לדלג לתוכן

אלכסנדר דיומא האב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אלכסנדר דיומא האב
Alexandre Dumas
לידה 24 ביולי 1802
וילר-קוטרט, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 5 בדצמבר 1870 (בגיל 68)
Puys, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה הפנתאון של פריז, Communal Cemetery of Villers-Cotterêts עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Alexandre Dumas Davy de la Pailleterie עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום מגורים הרובע השני לשעבר של פריז עריכת הנתון בוויקינתונים
זרם ספרותי French Romanticism עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות בולטות הרוזן ממונטה כריסטו, המלכה מרגו, אחרי עשרים שנה, שלושת המוסקטרים, הוויקונט דה בראז'לון, מחרוזת המלכה, The Forty-five Guardsmen, Joseph Balsamo, הרוזנת דה מונסורו, The Countess of Charny, Ange Pitou עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה צרפתית עריכת הנתון בוויקינתונים
הושפע מ Simon Ganneau, וולטר סקוט עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת פעילות מ-1829 עריכת הנתון בוויקינתונים
בנות זוג

Ida Ferrier (5 בפברואר 1840 – 1859 (כ־18 שנים)) עריכת הנתון בוויקינתונים

  • Belle Kreilssamner עריכת הנתון בוויקינתונים
  • Emélie Cordier עריכת הנתון בוויקינתונים
  • Anna Bauer עריכת הנתון בוויקינתונים
  • Fanny Gordosa עריכת הנתון בוויקינתונים
  • Octavie Françoise Alexandrine Bouquié (מ-1838) עריכת הנתון בוויקינתונים
ילדים אלכסנדר דיומא הבן, Marie Alexandrine Dumas, אנרי באואר, Micaëlla-Clélie-Josepha-Élisabeth Cordier עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • אביר בלגיון הכבוד (2 ביולי 1837)
  • מסדר איזבלה הקתולית
  • מסדר קרלוס השלישי
  • קצין בלגיון הכבוד
  • אביר במסדר האריה ההולנדי
  • מסדר התהילה התוניסאי עריכת הנתון בוויקינתונים
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אלכסנדר דיומאצרפתית: Alexandre Dumas; 24 ביולי 18025 בדצמבר 1870) היה סופר, מחזאי ובמאי תיאטרון, מתרגם, מבקר תיאטרון ומשורר צרפתי. ספרי דיומא זכו לפופולריות רבה והוא נמצא במקום ה-13 בין הסופרים המתורגמים ביותר בעולם[1]. בין יצירותיו המפורסמות ביותר ניתן למצוא את "שלושת המוסקטרים" ואת "הרוזן ממונטה כריסטו", ספרים שזכו לעיבודים קולנועים רבים.

דיומא היה בנו של הגנרל המולאטי הצרפתי תומא-אלכסנדר דיומא ואביהם של כמה ילדים, שניים מהם סופרים, אלכסנדר דיומא הבן ואנרי באואר (בן לאם יהודיה).

דיומא הקים את התיאטרון ההיסטורי בפריז, נסע לארצות שונות וכתב ספרי מסע על מסעותיו וגם על מסעי אחרים. הוא הרוויח הרבה כסף ובזבז יותר.

אלכסנדר דיומא נולד בצרפת ב-24 ביולי 1802 בשם דיומא דַוִי דה לה פַּלֶטֶרי. אביו, תומא-אלכסנדר דיומא, היה גנרל בצבא נפולאון ובנו של המרקיז אנטואן אלכסנדר דַוִי דה לה פּלֶטֶרי ושל מארי סזט דיומא (Marie Cessette Dumas), שפחה אפריקאית שהמרקיז החזיק בבעלותו. תומא-אלכסנדר נולד כעבד במושבה הצרפתית סן-דוֹמֶנְג (כיום האיטי), אך הובא על ידי אביו לצרפת בעודו ילד ושם קיבל מעמד של אדם חופשי. תומא-אלכסנדר נשא לאישה את מארי-לואיז אליזבת לבורט, בת לבעלי אכסניה, ויחדיו הביאו לעולם שלושה צאצאים, מארי-אלקסנדרין (1794), לואיז-אלכסנדרין (1796) ואלכסנדר. תומא-אלכסנדר, שכונה "השד השחור" הצטיין כאיש צבא והגיע לדרגת גנרל בגיל 31[2]. אלכסנדר התגאה במוצאו האפריקאי ואף כתב על כך במכתביו. לאחר מות האב מסרטן ב-1806, כשבנו היה בן ארבע, המצב הכלכלי של המשפחה היה לא טוב, לכן דיומא נדרש לצאת לעבודה בגיל צעיר[3].

דיומא היה בליין ידוע בסלונים של פריז, ובביוגרפיה שנכתבה עליו הוכתר בכינוי מלך פריז[4]. הכינוי "מלך פריז" שימש כשמו של ספר על חיי דיומא, שכתב הסופר גיי אנדור ותורגם לעברית על ידי א. זיו[5]. הוא היה חבר במועדון החשישאים לצד סופרים רומנטיים נוספים[6].

דיומא חי עם נשים רבות, לדברי חוקר תולדות דיומא היו לו ארבעים פילגשים[7] ונולדו לו שני בנים, שהיו בעצמם לסופרים, אלכסנדר דיומא הבן ואנרי באואר ובת, בהם הכיר כילדיו. באחרית ימיו הוא התרושש בשל נטייתו לפזרנות, ונמלט מצרפת. בשנת 1860 הוא הצטרף אל גריבלדי באיטליה ומונה לאחראי על המוזיאונים והעתיקות. בשנת 1864 חזר דיומא לצרפת והמשיך לכתוב.

אלכסנדר דיומא מת ב-5 בדצמבר 1870 ונקבר במקום הולדתו, אך בשנת 2002 הוצא מקברו והועבר לפנתאון של פריז.

התיאטרון ההיסטורי

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – תיאטרון היסטורי
התיאטרון ההיסטורי במופע הפתיחה

לאחר הצלחתם של שלושת המוסקטרים ושל הרוזן ממונטה כריסטו גדלו מאוד הכנסותיו של דיומא והוא החליט ב-1846 לבנות, בעזרתו של אנטואן, דוכס מונפנסייה, תיאטרון בו יציג דרמות היסטוריות, לכן קרא לו התיאטרון ההיסטורי. התיאטרון נחנך בפברואר 1847 בשדרות ההיכל בפריז והוצגו בו מחזות של גדולי המחזאים האירופאים, שקספיר, גתה, שילר ועוד, אך קודם כל התיאטרון נתן במה למחזותיו של דיומא והוא הכין מחזות על פי כל אחד מהרומנים המצליחים שלו. בתיאטרון הזה דיומא היה גם במאי[8]. מרבית מחזותיו של דיומא, אך לא כולן, נכתבו יחד עם אוגוסט מקה. דיומא נתן במה גם למחזאים צרפתים, דוגמת הונורה דה בלזק, אלפרד דה מיסה.

טירת מונטה כריסטו

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – טירת מונטה כריסטו

המכירות המצלחות של יצירות דיומא הכניסו לו לא מעט כסף והוא, כדרכו, מיהר להוציאו. הוא קנה חלקת אדמת כרמים על צלע גבעה, פנה לאדריכל והזמין בנייה של טירה לפי טעמו, טירה שהנציחה את יצירותיו וגם סיפקה לו מקום מתאים לכתיבה ולמנוחה[9].

דיומא היוצר

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בגיל שמונה עשרה עבד אלכסנדר דיומא לפרנסתו כנער שליח במשרד עורכי דין וכפקיד במשרדו של הדוכס מאורליאן. בשעות הפנאי עסק בכתיבה ספרותית. הוא כתב סיפורים, שירים ומחזות, ואחרי הצלחת המחזה "המלכה קריסטינה" בשנת 1830 יכול היה להתמסר כולו לכתיבה ולחיי הרפתקאות.

יצירתו הראשונה הייתה אלגיה למותו של גנרל פוי (Foy) ובשנייה, וודוויל במערכה אחת בשם La chasse et l'amour (הציד והאהבה), שנכתב בשיתוף פעולה עם שני חברים, פייר-ז'וזף רוסו ואדולף דה לוון, יש ראשית דרך השיתוף ברבות מיצירות דיומא[10].

מ-1836 עד 1838 הופקד דיומא על טור ביקורת התיאטרון של L'Impartial ולאחר מכן של La Presse. הוא כתב על אירועים דרמטיים אקטואליים והעמיד את תפיסת הביקורת שלו למבחן תוך שהוא פורס את השקפותיו על המחזות שהועלו, אך גם על מדיניות התרבות של הממשלה או על התפתחות הז'נרים הדרמטיים לאורך ההיסטוריה[11].

דיומא התיתם מאביו בטרם מלאו לו ארבע שנים, אך אימו ויתר בני המשפחה סיפרו לו רבות על עלילות הגבורה של אביו וכך התפתח טעמו לספרי עלילות גבורה. בשנות הארבעים של חייו החל דיומא לכתוב רומאנים. המניע לעיסוק בסוג ספרותי זה היה כלכלי - כותב מוכשר כמוהו יכול היה לכתוב בעיתונים רומאנים בהמשכים ולהרוויח משכורת יפה. הצלחתו של דיומא הגיעה בעיקר עם כתיבת שלושת המוסקטרים ב-1844, המלכה מרגו באותה שנה והרוזן ממונטה כריסטו שנה לאחר מכן. דיומא פרסם מספר רומאנים במקביל, וכך היה לאחד הסופרים המפורסמים בזמנו ונמנה עם האנשים העשירים ביותר בצרפת.

אלכסנדר דיומא ערך מסעות באירופה ובאפריקה, הצטרף לגריבלדי במלחמתו לשחרור איטליה (1860) ותיעד את רשמיו במחזות, סיפורים ושירים. נוסף לספרים על מסעותיו, פרסם דיומא גם שני ספרי מסע על מסעותיהם של אחרים, אחרים שלא מזוהים בספרים, Un Gil Blas en Californie (אחד גיל בלאס בקליפורניה) ו-Taïti – Marquises - Journal de Madame Giovanni (טהיטי - איי מרקיז - היומן של מאדאם ג'ובני)[12].

הוא היה מהיר כתיבה ובעל תפוקה מרשימה. הוא כתב למעלה ממאתיים מחזות, רומנים וספרי-מסע, בהם תיאר את ההיסטוריה של אירופה דרך סיפורים שחלקם מבוססים על עובדות. הוא ניסה לתאר בספריו את ההיסטוריה הצרפתית כפי שנראתה דרך עיניו.

בשנת 2005 פורסם דבר הימצאו של רומן אבוד מאת דיומא, ושמו "האביר מסנט ארמין". הרומן עב הכרס התפרסם ב-1869 כסדרה בעיתון היומי "לה מוניטר אוניברסל". ביוני 2005 הודפס הספר בצרפתית.

שיתופי פעולה ביצירה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1819 פגש דיומא את אדולף דה לוון, שוודי ממוצא אצילי, שעתיד להיות חברו ושותף יצירה במחזות[13].

בנובמבר 1838 נתן אוגוסט מקה לדיומא מחזה שלו, Un Soir de Carnaval, שלא הצליח למצוא לו במה ודיומא שכתב אותו ומצא לו במה. בדצמבר נתן מקה לדיומא סיפור שלא הצליח למכור בשם Bonhomme Buvat ou la Conspiration de Cellamare. דיומא שכתב את הסיפור תחת השם Le Chevalier d'Harmental, שפורסם ב-1841 והצליח מאוד. שיתוף הפעולה בין שני הסופרים התפתח מאוד. ב-1844 הביא מקה לדיומא את "זיכרונותיו של ד'ארטאניאן", שפורסם בהמשכים תחת השם שלושת המוסקטרים[14].

בספרו המפורסם הרוזן ממונטה כריסטו (Le Comte De Monte Cristo) מתאר דיומא את סיפורו של אדם שנכלא על לא עוול בכפו, בורח, מוצא מטמון ומעניש את האנשים שהובילו אותו לגורלו. הסיפור מבוסס על מסמך שמצא דיומא בארכיון המשטרתי: בשנת 1807 הורשע אדם בריגול, עקב האשמת-שווא של ידידיו, שקינאו במזלו ובארוסתו שעמדה להינשא לו. הוא היה כלוא במשך 7 שנים, ופגש בכלא כומר איטלקי עשיר שהוריש לו את הונו הרב. הוא חזר לפריז ונעזר בכספו כדי להכין תוכנית נקמה מורכבת בידידיו[15]. דיומא הוסיף לסיפור המקורי פרטים ודמויות. הסיפור, שפורסם בהמשכים, היה מיד לרב-מכר. ספר זה נכתב בשיתוף פעולה עם מקה, איתו שיתף פעולה בכתיבת ספרים נוספים.

ז'ול ורן התיידד עם דיומא ושניהם כתבו יחד מחזה במערכה אחת בשם Les Pailles rompues, שהוצג בתיאטרון של דיומא. ורן הקדיש לדיומא את ספרו Mathias Sandorf[16], ספר, שעלילתו דומה מאוד לעלילת הרוזן ממונטה כריסטו, אבל מתרחשת על רקע שונה.

מספרי המסע שלו

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • 1834 Impressions de voyage: En Suisse (רשמי מסע בשווייץ)
  • 1841 Une Année à Florence (שנה בפירנצה)
  • 1842 Le Speronare (Sicily – 1835)
  • 1842 Le Capitaine Arena (Italy – Aeolian Islands and Calabria – 1835)
  • 1843 Le Corricolo (Rome – Naples – 1833)
  • 1847 De Paris à Cadix (מפריז לקדיס)
  • 1850 Montevideo, ou une nouvelle Troie (מונטווידאו, טרויה חדשה)
  • 1856 Le Journal de Madame Giovanni (היומן של גברת ג'ובאני)
    • טרילוגיית רשמי מסע באימפריה הרוסית הכוללת את:
  • 1858–1859 Voyage to the Caucasus (Le Caucase: Impressions de voyage; suite de En Russie (מסע לקווקז)
  • 1859 Le Caucase Original edition (הקווקז מהדורה מקורית)
  • 1858–1859 Voyage to the Caucasus (מסע לקווקז)
  • 1862 The Bourbons of Naples (הבורבונים של נאפולי)
דיומא האב על בול רומני

מספריו בשיתוף עם אוגוסט מקה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ממחזותיו שנכתבו יחד עם אוגוסט מקה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • 1845 Les Trois Mousquetaires (שלושת המוסקטרים), מחזה ב-5 מערכות.
  • 1847 La Reine Margot (המלכה מרגו), מחזה ב-5 מערכות ו-16 סצנות
  • 1847 Le Chevalier de Maison-Rouge (האביר מהבית האדום), מחזה ב-5 מערכות ו-12 סצנות
  • 1848 Le Comte de Monte-Cristo (הרוזן ממונטה קריסטו), מחזה ב-5 מערכות
  • 1848 Catilina (קאטילינה), מחזה ב-5 מערכות ו-7 סצנות.
  • 1849 La Jeunesse des Mousquetaires (נעורי המוסקטרים), מחזה ב-5 מערכות ו-12 סצנות
  • 1849 Le Chevalier d'Harmental (האביר ד'ארמנטל), מחזה ב-5 מערכות ו-10 סצנות
  • 1849 La Guerre des femmes (מלחמת הנשים), מחזה ב-5 מערכות ו-10 סצנות
  • 1850 Urbain Grandier (אורבן גרנדייה), מחזה ב-5 מערכות
  • 1851 Le Comte de Morcef (הרוזן דה מורסף), דרמה ב-5 מערכות ו-10 סצנות
  • 1851 Villefort (וילפורט), מחזה ב-5 מערכות ו-6 סצנות
  • 1851 Le Vampire (הוומפיר)
  • 1860 La Dame de Monsoreau (הגבירה ממונסורו), מחזה ב-5 מערכות

תרגומים לעברית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

1913. האלוף בעל הפלאות.תירגום אברהם אלמליח ,ירושלים מו"ל לא ידוע.

1925 ,גשר השטן ,בתרגום משה בן אליעזר , סדרת זלזלים ספרי מקרא למתחילים , ניו יורק,הוצאת מאיר. השם המקורי בצרפתית:Le Pont du Diable עיבוד ספרותי של אגדה עממית אירופית על “גשר השטן”.העלילה קשורה לאגדות על גשרים שנבנו כביכול בעזרת השטן בתמורה לנשמה הראשונה שתעבור עליהם. הסיפור הופיע כפרק סיפור מאוספי סיפורים וכתבי מסע של דיומא, במסגרת היצירה Impressions de voyage, שנכתבה ופורסמה בשלבים בין 1833–1837 ולאחר מכן במהדורות מאוחרות יותר של אוספי סיפורים.

1935. החבצלת השחורה ,בתרגום יצחק שנהר, הוצאת מצפה.

1935, מונטה קריסטו, בתרגום אברהם רגלסון,הוצאת מצפה.

1935. בסערת התאווה ,עברית י .שרירא, תל אביב הוצאת רואי[17]

  • 1949, שלושת המוסקטרים, בתרגומו של אריה ענבי, הופיע בהוצאת הספרייה הקטנה.
  • 1950, שלושת המוסקטרים, בתרגומם של יצחק לבנון וחנה בן דוב, הופיע בהוצאת מ. ניומן.
  • 1952. מקץ עשרים שנה, בתרגום יצחק לבנון ,הוצאת מ.ניומן.בשלוש כרכים.
  • 1953, שלושת המוסקטרים, בתרגומו של אריה ענבי, הופיע בהוצאת ישראל.
  • 1953, ארבעת המוסקיטרים (מקץ עשרים שנה) ,בתרגום אריה ענבי , בהוצאת ישראל.
  • 1953, הרוזן ממונטה קריסטו, תרגם אברהם רגלסון, הוצאת מ. ניומן.
  • 1954. הרוזן ממונטה כריסטו .תירגם יוסף כרוסט, הוצאת עידית.הופיע בהוצאת "יוני" ב-1958 ובהוצאת מ.מזרחי ב-1960".
  • 1954,מסכת הברזל ,תרגום שמעון סומך, תל אביב ,הספריה הקטנה.
  • 1955, זכרונותיו של קוסם , ספרים: א-ב. בתרגום ישעיהו לויט ,הספריה הישראלית.סיפור על המכשף והבונה החופשי המפורסם ג'וזף בלאסמו הוא קליוסטרו.
  • 1955.עלילות צ'יקוט הליצן .תרגום דן קהלת. שתי חוברות של 32 עמודים כל אחת .הוצאת שחור לבן. סיפור על הליצון של המלכים הנרי השלישי והנרי הרביעי במאה ה-16.
  • 1955,רועה הזאבים ,בתרגומו של ד.יעקב. הוצאת כרמי את נאור.פנטסינה על טבעית על אדם שכרת ברית עם השטן.
  • 1960,שלושת המוסקיטרים , מסופר ע"י בן-אברהם. ,הוצאת "קלאסיקונים" .גירסה מקוצרת של 64 עמודים.
  • 1961, רובין הוד,,מתרגמת יפה קרינקין , אייר בנונוטי ,הוצאת מסדה. הספר הזה אכן יוחס לדיומא ביחד עם ספר נוסף על רובין הוד .אבל נראה שהוא לכל היותר תירגם ועיבד אותו ואולי גם זה לא. . Translations by V. Perceval (pseudonym of Marie de Fernand) of Robin Hood and Little John, or the merry men of Sherwood forest (1838) by Pierce Egan fils .
    • The Prince of Thieves
    • Robin Hood the Outlaw (continuation of the previous story)
  • 1964,הציידים התאומים ,בצרגום יצחק לבנון ,הוצאת עמיחי.
  • 1965, בשירות המלכה , תרגום יצחק לבנון ,עמיחי .תרגום מקוצר של "שלושת המוסקיטרים ".
  • 1968, הרוזן ברז'אלון, בתרגומו של רפאל אלגד, הוצאת יהושע צציק.
  • 1968,שלושת המוסקיטרים ,שתי חוברות של 34 עמודים , בסדרת "רומן השבוע" בתרגום יצחק לבנון ,הוצאת "רות".הופיע גם ב"מבחר הרומן הצרפתי" הוצאת "מסדה".
  • 1969, הרוזן ממונטה כריסטו, תרגמה עדה צרפתי, ג'יו-פן מאייר,עיבוד לילדים.הוצאת מ.מזרחי.
  • 1969, הרוזן ממונטה כריסטו ,עיבוד קומיקס בהמשכים,תרגום אשר עין -דור דיקשטיין ,במגזין "בוקי" ,גליונות 90-100
  • 1970, שלושת המוסקטרים, תרגום אריה ענבי , סדרת"הרומן הרומנטי הקלאסי"בהוצאת רמדור.בשלושה כרכים.
  • 1970,מפצח האגוזים מתרגם יצחק לבנון ,איורים זיוה שישא . הוצאת מ.מזרחי
  • 1971, שלושת המוסקטרים, בתרגומו של יצחק לבנון, איורים סיריל הולובי , הופיע בהוצאת מסדה.
  • 1978, הצבעוני השחור, בתרגום יוסף כץ ,הוצאת כתר.
  • 1978, הרוזן ממונטה קריסטו, בתרגום מיכה פרנקל, איורים אבי כץ,הוצאת כתר.
  • 1979,הצבעוני השחור ,בתרגום יצחק לבנון ,הוצאת מסדה -פרס
  • 1980, שלושת המוסקטרים, בתרגומו של אליעזר כרמי, הופיע בהוצאת רביבים.
  • 1980, שלושת המוסקטרים, בתרגומו של שרגא גפני, צייר אלי גפן , הופיע בהוצאת שלגי.
  • 1987,שלושת המוסקיטרים,בתרגום יוסי בכר ,איןרים אלון קוריאל ,תל אביב : ישרא-תו הוצאה לאור,
  • 1988, שלושת המוסקטרים, בתרגומו של אביטל ענבר, אריברטו קורדרו מאייר,הופיע בסדרת מרגנית - ספרי מופת לילדים ולנוער בהוצאת זמורה ביתן. בשלושה כרכים : א. חרבו של דארטנין -- ב. יריב בלתי צפוי -- ג. מזימותיה של מילידי.
  • 1993, מחרוזת המלכה, בתרגום מיכה פרנקל ,הוצאת מ.מזרחי.ההמשך ל"זכרונותיו של קוסם".
  • 1996, האיש במסיכת הברזל,בתרגום מיכה פרנקל , סדרת "קלאסיקה לנוער" הוצאת מ.מזרחי.
  • 1998,הרוזן ממונטה כריסטו .בתרגום בינה אופק ,הוצאת "עופרים"
  • 2001, הרפתקאות המוסקטרים אחרי עשרים שנה, בתרגום מיכה פרנקל, הוצאת זמורה ביתן.
  • 2002, רובין הוד , עברית רפי אריאלי ,איורים אריגוני , סדרת : סיפורים קסומים לילדים ,קרית גת : עופרים
  • 2002, שלושת המוסקטרים, בתרגומו של עמיחי הדרי, הופיע בהוצאת קוראים.
  • 2025, המלכה מרגו ,בתרגום מוטי לבון ,הוצאת ספרות יפה
  • Kean - Désordre et génie

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]