ארמטה פיירוטי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ארמטה פיירוטי, תמונה מאת מנדל ג'ון דינס

ארמטה פיירוטיאיטלקית: Ermete Pierotti) היה מהנדס וארכאולוג, איטלקי ממודנה שחי באמצע המאה ה-19. קצין הנדסה בצבא ממלכת סרדיניה שנבחר על ידי הפאשה לשמש כיועץ אדריכלי, מודד וארכאולוג. מהנדס העיר ירושלים בין השנים 18541861.

פעילותו בירושלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

המיצדית הטורקית שבנה פיירוטי (כיום בשטח העיר חולון), הייתה אחת מ-17 תחנות משמר שנועדו לאבטח את דרך העגלות לירושלים (שסלילתה הושלמה ב-1869).[1]

בשנת 1854, הגיע לירושלים לאחר שנבחר על ידי הפאשה לשמש כיועץ לעבודות השיפוצים על הר הבית. בנוסף לקח חלק, כמהנדס, במפעלי בנייה שונים שנעשו אז בעיר, כמו ההוספיס האוסטרי סמוך לוויה דולורוזה; בדק הבית שנעשה בכנסיית סנטה אנה; בנין מנזר האחיות ציון; ובנין מבנים לשירות עולי הרגל הרוסיים. סוראיה פשה, מושל ירושלים העות'מאני, מינה אותו לתפקיד מהנדס העיר ירושלים. בתפקיד זה טיפל, בין היתר, במערכת המים העירונית. תפקיד זה פתח בפניו מקומות שהיו סגורים לחוקרים מערביים, ובעיקר אלה של הר הבית ומסגדיו, שם גם עלה בידו לצלם לראשונה, בעזרתו של הצלם מנדל ג'ון דינס.

אחד המבנים שפיירוטי היה קשור בבנייתו, ועל כן גם בחפירות האתר לצורכי הבנייה, הוא מנזר האחיות ציון. פיירוטי עשוי אפוא להימנות על חבורת הארכאולוגים לפי אמות המידה של אמצע המאה הקודמת. באתר זה הייתה מצויה הקשת הידועה בשמה המסורתי "קשת אקה הומו". חפירת השטח חשפה חלקים נוספים של המבנה, ונתברר כי מדובר בשער בעל שלוש קשתות, שהשתמרותו טובה למדי. למרות המסורת הדתית הנוצרית הקשורה במקום זה, קבע פיירוטי נכונה כי השער מן התקופה הרומית, ומאוחר בהרבה לאירוע בתולדות הנצרות לו הוא מיוחס.

לאחר שנים אחדות של פעילות בירושלים, נקלע פיירוטי למחלוקת שבין ג'ורג' ויליאמס ובין ג'יימס פרגוסון שנתמך על ידי ג'ורג' גרובהקרן לחקר ארץ ישראל), בעניין מקומה הנכון של כנסיית הקבר הקדוש.

משפרסם את ספרו המונומנטלי "ירושלים הנחקרת", נטען כלפיו כי המידע שפורסם על-ידו, ובעיקר תוכניותיו ותצלומיו, ובעקבותיהם מסקנותיו המדעיות, הם בבחינת גניבה ספרותית. המחלוקת התגלגלה אל בתי המשפט בלונדון. גרוב ופרגוסון יצאו לאירופה לחפש נתונים אודותיו. בארכיון בפריז נמצא מסמך הקשור בממלכת סרדיניה שהייתה קשורה בברית עם נפוליון השלישי, ועל פי המסמך נמצא קפטן פיירוטי בשנת 1849 אשם במעילה בכספי יחידתו הצבאית, וכעונש הורד מדרגתו וגורש לצמיתות מארץ מולדתו. המסמך שנמצא על ידם פורסם ברבים, כתוצאה מכך נעלם פיירוטי מירושלים, באופן פתאומי בדומה להופעתו הפתאומית כעשור שנים קודם לכן.

בספרו "מנהגים ומסורות בארץ ישראל", עורך פיירוטי השוואה בין מנהגיהם של "העברים הקדומים" ושל יהודי ארץ ישראל בתקופת בית שני והתלמוד, לבין מנהגיהם של תושבי הארץ הערבים בתקופתו, תוך שהוא משתדל למצוא נקודות דמיון רבות ביניהם. בתיאורו את מנהגי הרחצה, אומר פיירוטי על יהודי ארץ ישראל בני זמנו, כי הם "תאבי בצע וקמצנים מכדי לשלם את דמי הכניסה לבית המרחץ".[2]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • N.A. Silberman, 'Digging for God and Country, New York, 1982, pp. 73-78, 209-210
  • Ermete Pierotti, Jerusalem Explored, being a Description of the Ancient and Modern City, London, 1864, pp. 60-63, 140-141, Pls. XII_XIII
  • Ermete Pierotti, Customs and traditions of Palestine: illustrating the manners of the ancient Hebrew , Cambridge, 1864

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פורטל ארכאולוגיה של המזרח הקרוב

לפורטל ארכאולוגיה של המזרח הקרוב

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ על פי השלט המוצב על המיצדית הטורקית בחולון.
  2. ^ ארמטה פיארוטי, מנהגים ומסורות בארץ ישראל, עמ' 112.