אוי קלט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
גיליון אוי קלט, 1925
גיליון אוי קלט, 2014

אוי קלטהונגרית - "Új Kelet", פירושו: "מזרח חדש") הוא עיתון ישראלי בשפה ההונגרית, המשכו של עתון יהודי ציוני שהופיע בעבר בשפה ההונגרית בטרנסילבניה, רומניה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

העיתון החל את דרכו בעיר קלוז' (קולוז'וואר) בטרנסילבניה ביוזמת חיים וייסבורג, מנהיג ציוני בן העיר, ויצא לאור לראשונה ב-19 בדצמבר 1918 כשבועון. בשנת 1920 הפך ליומון. עורכו הראשון היה בלה סיקיי שהוחלף על ידי ד"ר ארנה מרטון בשנת 1919. בשנת 1927 החל לערוך את העיתון פרנץ ימבור. לאחר סיפוחה מחדש של קלוז' להונגריה, אז בת בריתה של גרמניה הנאצית, בשנת 1940, עמד העיתון בסכנה בשל הקו הציוני שנקט, והשלטונות הורו על סגירתו. ד"ר מרטון עלה לארץ ישראל לאחר מלחמת העולם השנייה ובשנת 1948 החל להופיע העיתון בעריכתו בתל אביב. בדצמבר 1952 נסגר העיתון ליום אחד, עקב עבירת צנזורה.[1] לאחר מותו של מרטון (ב-1960), ערכה את העיתון הד"ר גיזלה מרטון. כסגן העורך המשיך לשמש העיתונאי דוד שן.

בין הכותבים הידועים בעיתון, בתקופת הופעתו בישראל, היו אלכסנדר זאובר, ישראל קסטנר (שכתב בעיתון עוד בטרנסילבניה, היה כתב ספורט ובהמשך היה כתב מדיני, וחזר לעבוד בישראל כעורך לילה, עד להירצחו), יוסף לפיד, אפרים קישון (אוסף טוריו שפורסמו בעיתון "אוי קלט" יצא לאור בהונגרית בשם Ige-mige, תורגם לעברית בידי אביגדור המאירי וראה אור בספר "העולה היורד לחיינו"[2]), הסופר אילש קוצר, אוטו רפפורט, דוד דרורי ואשר דיאמנט.

משנות ה-60 ועד אמצע שנות ה-90 היה העיתון בבעלות "החברה המאוחדת לפרסומים והדפסות" - חברה בשליטת מפלגת העבודה שהוציאה לאור עיתונים בשלל שפות. בהמשך נמכר העיתון לג'ורג' אדרי. בשנות ה-70 היה שיתוף פעולה בינו לבין לוח מעריב, ומודעות לוח מעריב פורסמו במקביל באוי קלט[3].

במהלך העשור הראשון של המאה ה-21 ערך את העיתון (שהפך בינתיים לשבועון) דן עופרי. לאחר מכן התמנתה סילביה ארוש-הידו (Erős-Hajdu Szilvia) כעורכת ראשית. הבעלים והמנכ"ל של העיתון הוא ג'ורג' אדרי.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]


Telecom-icon.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא תקשורת. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.