יוסף הפטמן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יוסף הפטמן
Heftman.JPG
לידה 23 ביולי 1888 עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 18 בינואר 1955 (בגיל 66) עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראלישראל ישראל
תקופת הפעילות ? – 18 בינואר 1955 עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה פרס סוקולוב עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
קברו של יוסף הפטמן

יוסף חיים הֶפְטְמןכתיב יידי: העפטמאַן; ט"ו באב תרמ"ח, 23 ביולי 1888, – כ"ד בטבת תשט"ו, 18 בינואר 1955) היה עיתונאי וסופר בתקופת היישוב ובימי המדינה, פזמונאי ועורך העיתון "הבוקר".

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

יוסף הפטמן נולד בברינסק שברוסיה בשנת 1888. החל עבודתו העיתונאית בעיתון "הצפירה" בשנת 1910, ובשנת 1911 היה חבר המערכת של העיתון[1].

עלה לארץ ישראל בשנת 1920 או 1921. הפטמן הוא מעבדו או מתרגמו לעברית של השיר "אנו נהיה הראשונים"[2], משירי העלייה השלישית. שימש מזכיר הוועד הלאומי.

בשנת 1922 יצא לפולין, ופעל בה כעיתונאי ונואם. בשהותו בפולין חיבר את ההמנון לטקס פתיחת האוניברסיטה העברית בירושלים, שהושר ביום הפתיחה ב-1 באפריל 1925. היה פעיל בתנועת "החלוץ" ולאחר מכן במפלגת "הציונים הכלליים", מפלגת חוגי המעמד הבינוני-הגבוה של סוחרים, תעשיינים ובעלי הון, שאף הייתה משולבת בהנהגת היישוב ובארגון "ההגנה". יהודי פולין הכירו אותו היטב מההרצאות הרבות שהיה נותן בעיירות נדחות ברחבי פולין.

הפטמן היה עורך העיתון היידי "דער מאמענט" ("הרגע"), אחד מהעיתונים החשובים של יהדות פולין. הוא היה מייסד ועורך "היום"[3] שהתקיים בשנים 1924–1926, ולאחר שנסגר עבר לערוך את הצפירה[4].

בסוף 1934 חזר הפטמן לארץ ישראל[5], ועבד בדואר היום[6]. משנת 1936 ועד מותו היה עורך עיתון "הבוקר", עיתונם של "הציונים הכלליים".

יסד את "עיתון העיתונאים" המיוחד, שהיה עורכו הראשי וגם מנחו: היה זה אירוע תרבותי שבועי בשנים 19401952 בימי שישי, כשבתל אביב היה הכול סגור למופעי אמנות ובידור, וזו הייתה הבמה הציבורית היחידה הפתוחה לחיי תרבות.

הפטמן היה פעיל באגודת העיתונאים, ומשנת 1940 שימש אף כיו"ר האגודה. היה מהוגי רעיון הקמת בית העיתונאים, מפעל שארך שנים רבות, מסוף תקופת המנדט הבריטי, שבה לבקשתו הקצתה ממשלת המנדט מגרש בתל אביב להקמת הבית, ובהמשך איסוף כספים ותרומות להקמתו וכלה בשלבי הבניה שארכו משנת 1953 ועד שנחנך בשנת 1957 כבית סוקולוב, אותו כבר לא זכה לראות בחייו.

יוסף הפטמן נפטר ב-18 בינואר 1955[7], ונקבר בבית העלמין נחלת יצחק. בשנת 1957 נקבע על שמו רחוב במרכז תל אביב[8].

כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יוסף העפטמאן, אַ וואָרט צו יודישע עלטערען, ורשה: הקרן הקימת לישראל, [תרצ"?]. (ביידיש)
  • אחיקם [=יוסף הפטמן], היובל: חזון התולים במערכה אחת, ורשה: הבמה העברית, תרע"ב-1912.
  • יוסף הפטמן (עורך), לנחום סוקולוב: אורח יהודי פולניה, קובץ מאמרים, רשימות, זכרונות, ורשה: ההסתדרות הציונית, תרפ"ג-1923.
  • יוסף העפטמאן, דער אַלגעמיינער ציוניזם: בעגרינדונג און ריכטליניען, ורשה: צ"ב פון אלג. ציוניסטען (עת לבנות) אין פוילען, 1934. (ביידיש)
  • יוסף הפטמן, עם ואדם: מבחר מכתביו, תל אביב: אגודת העיתונאים והוצאת עמיחי, תשט"ו-1955.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]