הסטיו המלכותי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

סטיו (יוונית : στοά) הוא מבנה מפואר מוקף עמודים שפיאר את צלעה הדרומית של רחבת הר הבית. כמו בכל עיר רומית, גם בירושלים בנה הורדוס בזיליקה ציבורית, היא הסטיו המלכותי. אך זו שבנה הורדוס בירושלים הייתה גדולה ומפוארת יותר מכל מה שנבנה עד אז בעולם העתיק.

בניית הסטיו החלה בימי הורדוס ונמשכה שמונה שנים (בערך בשנים 17-9 לפנה"ס). הסטיו נחרב בשנת 70 לספירה עם חורבן ירושלים.

"ואשר לצד הרביעי של חומת בית המקדש שפנה דרומה... הסטיו המשולש של המלך... זה היה המפעל שראוי לספר עליו יותר מאשר על כל מה שנמצא תחת השמש."

קדמוניות היהודים, ט"ו, י"א

שימושי הסטיו המלכותי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסטיו המלכותי נועד לצורכי הציבור ולא היה חלק מרחבת בית המקדש. אל הסטיו יכלו להגיע גם לא יהודים ובפרט המלך הורדוס עצמו, שלא הורשה לגשת אל המתחם המקודש. לכן השקיע המלך הורדוס מאמצים רבים בבניית הסטיו ופיאורו.[1] הסטיו שימש לשימושים הציבוריים הבאים:

  • שוק הכולל חלפני כספים (להמרת מס מחצית השקל) ומוכרי קרבנות, בעיקר קרבנות קלים כגון יונים.
  • אתר עם אצטבאות להנחת קרבנות בשבת, על מנת למנוע טלטולם.
  • בתי משפט פומביים-אזרחיים ומקום אליו עברה גם הסנהדרין בימי העלייה לרגל מלשכת הגזית. ייתכן גם שזו ה"חנות" אליה גלתה הסנהדרין לקראת סוף ימי בית שני (ר' מסכת עבודה זרה ח' ע"ב ומסכת ראש השנה ל"א ע"א).
  • מקום לאירוח נכרים גויים. אחת ממטרותיו של הורדוס בבניין הבית הייתה להדהים את אורחיו מרחבי האימפריה הרומית. מכיוון שגויים לא יכלו להגיע אל בית המקדש, היווה הסטיו מקום בו יכלו לנוח, לבלות ולהתפעל מהמבנים העצומים ומפארם.
  • כמו בבזיליקות ציבוריות אחרות ברומא נראה שגם כאן היו הוגי דעות מרצים את משנתם באזני יהודים ונוכרים.
  • מקום מפגש נוח לעולי רגל אמידים מהארץ ומחו"ל, אקסלוסיבי יותר והמוני פחות מהשוק הפתוח שלמרגלות הכותל.

תיאור חי של הסטיו בימי הבית השני ניתן למצוא בברית החדשה

" יֵשׁוּעַ נִכְנַס לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ וְגֵרֵשׁ אֶת כָּל הַמּוֹכְרִים וְהַקּוֹנִים בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ וְהָפַךְ אֶת שֻׁלְחֲנוֹת מַחֲלִיפֵי־הַכְּסָפִים וְאֶת כִּסְאוֹת מוֹכְרֵי הַיּוֹנִים. אָמַר לָהֶם: "הֵן כָּתוּב, 'בֵּיתִי בֵּית־תְּפִלָּה יִקָּרֵא', אַךְ אַתֶּם הוֹפְכִים אוֹתוֹ לִמְעָרַת פָּרִיצִים."

הבשורה על פי מתי, כ"א, 12-13

צורת הסטיו ומידותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקדמוניות היהודים (ט"ו, י"א) מוסר פלביוס את מידות הסטיו המלכותי וצורתו. הסטיו נבנה בצורת בזיליקה כלומר ארבע שורות עמודים שיצרו שלושה מעברים אורכיים, אולם מרכזי גדול ומשני צידיו מעברים צרים יותר. כולם עטורי עמודים ומקורים בגג עשוי עץ מעוטר בפיתוחים.

אורך המבנה היה 185 מטר ורחבו הכולל 38 מטר.

רוחב האולם האמצעי היה 13.5 מטר ורוחב המעברים הצדדיים - 9 מטרים.

על ראש העמודים ניצב גג משופע מעץ (או מבנה עץ שיצר שתי קומות) כך שגובה המעברים הצדדיים היה כ-15 מטרים וגובהו של המרכזי כפול – 30 מטר בשיאו.

על מנת לסבר את האוזן, מדובר במבנה באורך של כשני מגרשי כדורגל, רחבו כשני קרונות רכבת, וגבהו כבניין של 5-10 קומות.

"(הורדוס) הקים במקום הזה (מעל לכתלי-התמך של הר הבית) סטיו בגובה עצום, עד שאם הסתכל אדם מראש הגג של סטיו זה וחישב את הגובה הכפול הזה תקפה אותו סחרחורת, מפני שהמבט לא הגיע עד תחתית העומק שלא היה לו שיעור."

קדמוניות היהודים, ט"ו, י"א

העמודים בסטיו היו כולם קורינתיים, כך שאם רוחבם בבסיס היה 1.45 מטר ("עוביו של כל עמוד היה (כזה שהספיק) לשלושה אנשים אחוזים אלה באלה בזרועותיהם הפרושות לחבוק אותו" שם, שם) רוחבם בקצה העליון היה 1.30 מטר. גובה העמוד נטו היה 10 מטרים ועל כך התווסף בסיס בגובה 2.5 מטר וכותרת בגובה 1.8 מטר ("הכותרות היו עשויות פיתוחים בדרך קורינתית ועוררו השתוממות מחמת העבודה הגדולה" שם, שם).

המעוניין כיום להתרשם מעמוד בסדר-גודל העמודים של הסטיו יכול להתבונן בעמוד שבור שנחצב במחצבה קדומה ששכנה במגרש הרוסים של היום. שם מונח העמוד הקרוי "אצבע עוג מלך הבשן".

בסטיו כולו היו, לדברי יוספוס, 162 עמודים, כ-40 טורי-עמודים לאורך, כלומר המרווח הממוצע בין עמוד לעמוד היה 4.6 מטר. כלומר, כדי לסבר את האוזן, ניתן להחנות מכונית משפחתית רגילה בין עמוד לעמוד, 40 מכוניות לאורך שדרת העמודים.

הכניסה לסטיו הייתה מהרחוב שלמרגלות הכותל, דרך קשת רובינזון. מן הסטיו לא הייתה גישה אל רחבת המקדש, משום שהמתחם המקודש היה מוקף סורג אבן ובו אזהרות בכתב יווני שאסרו על גויים להיכנס באיום עונש מוות.

שיאים עולמיים של העולם העתיק[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסטיו המלכותי "שבר" כמה שיאים של העולם העתיק:

  • הבניין הארוך ביותר
  • הבניין ובו מספר העמודים הרב ביותר
  • קשת רובינזון הייתה בשעתה הגדולה ביותר בעולם העתיק

"אלה שלא ראו (את הבניין) לא האמינו, ואלה שנזדמנו לראותו הביטו עליו בהשתוממות."

קדמוניות היהודים, ט"ו, י"א

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הורדוס: מלך רודף ורדוף. אריה כשר ואליעזר ויצטום. ירושלים: כתר, 2007

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]