בארני סטינסון
|
יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים. | ||
| אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה. | |||
 | |
| תוכנית טלוויזיה | איך פגשתי את אמא |
|---|---|
| הופעה ראשונה | "פיילוט", 2005 |
| הופעה אחרונה | "נמשך לנצח", 2014 |
| שחקן/ית | ניל פטריק האריס |
| מידע | |
| כינויים | מר אדיר, הברניקל, סווארלי, בארנמן |
| תאריך לידה | 1976 |
| מין | זכר |
| מקצוע | מספק זיכוי מאשמה משפטית וחותם על הכול[1] |
| אזרחות | ארצות הברית |
| דמויות קשורות | |
| משפחה |
רובין שרבוטסקי (גרושה) לורטה סטינסון (אם) ג'רום וויטאקר (אב) ג'יימס סטינסון (חצי אח מצד האמא) ג'רום וויטאקר ג'וניור (חצי אח מצד האבא) קארלי וויטאקר (חצי אחות מצד האבא) אלי סטינסון (בת) |
| חברים | טד מוסבי, רובין שרבוטסקי, מארשל ולילי אריקסון |
בארנבוס "בארני" סטינסון (באנגלית: Barnabus "Barney" Stinson; נולד ב-1976) הוא דמות בדיונית בסדרה "איך פגשתי את אמא" שמשודרת על ידי רשת CBS. את בארני מגלם השחקן ניל פטריק האריס. הוא אחת הדמויות הראשיות בסדרה וידוע בחיבתו לחיי הרווקות, ללבישת חליפות, ולמשחק הלייזר-טאג.
תוכן עניינים
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ילדות ומשפחה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בפרק "גן חיות או שקר" בסדרה, מסופר כי בארני נולד 7 שנים לאחר שהאדם הראשון נחת על הירח, כלומר בשנת 1976. הוא גדל בסטטן איילנד בבית אימו, לורטה, שהייתה פרוצה.
במהלך הסדרה מגלים שאביו של בארני הוא ג'רום וויטקר ושלבארני יש שלושה אחים שעם כל אחד יש לו קשר דם עם הורה אחר:
- ג'יימס – בעל אמא משותפת עם בארני. ג'יימס הוא אפרו-אמריקאי שיצא מהארון.
- קרלי – בעלת אב משותף עם בארני, סטודנטית.
- ג'רום ג'וניור – בעל אב משותף עם בארני, בן 11 בלבד.
בילדותו, היה בארני מנודה חברתית ולא היה טוב בספורט. בעונה הרביעית, מגלה לילי שבילדותו רצה בארני להיות כנר. אמו של בארני, לורטה, נהגה לשקר לו ולאחיו ג'יימס בנושאים רבים, כמו זהות אביהם של שני האחים, הסיבה שלא באו ילדים ליום הולדתו של בארני (היא אמרה לבארני שההזמנות נשלחו לכתובות לא נכונות) ועוד.
עד 2005[עריכת קוד מקור | עריכה]
בפרק "משחק לילה" מתגלה כי חברתו הראשונה של בארני הייתה שאנון. הם התכוונו לצאת ביחד לחיל השלום, אבל בדיוק לפני יציאתם היא עזבה אותו לטובת בחור עשיר ומצליח בשם גרג (האחראי עליו בבנק גוליית). בעקבות כך, בארני היה שבור ואיבד את בתוליו לרונדה פרנץ' – טורפת הגברים. בארני שינה את אופיו: הוא לבש חליפה, הסתפר והתחיל להאמין באורח חיים שונה וכן, גיבש את המשפט המפורסם שלו – "Suit Up" ("לבש חליפה") כדי שיוכל לנקום בבוס שלו. בארני מכור להימורים.
קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
עד לעונה התשיעית והאחרונה בפרק ה15 של הסדרה התפקיד של בארני בחברה בה הוא עובד אינו ברור, ובכל פעם שמישהו שואל אותו מה תפקידו, הוא משיב: "Please..." (בתרגום חופשי: נו באמת, עזוב אותי). בעונה התשיעית בפרק 15 מסתבר שתשובתו היא ראשי תיבות של התפקיד שלו, שהוא: ספק זיכוי מאשמה משפטית וחותם על הכול.[1] במסגרת התפקיד הוא צריך לחתום על מסמכים מפוקפקים ולספוג את האשמה הפלילית במקרה שרשויות החוק יחקרו את הנעשה בחברה. בסופו של דבר מתברר שבארני משתף פעולה עם ה-FBI כדי לנקום בגרג שגנב לו את החברה. נאמר שהחברה בה בארני עובד היא המייצרת הגדולה ביותר של החומר הפלומתי הצהוב שמכסה כדורי טניס. טד העתידי מגלה שהרווחים האמיתיים של החברה מגיעים ממקורות אחרים, כמו כריתת עצים, קידוח נפט, חוות טבק ובניית טילים.
בעונה הרביעית החברה של בארני השתלטה על הבנק הלאומי גוליית (Goliath National Bank), אבל בארני המשיך לעבוד באותו משרד שעבד מהעונה הראשונה.
בארני מתפרנס היטב מהמקצוע שלו – הוא העשיר מבין חמשת החברים. יש לו דירה מיוחדת ביותר בעלת מכשירים יקרים רבים, כמו טלוויזית 300 אינץ' מיפן, הולוגרמה של הראש המעופף של אבא של סופרמן וחייל בגודל מציאותי מסדרת הסרטים "מלחמת הכוכבים". הדירה שלו מכילה אביזרים רבים שאסף במהלך השנים המשרתים את מטרותיו, כמו מיטה על מסילה שנוסעת ונעלמת עם הבחורה שעליה כאשר בארני רוצה "להיפטר" ממנה, מתג שמפיל אותך מתוך המטבח אל פחי האשפה מחוץ לביתו, או למשל מסך בחלון של הדירה שהוא יכול לבחור איזה נוף יוקרן עליו (למשל, הנוף של פריז).
לבוש[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר שחברתו הראשונה בגדה בו עם גבר עשיר, בארני לבוש כל הזמן בחליפה: בעת יציאה לבר, בעבודה, בבית, אפילו כאשר הוא ישן הוא לבוש בחליפת פיג'מה מיוחדת. הוא מחשיב את הלבוש בחליפות כחלק חשוב ביותר באופי שלו ומנסה לשכנע אחרים ללבוש חליפות. מכאן המשפט המפורסם שלו "Suit Up!" (לבש חליפה!). לבארני חייט אישי שמתאים לו את החליפות. בפרק 100 של הסדרה (עונה 5 פרק 12), בארני יוצא עם ברמנית שמתגלת כשונאת אנשים שלבושים בחליפות. לבארני יש דילמה קשה: החליפות או "הפרחות". על כן בסוף הפרק בארני שר שיר הנקרא "Nothing Suits Me Like A Suit" (אין שום דבר שמתאים לי כמו חליפה).
חוקים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בארני המציא מגוון רחב של חוקים (חלקם אבסורדים או מוזרים) במגוון נושאים, בעיקר בתחום מערכות היחסים, כדוגמה:
- אף פעם אל תסכים להיפגש עם הורים של בחורה, אפילו אם היא חתיכה!
- אם אתה עושה "את זה" בתוך שירותים כימיים, תבוא מוקדם בבוקר (אלא אם כן היא "חתיכה")
- אף פעם אל תצא עם בחורה שיש לה קרס במקום יד (אלא אם כן היא "חתיכה")
- אף פעם אל תדפוק ותזרוק בחורה ששם המשפחה שלה נגמר בתנועה (כי "יש לה אחים") (אלא אם כן היא "חתיכה")
- אף פעם אל תצא עם בחורה פעמיים (אלא אם כן היא "חתיכה")
- חדש תמיד יותר טוב
ועוד עשרות חוקים הקשורים לעולם הדייטינג, לחברות בין גברים, ושאר השקפות עולם.
מערכות יחסים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתחילת הסדרה, מאופיין בארני בכך שאינו דוגל במערכות היחסים ואף סולד ומתרחק מהן.
בארני מפתה בחורות בעזרת דרכים יצירתיות שהוא המציא, כל הדרכים שלו מופיעות בספר המהלכים ("The Playbook"). הוא מבלה עם הבחורות סטוץ של לילה אחד וביום המחרת עוזב אותן, או גורם להן לעזוב אותו. הוא מתנגד בכל תוקף למוסד הנישואים ומעריץ את חיי הרווקות: פאבים, מסיבות, מועדוני חשפנות וכו'.
בהמשך הסדרה, משנה בארני את דעתו בנוגע להתרחקות ממערכות יחסים. החל מהעונה הרביעית, מכיר בארני ברגשותיו כלפי רובין והם מבלים זמן רב יחד כזוג, אך נפרדים בסופו של דבר. בסיום העונה השביעית רואים את העתיד ומתגלה שבארני יתחתן עם רובין, זאת כאשר בהווה הוא בכלל מציע נישואים לקווין אשר עוסקת בחשפנות, אך לבסוף העסק משתבש והם נפרדים.
במהלך העונה השמינית הקשר של בארני ורובין לא ברור, אך בפרק 12 בעונה זו הוא מציע לרובין נישואים במהלך מספר המהלכים (the playbook) שהמציא, מהלך שנקרא "הרובין" – מהלך מותחכם ומסובך; רובין מסכימה והזוג מתארס.
בעונה התשיעית רוב העלילה סובבת סביב החתונה של השניים, אך בסוף העונה והסדרה הם מתגרשים . בנוסף מתגלה בעונה זו שיש לבארני ילדה לאחר שניסה להשיג "חודש מושלם" (לקיים יחסי מין כל יום במשך חודש) דבר אשר גורם לו להפוך לאבא אחראי יותר ולנטוש את חיי הרווקות .
