לדלג לתוכן

ארנסט צינדל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ארנסט צינדל
Ernst Zündel
לידה 24 באפריל 1939
באד וילדבאד, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 5 באוגוסט 2017 (בגיל 78)
באד וילדבאד, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה גרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
בת זוג Ingrid Rimland עריכת הנתון בוויקינתונים
מספר ילדים 2 עריכת הנתון בוויקינתונים
www.zundelsite.org
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ארנסט כריסטוף פרידריך צינדל (בגרמנית: Ernst Christof Friedrich Zündel‏; 24 באפריל 1939 – 5 באוגוסט 2017) היה מכחיש השואה ונאו-נאצי גרמני.[1] הוא הועמד למשפט בקנדה על פרסום ספרות שנאה ובגרמניה באשמת הסתה לשנאה והכחשת השואה, בגינם נידון ב-2007 לחמש שנות מאסר.

ביוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארנסט צינדל נולד בגרמניה בבאד וילדבאד אשר בחבל באדן-וירטמברג בשנת 1939. בשנת 1958, בהיותו בן 19, היגר לקנדה כדי לחמוק משירות צבאי בגרמניה. ב-1960 נישא לז'אניק לרוש, אישה ממוצא קנדי-צרפתי, אותה הכיר בשיעור שפה בטורונטו. בני הזוג עברו למונטריאול בשנת 1961, שם הכיר צינדל את הפשיסט הקנדי אדריאן ארכנד, אשר השפיע עליו רבות. בשנות ה-60 וה-70 עבד בהוצאה לאור כמעצב גרפי עבור מספר מגזינים וכן החל לפרסם את דעותיו על הנאציזם והיהודים תחת שם העט כריסטוף פרידריך. בשנת 1968 הצטרף למפלגה הליברלית של קנדה והתמודד מטעמה להנהגת המועצה הליברלית במטרה להילחם בדעות האנטי גרמניות בקנדה, אך פרש מההתמודדות לפני הבחירות.[2]

בשנות ה-70 שימש צינדל כדובר של קבוצת מהגרים יוצאי גרמניה אשר מחו נגד הרגשות האנטי גרמניים בחברה הקנדית, וטענו שהם וילדיהם סובלים מאפליה. הקריירה שלו כדובר הקבוצה הסתיימה בסוף שנות ה-70 כאשר הכתב מארק ברונוקובסקי חשף, כי צינדל פרסם חומרים אנטישמיים ופרו-נאציים תחת השם כריסטוף פרידריך. בתקופה זו הפך לתומך מוכר בקבוצות ימין קיצוניות ונאו-נאציות. בין היתר, בשלהי שנות ה-70 יזם מסיבות עיתונאים בהן מחה על שידור הסדרה "שואה" של NBC וטען כי הגרמנים מוצגים בסדרה באופן שגוי.[3]

בשנת 1977 התגרש. באותה שנה הקים בית הוצאה לאור פרטי, "פרסומי סמיזדט", על שם שיטה מחתרתית שהייתה נהוגה בברית המועצות לפרסום חומרים שנאסרו לפרסום על ידי הממשל.

ב-1993 קידם קמפיין נגד הקרנתו של הסרט "רשימת שינדלר" בטענה שהסרט מהווה הסתה נגד הגרמנים. כאשר הסרט נאסר להקרנה בלבנון, בירדן, בפיליפינים ובמלזיה, הביע צינדל את סיפוקו מכך.[4]

ב-8 במאי 1995 מעונו של צינדל בטורונטו הושחת וקבוצה בשם "תנועת ההתנגדות היהודית החמושה" לקחה על עצמה אחריות להשחתה. על פי תחקיר של ה"טורונטו סאן", הקבוצה הייתה בעלת קשרים לליגה להגנה יהודית ולכהנא חי.[5] באותו החודש הותקף צינדל פעם נוספת כאשר פצצה הוטמנה ליד ביתו ונוטרלה על ידי המשטרה. החקירה העלתה כי האחראי להטמנת הפצצה היה הפעיל לזכויות בעלי חיים דוויד בארבארש, אך החקירה הופסקה.[6]

פרסומיו על הקשר בין הנאצים לעב"מים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאשר צינדל הקים את בית ההוצאה לאור בשנת 1977, הוא פנה תחילה לקהילת חוקרי העב"מים, נושא שהיה אז בשיא הפופולריות שלו. בפרסומיו כתב צינדל כי הצלחות המעופפות היו נשק נאצי סודי אשר שוגר מבסיס תת-קרקעי באנטארקטיקה. צינדל פרסם מספר ספרים על הנושא, המפורסם בהם היה "צלחות מעופפות: נשק נאצי סודי?" (1978) וכן ספרים כגון "המשלחות הנאציות הסודיות לקוטב הדרומי" (1978) ו"היטלר והקוטב הדרומי" (1979). בספריו טען כי לאחר המלחמה הנאצים נמלטו לקוטב הדרומי ושם פיתחו נשק סודי בדמות הצלחות המעופפות בתקווה לחזור ולהשתלט על העולם בעתיד.[7]

על פי עדותו של פרנק מייל, חבר באגודת הסקפטיים האמריקאית (אנ'), צינדל הודה בפניו כי הפרסומים על הקשר בין הנאצים לעב"מים נועדו למשוך קהל ובעצם לא היו אלא הונאה. מילה טען כי צינדל אמר לו בשיחת טלפון "הבנתי שהצפון-אמריקאים לא מעוניינים ללמוד, הם רוצים בידור. הספר הוא בשביל הכיף, כריכה עם תצלום של היטלר וצלחות מעופפות יוצאות מאנטארקטיקה היא הסיכוי לקבל זמן שידור בטלוויזיה וברדיו. 15 דקות מהתוכנית אני אדבר על הדברים האיזוטרים האלה ואז אני אתחיל לדבר על המדענים היהודיים במחנות הריכוז שעבדו על הנשק הסודי הזה וככה אני אדבר על מה שבאמת רציתי לדבר עליו."[8]

הכחשת השואה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז הקמתו הפך בית ההוצאה לאור של צינדל למקור פרסום עולמי של חומר פרו-נאצי, הכחשת השואה וחשיפת "פשעי הציונות". דרך ההוצאה לאור פרסם צינדל ספרים כגון "האם באמת מתו שישה מיליון יהודים" ו"היטלר אותו אנו אוהבים, מדוע?", בו הציג את היטלר כאדם שוחר שלום. פרסומי ההוצאה לאור נפוצו לארצות הברית, שבה היו להוצאה כ-29 אלף מנויים, כך נטען, ולמערב גרמניה, אליה הגיעו בין השנים 1978–1979 כ-200 משלוחים של חומר נאו-נאצי שמקורו באותה הוצאה לאור.

בין השנים 1981 ו-1982 שללה ממשלת קנדה מצינדל את הזכות להשתמש בשירותי הדואר, בטענה שהפיץ תעמולת שנאה, עבירה פלילית בקנדה. לאחר מכן, הוא החל לשלוח חומרים מתיבת דואר בניו יורק, עד שהאיסור על דיוור בקנדה הוסר בינואר 1983. ב-1983 סבינה סיטון, ניצולת שואה ומייסדת "האגודה הקנדית לזכר השואה", הגישה תביעה נגד צינדל על הפצת חומר שקרי בספרו "האם באמת מתו שישה מיליון יהודים", ובשנת 1985 גם ממשלת אונטריו הצטרפה לתביעה. צינדל הורשע בשנת 1985 ושוב ב-1988 לאחר שערער, ונידון ל-15 חודשי מאסר, אך זוכה בשנת 1992 על ידי בית המשפט העליון של קנדה, שקבע כי החוק הנוגע להפצת "ידיעות כוזבות" נוגד את חופש הביטוי ולכן אינו חוקתי.[9] המשפט ב-1988 נודע בציבור בשל עדותם של מכחישי השואה דייוויד אירווינג ופרד לוכטר. בשנת 1985 העיד נגד צינדל חוקר השואה ראול הילברג, שסירב להעיד שוב ב-1988. בשנים שלאחר סיום המשפט, המשיך צינדל להפיץ את דעותיו ברשת האינטרנט.

בסוף שנות ה-90 החלה הוועדה הקנדית לזכויות אדם לחקור את פרסומיו באינטרנט, והוא הואשם בפרסום חומר אנטישמי. בינואר 2000, לפני שהוועדה סיימה את חקירתה, עזב צינדל את קנדה והשתקע בסרוויל, טנסי בארצות הברית. באותה תקופה גם התגרש בשנית (לאחר 18 חודשי נישואין לאיירין מרקרלי) ונישא בשלישית, לאינגריד רימלנד.[10]

גירושו מארצות הברית ומקנדה ומאסרו בגרמניה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2003 נעצר צינדל בארצות הברית בשל הפרת תנאי השהייה שלו ולאחר שבועיים גורש מהמדינה. באותה שנה הוצא נגדו גם צו מעצר בגרמניה בשל פרסומי שנאה. אף על פי שצינדל חי יותר מ-40 שנה בקנדה הוא לא קיבל אף פעם אזרחות קנדית, ובקשותיו לקבלת אזרחות נדחו במשך השנים מסיבות שלא פורסמו. בעת הגעתו לקנדה ב-2003, הגיש בקשה להכיר בו כפליט, על מנת שלא ניתן יהיה להסגירו לגרמניה. ב-2 במאי 2003 שר ההגירה הקנדי והתובע הכללי הגדירו את צינדל כאיום לביטחונם הלאומי של תושבי קנדה, בשל קשריו עם ראשי ארגונים ניאו נאצים אלימים כגון "האומות האריות". צינדל נכלא בתחילה במתקן מעצר בטורונטו, אך שוחרר מאוחר יותר במהלך השימוע בעניין מעמדו בקנדה. במהלך הדיונים, מנהיג אחת הקבוצות הניאו נאציות בקנדה, פול פרום, ניסה לארגן עצרות תמיכה בצינדל אך נכשל בשל התגייסות רחבה של תנועות נגד גזענות.

צינדל גורש לבסוף לגרמניה בהוראת בית המשפט בפברואר 2005. ב-1 במרץ, עם הגעתו לשדה התעופה בפרנקפורט, נעצר והועבר לכלא עד למשפטו. צינדל הואשם ב-14 סעיפים של הפצת שנאה גזענית. בכתב האישום נכתב כי הוא "שלל את תכנון השמדת היהודים על ידי הנהגת המפלגה הנאצית ותמך בטענה הזאת באומרו כי ההשמדה באושוויץ ובטרבלינקה הייתה המצאה יהודית שנועדה לדכא את הגרמנים." השופטים ציינו כי מצאו באתר הבית של צינדל באינטרנט, 14 פעמים בהם הוא מכחיש עובדות היסטורית הנוגעות לשואה ומשתמש בביטויים אנטישמיים. המשפט נמשך עד ל-15 בפברואר 2007. בנאום הסיכום במשפטו קרא צינדל להקים צוות בינלאומי של חוקרים שיבדוק את השואה, ואמר כי הוא עצמו יהיה מוכן להתנצל בפני הקורבנות אם יתברר כי הגרמנים אכן השתמשו בגז לצורך המתת יהודים. בסיומו של המשפט נידון צינדל לחמש שנות מאסר ושוחרר מהכלא בשנת 2010 לאחר ריצוי עונשו, בהתחשב בכך שהמשפט החל ב-2005. עם שחרורו סורבה כניסתו לקנדה בהסתמך על הקביעה הקודמת אודות היותו סכנה לביטחון הלאומי של המדינה. הוא השתקע בבית משפחתו בגרמניה והמשיך להפעיל את אתר האינטרנט שלו ולהעלות סרטונים לאתר YouTube.

מרק בונוקוסקי, כתב העיתון טורונטו סאן, פרסם כי אמו של צינדל הייתה ממוצא יהודי. איירין מרקרלי, אשתו לשעבר, סיפרה לכתב העיתון כי החשש שבעורקיו זורם דם יהודי הטריד מאוד את צינדל, שנסע לחפש בארכיונים בגרמניה הוכחות לכך שהוא "ארי טהור", אך לא מצא אותן.

צינדל הגיב על הדברים הללו בריאיון לצדוק יחזקאלי מידיעות אחרונות בשנת 1997: "אם אתה מחפש מידע פוליטי, אבי היה סוציאל-דמוקרט ואימי הייתה אישה נוצרייה פשוטה. אביה היה מארגן ועד העובדים בבוואריה ושמו הכניס אותו לצרות מפני שקראו לו איזידור מאייר והאנשים שלו קראו לו איזי ובגלל זה אנשים חשבו ש..."

יחזקאלי: " שהוא היה יהודי?"

צינדל: "לא, אני חושב שלא..."

יחזקאלי: "אתה בטוח שאין דם יהודי במשפחתך?"

צינדל: "לא" (בקול שקט).[11]

מותו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

צינדל מת בביתו בגרמניה מהתקף לב, ב-5 באוגוסט 2017.[12] הוא הותיר אחריו שני ילדים ואת אלמנתו אינגריד רימלנד, שנפטרה מספר חודשים אחריו.[13]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ארנסט צינדל בוויקישיתוף
  • ארנסט צינדל, ברשת החברתית Goodreads
  • ארנסט צינדל, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ↑ ארנסט צינדל באתר ADL
  2. ↑ http://www.nizkor.net/ftp.cgi/people/g/ftp.py?people/g//gostick.ron/the-zundel-affair
  3. ↑ http://www.torontosun.com/news/columnists/mark_bonokoski/2010/03/01/13074806.html
  4. ↑ http://www.nizkor.org/ftp.cgi/people/z/zundel.ernst/censorship/offer-001.txt
  5. ↑ Weird Things,p.185.,1997, Shermer, Michael. Why People Believe
  6. ↑ Hogben, David. "Charges stayed against activists accused of mailing booby-trapped letters", Canadian Press, September 26, 2000.
  7. ↑ Zündel, Ernst (as Christof Friedrich) (1974). "UFO's – Nazi Secret Weapon?". Samisdat Publishers
  8. ↑ http://www.nizkor.org/hweb/people/z/zundel-ernst/flying-saucers
  9. ↑ http://scc.lexum.org/decisia-scc-csc/scc-csc/scc-csc/en/item/904/index.do
  10. ↑ "The wives, the marriages of chameleon Ernst Zundel". The Globe and Mail (בCanadian English). 2003-03-08.
  11. ↑ http://www.erichufschmid.net/TFC/Toronto-Sun-Zundel-Jewish-2005.html
  12. ↑ Chan, Sewell (2017-08-07). "Ernst Zündel, Holocaust Denier Tried for Spreading His Message, Dies at 78". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331.
  13. ↑ Home, www.zundelsite.org
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=ארנסט_צינדל&oldid=41705790"