאיה, כבר בימי פברואר הראשונים. היו אז הערכות שונות לגורלם. חלקן נגע באווירה האנטישמית באירופה ובנאצים, חלקן בהתנהלות שלטון המנדט הבריטי ביחס ליישוב בארץ ישראל ולהגירה אליה. הוריו ואחותו המתינו לו שנים, כפי שמשפחותיהם של לוין ורוזין כאבו את העדרות יקירהם הצעירים שנים רבות.

סברה הגיונית תהיה, להניח כי אמנם טבעה בסערה הגדולה עוד באוקיינוס, ליד ספרד. זאת, על פי המפה הסינופטית, ומשלא הייתה כל עדות מעבר במצר גיברלטר אל הים התיכון.

מורשת והנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

"עתון הבקר" אפריל 1950, ועדת שמות לרחובות תל אביב

בבית הכנסת הכללי ברחוב בוגרשוב 63, בקיר המערבי הפונה לים, הציבו בני משפחתו וחבריו עמוד שיש לזכרו. עליו נשען לוח שיש הנושא את הכתובת הבאה: "אריה גרבנוב, חלוץ ימי, בן חיים וסוניה, י"ג אדר תרצ"ד, בן כ"א". צוין ראשון על לוח יד זיכרון לחללי התקומה במדינה היהודית, בני שכונת נורדיה. ביום הים בשנת העשור להעלמות ה"עמנואל" שצוין ב-16 במאי 1944, הקדיש הפובליציסט י. צדדי מעתון הצופה את מאמרו לזכרו של אריה גרבנוב, שאותו העמיד בשורה אחת עם יוסף טרומפלדור ואהרון אהרונסון:

..."שלושה שאכלו כאחד" – שלושה אישי-פלאים בתקופת חיינו האחרונה בארץ. שלושה שהכוחות הנפשיים אשר פעלו בתוכם והפעילו אחרים עדיין לוטים בערפילי החידה, ובהיעלמם, בהסתלקותם בטרם עת מתוכנו כאילו 'אכלו', 'בלעו' בעצם את מגילת הפענוח והפשר לאותה חידה מפליאה; האחד, יוסף טרומפלדור, נטל לעצמו יבשת-אגדה, את טרשי-האדמה שבתל חי, מעליהם, תוך כדי מעשה-גבורה, נפחה נשמתו; השני, אהרון אהרונסון, נטל לעצמו את אוויר האגדה ותוך כדי טיסת הרקעה לשחקים נפסק חוט חייו; והשלישי, אריה גרבנוב, את ים-האגדה לקח לעצמו וגלי הים הסוערים בלעוהו...

הראשון והשני זכו לפרסום-מה, ואמנם קטן מזה שהם ראויים לו, והשלישי – אף לפרסום מוקטן לא זכה. אין זה אלא שמעולפת-אגדה היא גם הדרך המפותלת שלאחרי מות אישי האגדה. מפיו של יוסף טרומפלדור הגיע אלינו משפט דיבורו האחרון, משפט פרידתו מהחיים: "טוב למות בעד ארצנו!", הגיע אלינו משום שאנשים-חברים היו על ידו באותו 'רגע-כמימרא' שהסתלק מאיתנו. משפטם האחרון של אהרון אהרונסון ושל אריה גרבנוב לא הגיע אלינו כי גלי האוויר וגלי הים אשר קלטו משפט אחרון זה מפיהם לא העבירו לנו את מה שקלטו. אולם כל היסוד לכך שגם הם נסתלקו מהחיים כשאותו משפט טרומפלדורי בפיהם: "טוב למות בעד ארצנו! (...) שלושה אישי-האגדה 'העתיקו' ברגע-חייהם האחרון את תוכן-נפשם השווה! - שלשה שמתו כאחד.

י. צדדי, על רומאנטיקן של הים, "הצופה", כ"ג אייר תש"ד - 16.5.1944

באפריל 1950 הוגשה בקשה לוועדת השמות של עיריית תל אביב לקרוא רחוב בעיר על שמו של אריה גרבנוב. הבקשה נתמכה בהמלצה של החבל הימי לישראל, שהגדיר את גרבנוב "חלוץ הימאות העברית, שחלם ופעל למען יסודו של צי מסחרי עברי, שנים רבות לפני הקמתו". להמלצה הצטרף גם ד"ר חיים בוגרשוב, מנהל גימנסיה הרצליה שגרבנוב היה מתלמידיו. עיתון הבוקר, עיתונם של הציונים הכלליים בעריכתו של יוסף הפטמן כתב על כך "פרשת חייו, גבורתו ופעולתו, יוצרת דמות נפלאה היכולה לשמש סמל ודוגמה לנוער העברי בכלל ולימאים הצעירים בפרט".

אולם, שני אסונות אירעו טרם התאספה ועדת השמות בעירייה: מוקירי זכרו שביקשו לקרוא רחוב על שמו הלכו לעולמם בפתאומיות. מורו וראשון מייסדי זבולון הד"ר מאיר גורביץ, נפטר מהתקף לב ביום 3 בפברואר 1950. חודש אחריו, ביום 1 במרץ 1950 נהרג בתאונת דרכים המהנדס עמנואל טובים, מי שהיה מנכ"ל ויו"ר 'זבולון' וחבר הוועד הפועל של 'החבל הימי לישראל'. עד היום, לא זכה גרבנוב שייקרא על שמו רחוב בעירו.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ירמיהו הלפרן, תחית הימאות העברית. תל אביב, הדר - הוצאת ספרים בע"מ. הדפסה חוזרת בסיוע משרד הביטחון - ההוצאה לאור, 1982.
  • זאב הים, אניות מספרות, תולדות הספנות הישראלית. תל אביב, הוצאת ספרים אחיאסף, 1968 עמ' 99–101
  • מאיר גורביץ. היקיצה הימית סקירה, על תולדות תחיית הימאות העברית. 1937 (טיוטה מ-1934 במכון לבון).
  • "50 שנות זבולון" 1978, חוברת לחגיגות היובל של האגודה הימית, בהפקתה.
  • י' שורץ, 15 שנה להיעלמו של אריה גרבנוב. ים, גליונות החבל הימי לישראל, חוברת ו'-ז' (נ"ח-נ"ט), מרץ-אפריל 1950. עמ' 23–24.
  • אריה גרבנוב. סבא י'וז (מרשימותיו של ספן). ים, גליונות החבל הימי לישראל, חוברת ו'-ז' (נ"ח-נ"ט), מרץ-אפריל 1950. עמ' 25–26.
  • רב חובל הלל ירקוני. הים, האנייה ועם ישראל. חיפה, פרדס הוצאה לאור, 2009. הערך "גרבנוב, אריה - מראשוני הימאים היהודים בארץ ישראל", עמ' 75–76.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]