תעלת קיל
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג |
תעלת מים, שיט  |
| על שם |
וילהלם הראשון, קיסר גרמניה |
| מיקום |
שלזוויג-הולשטיין |
| מדינה |
גרמניה |
| מידות | |
| אורך |
98.26 ק"מ |
| קואורדינטות | 53°53′00″N 9°08′00″E / 53.883333333333°N 9.1333333333333°E |
| האתר הרשמי | |
  | |
תעלת קיל (בגרמנית: Nord-Ostsee-Kanal, "תעלת הים הצפוני-הים הבלטי") היא תעלה מלאכותית שאורכה 98 קילומטרים המחברת את הים הצפוני עם הים הבלטי. המסע בתעלה חוסך מסע בן 460 ק"מ סביב חצי האי יוטלנד, מסע שהוא לא רק ארוך יותר, אלא גם מסוכן בשל הזרמים והסערות בים הצפוני. על פי אתר האינטרנט של התעלה, מדובר בנתיב המים המלאכותי העמוס בעולם. 43,000 ספינות עברו דרכו בשנת 2007. התעלה עוברת בשטח מדינת שלזוויג-הולשטיין שבגרמניה, בין ברונסביטל שעל הים הצפוני, וקיל שעל הים הבלטי.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
כבר במהלך המאה ה-18 חובר הים הצפוני עם הים הבלטי ב"תעלת האיידר" שהשתמשה בחלק מנהר האיידר ליצירת החיבור, בנתיב מים שאורכו הכולל 175 קילומטרים, ואורך התעלה המלאכותית בו 43 קילומטרים. התעלה הייתה צרה ורדודה, רוחבה היה רק 29 מטרים, ועומקה 3 מטרים, דבר שהגביל מאוד את כלי השיט העוברים בה.
שילוב של צרכים מסחריים וצבאיים, הביאו ליזמה לחפירת התעלה לקראת סוף המאה ה-19. החפירה החלה ביוני 1887, ו-9,000 פועלים עבדו במשך שמונה שנים על מנת לסיים את העבודה. ב-21 ביוני 1895 חנך וילהלם השני, קיסר גרמניה את התעלה, וקרא לה על שמו.
בין 1907 ל-1914 הורחבה התעלה, על מנת לאפשר מעבר של ספינות מלחמה שנבנו אחרי הדרדנוט. שני תאי שיט הותקנו בברונסביטל ובהולטנאו.
לאחר מלחמת העולם הראשונה הפך חוזה ורסאי את התעלה לבינלאומית, אך הותיר אותה תחת מנהל גרמני. אדולף היטלר הלאים בחזרה את התעלה בשנת 1936.[דרוש מקור] אחרי מלחמת העולם השנייה נפתחה התעלה לתנועת כל כלי השיט.
הפעלת התעלה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לתעלה ישנם כללים ברורים באשר לכלי השיט העוברים בה. הספינות מחולקות לשש קבוצות על פי גודלן, ובהתאם לכך עליהן לקבל הנהלת נווטים מומחים, או אף להיגרר על ידי גוררת.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של תעלת קיל (בגרמנית)- תעלת קיל, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
