בזיליקת נוטרדאם דה ל'אפין
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג | בזיליקה |
| מיקום | ל'אפין |
| מדינה |
 צרפת |
| זרם | נצרות קתולית |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | 1405–1527 (כ־122 שנים) |
| סגנון אדריכלי | אדריכלות גותית |
| מידות | |
| גובה | 55 מטר |
| קואורדינטות | 48°58′38″N 4°28′13″E / 48.97709°N 4.470408°E |
  | |
בזיליקת נוטרדאם דה ל'אפין (בצרפתית: Basilique Notre-Dame de l'Épine, מילולית: בזיליקת גבירתנו של ל'אפין) היא בזיליקה וכנסייה קתולית בסגנון גותי השוכנת בל'אפין, ליד שאלון-אן-שמפאן שבצרפת. הכנסייה שימשה השראה לסופרים, בהם ויקטור הוגו, אלכסנדר דיומא האב ואחרים.
היסטוריה ומבנה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בניית הכנסייה החלה בשנים 1405–1406 בסגנון גותי מאוחר, ונמשכה עד 1527. ב-1914 הועלתה לדרגת בזיליקה מינורית. שמה נובע מהערצת פסל של מרים, אם ישו המחזיקה את ישו הילד, שלפי האגדה מהמאה ה-17 נמצא בידי רועים בתוך שיח קוצים העולה באש. ב-1840 הוכרזה כמונומנט לאומי צרפתי.
חזית הכנסייה בנויה בסגנון גותי לוהב ושלושת שעריה מעוטרים בגמלונים. לכנסייה שני מגדלים עם צריחים מחודדים בחזית המערבית. המגדל הימני מתנשא לגובה 55 מטר. הצריח השמאלי שונה ב-1798 כדי לאפשר התקנת טלגרף, ונבנה מחדש ב-1858. מלבד חזיתה המרשימה ידועה הקתדרלה גם בפסלי הגרגויל שלה.
בתוך הכנסייה נמצא סורג מהמאה ה-15, שבגומחה הימנית שבו נמצא פסל מרים שהקנה לכנסייה את פרסומה.
בכנסייה מספר יצירות אמנות ידועות, בהן: פסלים של מרים מ-1300, מרים יושבת (המאה ה-15), סן ז'אק ווד (המאה ה-16); המזבחות הם מ-1542; הטריבונה ותיבת העוגב הן מהמאה ה-16 ובמה המקושטת ב-8 מהשליחים ו-7 אלילים פאגאניים שנוספו ב-1825 על ידי האב בריסון; רוב חלונות הויטראז' לא שרדו והוחלפו במאות ה-19 וה-20, חלקם תוצרת Champigneulle.
גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
-
מבט מהאוויר -
-
-
-
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Notre-Dame de L'Epine 1406 - 2006. Actes du colloque international des 15 et 16 septembre 2006, éd. Jean-Baptiste Renault, Etudes Marnaises, t. CXXII (2007) et CXXIII (2008).
- Luc-Benoist, Notre-Dame de L'Epine, Paris : Henri Laurens, 1933 (petites monographies des grands édifices de la France).
- Jean-Baptiste Renault, La basilique Notre-Dame de l'Epine, Langres : Dominique Guéniot, 2006 (itinéraires du patrimoine).
