באב אל-ואד (שיר)
באב אל ואד
|
|---|
|
פה אני עובר, ניצב ליד האבן. |
באב אל וואד הוא שיר עברי שכתב המשורר חיים גורי כשיר זיכרון ללוחמים שלחמו על פריצת הדרך לירושלים במלחמת העצמאות ולאנשי השיירות שניסו להגיע אליה. שמו הוא השם הערבי של שער הגיא שהיווה את המכשול בדרך אליה. הוא נכתב בשנת ה'תש"ט (1949), תוך כדי המלחמה, ואף הולחן אז על ידי שמואל פרשקו (בן שלמה) .
רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתקופת מלחמת העצמאות, כמו גם עד אליה, הייתה ירושלים תלויה באופן מוחלט באספקה חיצונית, שהגיעה בעיקר מאזור תל אביב. עם פרוץ מלחמת העצמאות מיד לאחר החלטת האו"ם בכ"ט בנובמבר על תוכנית החלוקה, הבינו ערביי האזור שבכדי להכניע את ירושלים עליהם ליצור מצור סביבה ולמנוע הכנסת אספקה חיונית, והיות שירושלים מוקפת מכל רוחותיה בכפרים ערביים החולשים על כל פתחיה הדבר היה אפשרי עבורם בקלות. במיוחד היה הדבר קל בדרך הישירה ממישור החוף אל ירושלים, הואיל ובמעברה בשער הגיא נעשית הדרך צרה ושרויה לאורך ששה קילומטרים בעמק שבין רכסי הרים המתנשאים משני צידיה וחולשים עליה. המערכה על הדרך לירושלים הייתה מהקשות ביותר במלחמה, וקרוב לשליש מחללי מלחמת העצמאות נפלו בקרבות על ירושלים או בסביבותיה. חיים גורי עצמו היה לוחם בפלמ"ח וחבריו היו מהנופלים בקרבות אלו.
השיר[עריכת קוד מקור | עריכה]
המסר המרכזי של השיר הוא הערך של זיכרון החברים שנפלו בקרבות על הדרך לירושלים. כמו שניכר בפזמון ובשורות הסיום של השיר
באב אל ואד, לנצח זכור נא את שמותינו... זה אשר ילך בדרך שהלכנו, אל ישכח אותנו, אותנו באב אל-ואד.
השיר ערוך כעמידה של המשורר במקום שבו נערכו הקרבות המרים והעלאת הזכרונות. בבית הראשון הוא מתאר את עצמו כניצב בשער הגיא, על הדרך העולה לירושלים, כאשר במרחק ממנו שוכן הכפר הערבי בית מחסיר. כפר זה היווה משכן לכנופיות ערביות ופלוגות הלגיון הערבי שהיו יוצאים לתקוף את מוצבי הפלמ"ח, ואשר צלפיו טיווחו את שיירות האספקה לעיר הנצורה. בבית השני מתוארים הקרבות המייגעים, אשר הודות להם "פה שוכנים ביחד עצב ותפארת" – עצב על הנופלים והפגיעות לצד תפארת הגבורה והניצחון.
הצפת הזכרונות מביאים אותו אל הבית השלישי, ההיזכרות בדמויותיהם של הנופלים: "ואני זוכר אותם אחד אחד"; בקרבות שנערכו כתף אל כתף: "כאן לחמנו יחד על צוקים וטרש"; וברעות שביניהם: "כאן היינו יחד משפחה אחת". השיר מסתיים בתיאור אופטימי של ימים יפים ופורחים ומצווה על ההולך בדרך הפסטורלית לא לשכוח את שהיה: "יום אביב יבוא ורקפות תפרחנה, אודם כלנית בהר ובמורד. זה אשר ילך בדרך שהלכנו אל ישכח אותנו, אותנו באב אל וואד".
הפזמון החוזר מדגיש את התחינה לזכור לנצח את שמות הנופלים, תוך תיאור של הדממה המעיקה לאחר הפסדים בקרבות; הנופלים מוטלים בצדי הדרך, ולצידם שלדי הברזל, המשוריינים שנפגעו ונשרפו בקרבות – דוממים.
ביצועים[עריכת קוד מקור | עריכה]
השיר בוצע לראשונה ב-1949 בידי שושנה דמארי. אחריה שרה אותו יפה ירקוני בהופעתה הראשונה ללא מדים, אך פרסומו הרב בא לו בזכות אלבום שירי מלחמת העצמאות שהקליטה יפה ירקוני אשר נשא את שמו של השיר. בראש השער של חוברת השיר נמצאת הקדשה במילים "מקדש ללוחמי שער־הגיא, אותם ניתן לפרש גם כ"מוקדש" בכתיב חסר וגם כמקדש. השיר, לצד שיר הרעות (גם הוא של חיים גורי), הפכו לשניים מן שירים המזוהים ביותר עם מלחמת העצמאות.
נוסף על ירקוני ודמארי, השיר ידוע גם בביצועיהם של יהורם גאון, יזהר כהן, בעז שרעבי ושלמה גרוניך.
להקת הבילויים פתחה את אלבומה השני ״שכול וכישלון״ עם שיר בשם ״באב אל וואד 38/א״. פזמון השיר משלב את באב אל וואד עם סע לאט של אריק איינשטיין.
הפרסום הראשון בדפוס של הפזמון היה שבועון "קולנוע" של 27 באפריל 1950. השבועון נהג לפרסם מדי שבוע מילים וגם לחן של פזמונים ישראלים וזרים לצד מידע על סרטים הוליוודיים ותקצירי סרטים, רובם זניחים לחלוטין ונשכחו לתמיד. שיר זה היה אחד מכמה בודדים שלא היו זניחים. זהו הפרסום הראשון בדפוס של הפזמון של חיים גורי "באב אל ואד". הפזמון כבר היה ידוע אז לכל בעל פה מהביצועים הקוליים השונים של יפה ירקוני ושושנה דמארי, אבל זאת הפעם הראשונה שבה אפשר היה לקרוא את הפזמון.