אשל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Information-silk.svgאשל
אשל
מיון מדעי
ממלכה: צומח
מערכה: בעלי פרחים
מחלקה: דו-פסיגיים
סדרה: ציפורנאים
משפחה: אשליים
סוג: אשל
מינים

בארץ ישראל:
אשל ארצישראלי
אשל היאור
אשל הירדן
אשל הכנרת
אשל הנגב
אשל הפרקים
אשל חובק
אשל מרובע
אשל מתנני
אשל סין
אשל עב שיבולת
אשל קטן פרחים

שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Tamarix

הָאֵשֶׁל (שם מדעי: Tamarix) הוא סוג עץ ממשפחת האשליים (Tamaricaceae) המונה כ-50 עד 60 מינים, חלקם נשירים וחלקם ירוקי-עד, חלקם עצים וחלקם שיחים.

עצי אשל בנגב ובערבה, למעט אלה שניטעו בחלקות עיבוד ובשולי דרכים, הם ערכי טבע מוגנים על פי חוק.‏[1]

איזכוריו בתנ"ך[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספר בראשית, כאשר אברהם כורת ברית עם אבימלך מלך גרר בבאר שבע ונוטע שם אשל:

וַיִּטַּע אֵשֶׁל בִּבְאֵר שָׁבַע וַיִּקְרָא-שָׁם בְּשֵׁם יְהֹוָה אֵל עוֹלָם

– בראשית כא, פס' לג

.

מלבד איזכורו של העץ בבראשית , מוזכר האשל עוד פעמיים, בספר שמואל א'. בסיפור טבח כוהני נב מסופר כי שאול ישב תחת האשל וחניתו בידו: וְשָׁאוּל יוֹשֵׁב בַּגִּבְעָה תַּחַת-הָאֶשֶׁל בָּרָמָה, וַחֲנִיתוֹ בְיָדוֹ, וְכָל-עֲבָדָיו, נִצָּבִים עָלָיו (שמואל א' כ"ב ו') ותחת האשל גם נקבר עם יהונתן בנו: ג וַיִּקְחוּ, אֶת-עַצְמֹתֵיהֶם, וַיִּקְבְּרוּ תַחַת-הָאֶשֶׁל (שמואל א' ל"א י"ג).

מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

העצים של כמה ממיני האשל מגיעים לגובה רב, והם מאריכים ימים (עד 150 שנה ואף למעלה מכך). המין הגבוה ביותר הוא אשל הפרקים (Tamarix aphylla), והוא מיתמר לגובה של עד 15 מטרים. במינים אחרים שולטת צורת השיח והצמח חסר גזע מרכזי אחד.

תפוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוב מיני האשל הם ממוצא סהרו-אפריקאי, והם קשורים לאזורים חוליים, לאפיקי נחלים או לשטחי מלחה. יש ביניהם מינים המסוגלים לעמוד בתנאי מליחות קיצוניים ביותר. המזרח הקרוב הוא מרכז תפוצה חשוב של האשל המצוי.

הישרדות בתנאי מדבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

האשל הוא אחד ממיני העצים הבודדים המסוגלים להתפתח היטב בתנאי היובש של הנגב. הוא נמנה עם הצמחים מפרישי המלח, המיועד לקלוט את הלחות שבאוויר במשך הלילה. ביום, האשל פולט את הלחות ולכן קריר בסביבתו הקרובה. המלח מופרש מהעלים, נמס מהטל, מטפטף לאדמה ומעלה בצורה משמעותית את רמת המליחות בשכבותיה העליונות. הדבר משמיד את הצמחים סביב העץ, וגורם ל"מעגלי צריבה" סביב הגזע, דבר הניכר ממרחק רב. כל המינים של האשל מפתחים מערכת שורשים כפולה: שורשים מעמיקים לחיפוש שכבות לחות ומי תהום ושורשים המתפשטים לרוחב, למרחק רב. צבעו הכללי של העץ ירוק-אפרפר, עקב המלח המופרש מעליו. בעת הפריחה הוא מתכסה בפרחים סגולים. צמח זה מגלה התאמה מיוחדת לקרקעות מליחות.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]