ארנה מרטון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ארנה מרטון
ארנסט יחזקאל מרטון
Arno Marton V07 2904.jpg
לידה 17 במאי 1896
האימפריה האוסטרו-הונגרית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 28 באוגוסט 1960 (בגיל 64)
ירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה האימפריה האוסטרו-הונגרית, רומניה, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות נחלת יצחק עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות ? – 28 באוגוסט 1960 עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה המפלגה היהודית הרומנית, המפלגה הפרוגרסיבית עריכת הנתון בוויקינתונים
השקפה דתית יהדות עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ארנסט (ארנה) מרטוןהונגרית: Ernő Márton)‏ (שמו העברי: יחזקאל) (17 במאי 1896 - 28 באוגוסט 1960) היה רב, משפטן, עורך, היסטוריון ומנהיג יהודי ציוני ברומניה.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארנסט (יחזקאל) מרטון נולד לויכטה ולמרדכי, רב הקהילה, בדיצ'וסנטמארטון (Dicsőszentmárton,(ברומנית: טרנבן Târnăveni) שבטרנסילבניה, אז חלק מן האימפריה האוסטרו-הונגרית, כיום במחוז טרגו מורש שברומניה. בהתאם למסורת משפחתו, למד לימודי רבנות, אך במקביל סיים גם לימודי משפטים באוניברסיטת קלוז'.

ארנה מרטון הצטרף לקבוצת מקימי העיתון היהודי בשפה ההונגרית אוי קלט ותוך זמן קצר נבחר להיות העורך הראשי שלו. הוא נשאר בתפקיד זה עד סוף חייו, תחילה בקלוז' ולאחר מלחמת העולם השנייה בתל אביב.

היה ממייסדי המפלגה היהודית הרומנית ונבחר מטעמה, ב-1919, למועצת העיר קלוז' והיה סגן ראש עירייה. ב-1932 נבחר לפרלמנט הרומני. בעקבות תכתיב וינה צורפה צפון טרנסילבניה להונגריה ב-1940. עקב כך, נאסרה הופעת העיתון אוי קלט ומרטון עבר לבודפשט, כדי לשמש כיו"ר הוועד הפועל של התנועה הציונית ההונגרית. בעת איסוף יהודי קלוז' במחנה ריכוז לצורך שילוחם להשמדה באושוויץ באביב 1944, סייע לו הקונסול הרומני והבריח אותו ואת משפחתו במכוניתו לשטח רומניה. הוא השתקע בבוקרשט, שם חידש את קשריו עם הפוליטיקאים הרומנים והכין תוכנית להצלת שארית יהודי הונגריה. לאחר שחרורה הוביל שיירת כלי רכב עם מזון שנועד ליהודים ששרדו.

ב-1946 עלה לארץ ישראל, התיישב בה וחידש את הופעת העיתון "אוי קלט". הוא ייסד את הפדרציה העולמית של יהודי הונגריה והיה נשיאה הראשון. נמנה עם מייסדי המפלגה הפרוגרסיבית.

ארנה מרטון נפטר בה' באלול תש"ך (1960) במערכת העיתון בתל אביב ונטמן בבית העלמין נחלת יצחק. הותיר אחריו את רעייתו, ד"ר גיזלה לבית דויטש, סופרת ומבקרת ספרות, ואת הבן מיכאל.

בירושלים, תל אביב, באר שבע ורחובות נקראו רחובות על שמו.

ספריו (בהונגרית)[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "ארץ-ישראל במסגרת המדיניות העולמית", 1943
  • "סקירה על התיישבות היהודים בהונגריה", 1942
  • "המצב העולמי של היהדות והיהודים", 1941
  • "עתידו של עם ישראל", 1939
  • "הלאום היהודי בטרנסילבניה", 1922,

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Evreii din România în texte istoriografice (יהודי רומניה בטקסטים היסטוריוגרפיים) אנטולוגיה בהוצאת Hasefer - בוקרשט 2004.
  • Evreii din România, Federaţia Comunităţilor Evreieşti din România, Hasefer, Bucureşti, 2008 - יהודי רומניה, הפדרציה של הקהילות היהודיות ברומניה, הוצאת הספר, בוקרשט, 2008. (ברומנית)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]