אלכסנדר דיומא האב

אלכסנדר דיומא האב
Alexandre Dumas

לידה	24 ביולי 1802 וילר-קוטרט, צרפת
פטירה	5 בדצמבר 1870 (בגיל 68) Puys, צרפת
מדינה	צרפת
מקום קבורה	הפנתאון של פריז
מקום מגורים	former 2nd arrondissement of Paris
שפות היצירה	צרפתית
זרם ספרותי	French Romanticism
יצירות בולטות	הרוזן ממונטה כריסטו, המלכה מרגו, אחרי עשרים שנה, שלושת המוסקטרים, הוויקונט דה בראז'לון, מחרוזת המלכה, The Forty-five Guardsmen, הרוזנת דה מונסורו, The Countess of Charny, Ange Pitou, בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה
תקופת הפעילות	מ-1829
הושפע מ	וולטר סקוט, בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה
בן או בת זוג	Ida Ferrier (5 בפברואר 1840–1859) Anna Bauer Emélie Cordier Belle Kreilssamner בפסקה זו 2 רשומות נוספות שטרם תורגמו
צאצאים	אלכסנדר דיומא הבן, Marie Alexandrine Dumas, אנרי באואר, Micaëlla-Clélie-Josepha-Élisabeth Cordier
פרסים והוקרה	אביר בלגיון הכבוד (2 ביולי 1837) מסדר איזבלה הקתולית מסדר קרלוס השלישי קצין בלגיון הכבוד אביר במסדר האריה ההולנדי מסדר התהילה התוניסאי
חתימה

אלכסנדר דיומא (בצרפתית: Alexandre Dumas; ‏24 ביולי 1802 – 5 בדצמבר 1870) היה סופר, מחזאי ובמאי תיאטרון, מתרגם, מבקר תיאטרון ומשורר צרפתי. ספרי דיומא זכו לפופולריות רבה והוא נמצא במקום ה-13 בין הסופרים המתורגמים ביותר בעולם. בין יצירותיו המפורסמות ביותר ניתן למצוא את "שלושת המוסקטרים" ואת "הרוזן ממונטה כריסטו", ספרים שזכו לעיבודים קולנועים רבים.

דיומא היה בנו של הגנרל המולאטי הצרפתי תומא-אלכסנדר דיומא ואביהם של כמה ילדים, שניים מהם סופרים, אלכסנדר דיומא הבן ואנרי באואר (בן לאם יהודיה).

דיומא הקים את התיאטרון ההיסטורי בפריז, נסע לארצות שונות וכתב ספרי מסע על מסעותיו וגם על מסעי אחרים. הוא הרוויח הרבה כסף ובזבז יותר.

חייו

אלכסנדר דיומא נולד בצרפת ב-24 ביולי 1802 בשם דיומא דַוִי דה לה פַּלֶטֶרי. אביו, תומא-אלכסנדר דיומא, היה גנרל בצבא נפולאון ובנו של המרקיז אנטואן אלכסנדר דַוִי דה לה פּלֶטֶרי ושל מארי סזט דיומא (Marie Cessette Dumas), שפחה אפריקאית שהמרקיז החזיק בבעלותו. תומא-אלכסנדר נולד כעבד במושבה הצרפתית סן-דוֹמֶנְג (כיום האיטי), אך הובא על ידי אביו לצרפת בעודו ילד ושם קיבל מעמד של אדם חופשי. תומא-אלכסנדר נשא לאישה את מארי-לואיז אליזבת לבורט, בת לבעלי אכסניה, ויחדיו הביאו לעולם שלושה צאצאים, מארי-אלקסנדרין (1794), לואיז-אלכסנדרין (1796) ואלכסנדר. תומא-אלכסנדר, שכונה "השד השחור" הצטיין כאיש צבא והגיע לדרגת גנרל בגיל 31. אלכסנדר התגאה במוצאו האפריקאי ואף כתב על כך במכתביו. לאחר מות האב מסרטן ב-1806, כשבנו היה בן ארבע, המצב הכלכלי של המשפחה היה לא טוב, לכן דיומא נדרש לצאת לעבודה בגיל צעיר.

דיומא היה בליין ידוע בסלונים של פריז, ובביוגרפיה שנכתבה עליו הוכתר בכינוי מלך פריז. הכינוי "מלך פריז" שימש כשמו של ספר על חיי דיומא, שכתב הסופר גיי אנדור ותורגם לעברית על ידי א. זיו. הוא היה חבר במועדון החשישאים לצד סופרים רומנטיים נוספים.

דיומא חי עם נשים רבות, לדברי חוקר תולדות דיומא היו לו ארבעים פילגשים ונולדו לו שני בנים, שהיו בעצמם לסופרים, אלכסנדר דיומא הבן ואנרי באואר ובת, בהם הכיר כילדיו. באחרית ימיו הוא התרושש בשל נטייתו לפזרנות, ונמלט מצרפת. בשנת 1860 הוא הצטרף אל גריבלדי באיטליה ומונה לאחראי על המוזיאונים והעתיקות. בשנת 1864 חזר דיומא לצרפת והמשיך לכתוב.

אלכסנדר דיומא מת ב-5 בדצמבר 1870 ונקבר במקום הולדתו, אך בשנת 2002 הוצא מקברו והועבר לפנתאון של פריז.

התיאטרון ההיסטורי

ערך מורחב – תיאטרון היסטורי

התיאטרון ההיסטורי במופע הפתיחה

לאחר הצלחתם של שלושת המוסקטרים ושל הרוזן ממונטה כריסטו גדלו מאוד הכנסותיו של דיומא והוא החליט ב-1846 לבנות, בעזרתו של אנטואן, דוכס מונפנסייה, תיאטרון בו יציג דרמות היסטוריות, לכן קרא לו התיאטרון ההיסטורי. התיאטרון נחנך בפברואר 1847 בשדרות ההיכל בפריז והוצגו בו מחזות של גדולי המחזאים האירופאים, שקספיר, גתה, שילר ועוד, אך קודם כל התיאטרון נתן במה למחזותיו של דיומא והוא הכין מחזות על פי כל אחד מהרומנים המצליחים שלו. בתיאטרון הזה דיומא היה גם במאי. מרבית מחזותיו של דיומא, אך לא כולן, נכתבו יחד עם אוגוסט מקה. דיומא נתן במה גם למחזאים צרפתים, דוגמת הונורה דה בלזק, אלפרד דה מיסה.

טירת מונטה כריסטו

ערך מורחב – טירת מונטה כריסטו

המכירות המצלחות של יצירות דיומא הכניסו לו לא מעט כסף והוא, כדרכו, מיהר להוציאו. הוא קנה חלקת אדמת כרמים על צלע גבעה, פנה לאדריכל והזמין בנייה של טירה לפי טעמו, טירה שהנציחה את יצירותיו וגם סיפקה לו מקום מתאים לכתיבה ולמנוחה.

דיומא היוצר

בגיל שמונה עשרה עבד אלכסנדר דיומא לפרנסתו כנער שליח במשרד עורכי דין וכפקיד במשרדו של הדוכס מאורליאן. בשעות הפנאי עסק בכתיבה ספרותית. הוא כתב סיפורים, שירים ומחזות, ואחרי הצלחת המחזה "המלכה קריסטינה" בשנת 1830 יכול היה להתמסר כולו לכתיבה ולחיי הרפתקאות.

יצירתו הראשונה הייתה אלגיה למותו של גנרל פוי (Foy) ובשנייה, וודוויל במערכה אחת בשם La chasse et l'amour (הציד והאהבה), שנכתב בשיתוף פעולה עם שני חברים, פייר-ז'וזף רוסו ואדולף דה לוון, יש ראשית דרך השיתוף ברבות מיצירות דיומא.

מ-1836 עד 1838 הופקד דיומא על טור ביקורת התיאטרון של L'Impartial ולאחר מכן של La Presse. הוא כתב על אירועים דרמטיים אקטואליים והעמיד את תפיסת הביקורת שלו למבחן תוך שהוא פורס את השקפותיו על המחזות שהועלו, אך גם על מדיניות התרבות של הממשלה או על התפתחות הז'נרים הדרמטיים לאורך ההיסטוריה.

דיומא התיתם מאביו בטרם מלאו לו ארבע שנים, אך אימו ויתר בני המשפחה סיפרו לו רבות על עלילות הגבורה של אביו וכך התפתח טעמו לספרי עלילות גבורה. בשנות הארבעים של חייו החל דיומא לכתוב רומאנים. המניע לעיסוק בסוג ספרותי זה היה כלכלי - כותב מוכשר כמוהו יכול היה לכתוב בעיתונים רומאנים בהמשכים ולהרוויח משכורת יפה. הצלחתו של דיומא הגיעה בעיקר עם כתיבת שלושת המוסקטרים ב-1844, המלכה מרגו באותה שנה והרוזן ממונטה כריסטו שנה לאחר מכן. דיומא פרסם מספר רומאנים במקביל, וכך היה לאחד הסופרים המפורסמים בזמנו ונמנה עם האנשים העשירים ביותר בצרפת.

אלכסנדר דיומא ערך מסעות באירופה ובאפריקה, הצטרף לגריבלדי במלחמתו לשחרור איטליה (1860) ותיעד את רשמיו במחזות, סיפורים ושירים. נוסף לספרים על מסעותיו, פרסם דיומא גם שני ספרי מסע על מסעותיהם של אחרים, אחרים שלא מזוהים בספרים, Un Gil Blas en Californie (אחד גיל בלאס בקליפורניה) ו-Taïti – Marquises - Journal de Madame Giovanni (טהיטי - איי מרקיז - היומן של מאדאם ג'ובני).

הוא היה מהיר כתיבה ובעל תפוקה מרשימה. הוא כתב למעלה ממאתיים מחזות, רומנים וספרי-מסע, בהם תיאר את ההיסטוריה של אירופה דרך סיפורים שחלקם מבוססים על עובדות. הוא ניסה לתאר בספריו את ההיסטוריה הצרפתית כפי שנראתה דרך עיניו.

בשנת 2005 פורסם דבר הימצאו של רומן אבוד מאת דיומא, ושמו "האביר מסנט ארמין". הרומן עב הכרס התפרסם ב-1869 כסדרה בעיתון היומי "לה מוניטר אוניברסל". ביוני 2005 הודפס הספר בצרפתית.

שיתופי פעולה ביצירה

ב-1819 פגש דיומא את אדולף דה לוון, שוודי ממוצא אצילי, שעתיד להיות חברו ושותף יצירה במחזות.

בנובמבר 1838 נתן אוגוסט מקה לדיומא מחזה שלו, Un Soir de Carnaval, שלא הצליח למצוא לו במה ודיומא שכתב אותו ומצא לו במה. בדצמבר נתן מקה לדיומא סיפור שלא הצליח למכור בשם Bonhomme Buvat ou la Conspiration de Cellamare. דיומא שכתב את הסיפור תחת השם Le Chevalier d'Harmental, שפורסם ב-1841 והצליח מאוד. שיתוף הפעולה בין שני הסופרים התפתח מאוד. ב-1844 הביא מקה לדיומא את "זיכרונותיו של ד'ארטאניאן", שפורסם בהמשכים תחת השם שלושת המוסקטרים.

בספרו המפורסם הרוזן ממונטה כריסטו (Le Comte De Monte Cristo) מתאר דיומא את סיפורו של אדם שנכלא על לא עוול בכפו, בורח, מוצא מטמון ומעניש את האנשים שהובילו אותו לגורלו. הסיפור מבוסס על מסמך שמצא דיומא בארכיון המשטרתי: בשנת 1807 הורשע אדם בריגול, עקב האשמת-שווא של ידידיו, שקינאו במזלו ובארוסתו שעמדה להינשא לו. הוא היה כלוא במשך 7 שנים, ופגש בכלא כומר איטלקי עשיר שהוריש לו את הונו הרב. הוא חזר לפריז ונעזר בכספו כדי להכין תוכנית נקמה מורכבת בידידיו. דיומא הוסיף לסיפור המקורי פרטים ודמויות. הסיפור, שפורסם בהמשכים, היה מיד לרב-מכר. ספר זה נכתב בשיתוף פעולה עם מקה, איתו שיתף פעולה בכתיבת ספרים נוספים.

ז'ול ורן התיידד עם דיומא ושניהם כתבו יחד מחזה במערכה אחת בשם Les Pailles rompues, שהוצג בתיאטרון של דיומא. ורן הקדיש לדיומא את ספרו Mathias Sandorf, ספר, שעלילתו דומה מאוד לעלילת הרוזן ממונטה כריסטו, אבל מתרחשת על רקע שונה.

מיצירותיו

מספרי המסע שלו

• 1834 Impressions de voyage: En Suisse (רשמי מסע בשווייץ)
• 1841 Une Année à Florence (שנה בפירנצה)
  • טרילוגיית רשמי מסע בממלכת נאפולי הכוללת את:
• 1842 Le Speronare (Sicily – 1835)
• 1842 Le Capitaine Arena (Italy – Aeolian Islands and Calabria – 1835)
• 1843 Le Corricolo (Rome – Naples – 1833)
• 1847 De Paris à Cadix (מפריז לקדיס)
• 1850 Montevideo, ou une nouvelle Troie (מונטווידאו, טרויה חדשה)
• 1856 Le Journal de Madame Giovanni (היומן של גברת ג'ובאני)
  • טרילוגיית רשמי מסע באימפריה הרוסית הכוללת את:
• 1858–1859 Voyage to the Caucasus (Le Caucase: Impressions de voyage; suite de En Russie (מסע לקווקז)
• 1859 Le Caucase Original edition (הקווקז מהדורה מקורית)
• 1858–1859 Voyage to the Caucasus (מסע לקווקז)
• 1862 The Bourbons of Naples (הבורבונים של נאפולי)

דיומא האב על בול רומני

מספריו בשיתוף עם אוגוסט מקה

• • טרילוגיית ד'ארטניאן שכוללת את:
• 1844 Les Trois Mousquetaires (שלושת המוסקטרים), תורגם על ידי אריה ענבי והופיע בהוצאת הספרייה הקטנה. מהדורה נוספת של אותו ספר הופיעה בהוצאת רמדור. המלחין האיטלקי ג'וזפה סיניקו כתב בשנת 1859 אופרה בשם "המוסקטרים" על פי הספר.
• 1845 Vingt ans après (אחרי עשרים שנה) (המשך של שלושת המוסקטרים) הופיע בישראל תחת השם ארבעת המוסקטרים בתרגומו של אריה ענבי בהוצאת הספרייה הקטנה. הופיע גם תחת השם מקץ עשרים שנה בהוצאת ניומן (1953), ותחת השם הרפתקאות המוסקטרים אחרי עשרים שנה בתרגומו של מיכה פרנקל בהוצאת זמורה ביתן, (2001).
• 1848 עד 1850 Le Vicomte de Bragelonne (הוויקונט דה בראז'לון), (המשך של ארבעת המוסקטרים) הכולל בחלק הרביעי גם את האיש במסכת הברזל, תורגם על ידי רפאל אלגד והופיע בשנת 1968 בהוצאת יהושע צ'צ'יק.
  • טרילוגיית בית ולואה שכוללת את:
• 1845 La Reine Margot (המלכה מרגו), רומן היסטורי העוסק בטבח ליל ברתולומאוס הקדוש ובתולדותיו ומלחמותיו של אנרי הרביעי, מלך צרפת.
• 1845 La dame de Monsoreau (גבירת מונסורו), רומן היסטורי רחב יריעה על תקופת מלחמות הדת בצרפת.
• 1847 Les Quarante-Cinq (הארבעים וחמישה), רומן היסטורי העוסק בסכסוכים שבין הליגה הקתולית ובין אנרי השלישי, מלך צרפת.
• 1844 Le Comte de Monte-Cristo (הרוזן ממונטה קריסטו), תורגם על ידי יוסף כרוסט והופיע בשנת 1959 בהוצאת מ. מזרחי. מהדורה נוספת של אותו ספר הופיעה בהוצאת כתר.
• 1844 La Fille du régent ׁ(בת העוצר)
• 1845 La Guerre des femmes (מלחמת הנשים)
• 1845 Le Chevalier de Maison-Rouge (האביר מהבית האדום)
• 1847 Le Bâtard de Mauléon
• 1848 Les Mémoires d'un Médecin:Joseph Balsamo (זכרונותיו של רופא:יוסף בלסמו)
• 1850 Le Collier de la reine (ענק המלכה)
• 1850 La Tulipe noire (החבצלת השחורה), תורגם על ידי י. שנהר והופיע בשנת 1961 בהוצאת י' שרברק. מהדורה של אותו ספר בשם הצבעוני השחור הופיעה בהוצאת כתר.
• 1852 Olympe de Clèves (אולימפ דה קלבס)
• 1853 Ange Pitou (אנג'ה פיטו)
• 1853 Ingénue

ממחזותיו שנכתבו יחד עם אוגוסט מקה

• 1845 Les Trois Mousquetaires (שלושת המוסקטרים), מחזה ב-5 מערכות.
• 1847 La Reine Margot (המלכה מרגו), מחזה ב-5 מערכות ו-16 סצנות
• 1847 Le Chevalier de Maison-Rouge (האביר מהבית האדום), מחזה ב-5 מערכות ו-12 סצנות
• 1848 Le Comte de Monte-Cristo (הרוזן ממונטה קריסטו), מחזה ב-5 מערכות
• 1848 Catilina (קאטילינה), מחזה ב-5 מערכות ו-7 סצנות.
• 1849 La Jeunesse des Mousquetaires (נעורי המוסקטרים), מחזה ב-5 מערכות ו-12 סצנות
• 1849 Le Chevalier d'Harmental (האביר ד'ארמנטל), מחזה ב-5 מערכות ו-10 סצנות
• 1849 La Guerre des femmes (מלחמת הנשים), מחזה ב-5 מערכות ו-10 סצנות
• 1850 Urbain Grandier (אורבן גרנדייה), מחזה ב-5 מערכות
• 1851 Le Comte de Morcef (הרוזן דה מורסף), דרמה ב-5 מערכות ו-10 סצנות
• 1851 Villefort (וילפורט), מחזה ב-5 מערכות ו-6 סצנות
• 1851 Le Vampire (הוומפיר)
• 1860 La Dame de Monsoreau (הגבירה ממונסורו), מחזה ב-5 מערכות

תרגומים לעברית

• 1949, שלושת המוסקטרים, בתרגומו של אריה ענבי, הופיע בהוצאת הספרייה הקטנה.
• 1950, שלושת המוסקטרים, בתרגומם של יצחק לבנון וחנה בן דוב, הופיע בהוצאת מ. ניומן.
• 1953, שלושת המוסקטרים, בתרגומו של אריה ענבי, הופיע בהוצאת ישראל.
• 1970, שלושת המוסקטרים, מתרגם לא ידוע, בהוצאת רמדור.
• 1971, שלושת המוסקטרים, בתרגומו של יצחק לבנון, הופיע בהוצאת מסדה.
• 1980, שלושת המוסקטרים, בתרגומו של אליעזר כרמי, הופיע בהוצאת רביבים.
• 1980, שלושת המוסקטרים, בתרגומו של שרגא גפני, הופיע בהוצאת שלגי.
• 1988, שלושת המוסקטרים, בתרגומו של אביטל ענבר, הופיע בהוצאת זמורה ביתן.
• 2002, שלושת המוסקטרים, בתרגומו של עמיחי הדרי, הופיע בהוצאת קוראים.
• 1953, מקץ עשרים שנה בהוצאת מ. ניומן.
• 2001, הרפתקאות המוסקטרים אחרי עשרים שנה, בתרגום מיכה פרנקל, הוצאת זמורה ביתן.
• 1968, הרוזן ברזאלון, בתרגומו של רפאל אלגד, הוצאת יהושע צציק.
• 1935, מונטה קריסטו, הוצאת מצפה.
• 1953, הרוזן ממונטה קריסטו, תרגם אברהם רגלסון, הוצאת מ. ניומן.
• 1998, הרוזן ממונטה כריסטו, תרגמה עדה צרפתי, עיבוד לילדים.
• 2001, הרוזן ממונטה כריסטו, תרגם יוסף כרוסט, הוצאת מ. מזרחי.
• 2012, הרוזן ממונטה קריסטו, הוצאת כתר
• 2012, הצבעוני השחור, הוצאת כתר

מחזות

• Kean - Désordre et génie

קישורים חיצוניים

• אלכסנדר דיומא האב, ברשת החברתית Goodreads
• שגיא גרין, החוליה החסרה של אלכסנדר דיומא, באתר הארץ, 24 במרץ 2005
• אריאנה מלמד, "סיפור טוב עדיף על נפש מעניינת", באתר ynet, 18 ביולי 2003
• ערן סבאג, "חיים של אחרים" על אלכסנדר דיומא האב‏, 24 ביולי 2011
• הסבר על ה"דודל" (שרבוט גוגל) שפרסמה גוגל לציון אלכסנדר דיומא האב, באתר מנוע החיפוש "גוגל" (באנגלית)
• אלכסנדר דיומא האב, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• כתבי אלכסנדר דיומא האב בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
• אלכסנדר דיומא האב, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• אלכסנדר דימה (1802-1870), דף שער בספרייה הלאומית