בית החולים מודסלי

בית החולים מודסלי
Maudsley Hospital
South London and Maudsley NHS Foundation Trust
	בית החולים מודסלי, הבניין הראשי, בצילום משנת 2011
היסטוריה
תאריך ייסוד	1923
שירותים
מיטות	250
	האתר הרשמי
גאוגרפיה
מיקום	דנמרק היל, קמברוול, סאת'ק, דרום לונדון, אנגליה, הממלכה המאוחדת
קואורדינטות	51°28′08″N 0°05′28″W / 51.468888888889°N 0.091111111111111°W
	(למפת לונדון רגילה) קנט סארי בר. בקי. הרטפורדשייר אסקס בית החולים מודסלי

בית החולים מודסלי (באנגלית: The Maudsley Hospital) הוא בית חולים פסיכיאטרי באיזור דנמרק היל, בשכונת קמברוול שברובע סאת'ק בדרום לונדון. מודסלי הוא המוסד הגדול בבריטניה להשתלמות בבריאות הנפש. מודסלי שייך לתאגיד הבריאות tNHS & Maudsley של דרום לונדון והוא מסונף למכון לפסיכיאטריה, לפסיכולוגיה ולמדעי המוח של קינגס קולג' לונדון. הוא משמש כחלק מהמרכז האקדמי למדעי הבריאות King's Health Partners, של המכון הלאומי לחקר הבריאות, והמרכז הביו-רפואי למחקר בבריאות הנפש.

בית החולים מודסלי מספק שירותים פסיכיאטריים בעיקר לתושבי הרבעים סאת'ק ולמבת' בלונדון אך גם לשאר תושבי הממלכה המאוחדת.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1907 העניק הפסיכיאטר הנרי מודסלי (1918-1835) דמות מובילה בתחומו באנגליה הוויקטוריאנית מענק בשווי 30,000 לירות שטרלינג למועצת העיר לונדון לשם הקמת בית חולים פסיכיאטרי שנועד אך ורק למקרים חדשים ו"חריפים" (acute) של הפרעות נפשיות, וכן לטיפולים מרפאתיים ולהתמחות ומחקר. בשם מודסלי, אשר נשאר אנונימי בשלב הראשון, ניהל את המשא ומתן עם העירייה שותפו הנוירולוג פרדריק ווקר מוט. הרעיון נולד אחרי ביקור של מוט בקליניקה הפסיכיאטרית של אמיל קרפלין במינכן, שהצטיינה באותה תקופה בתנאים מתאימים להתמחות. צפי ההוצאות עלה ל-70,000 לירות שטרלינג, והעירייה הסכימה לתרום מחצית מסכום זה וכמו כן לכסות את עלויות האשפוז (עבור כל מיטה) שעמדו להיות כפולות מאלו שבבתי המחסה הגדולים. בית החולים זכה גם לשרותי מעבדה פתולוגית שהועברה לשם מבית החולים קלייברי שנוהל על ידי מוט. המיקום - ממול לבית החולים קינגס קולג' בדנמרק היל בקמברוול- נבחר באפריל 1911^[1] ובניית בית החולים הסתיימה בשנת 1915.^[2] הפרלמנט הבריטי הוציא היתר, למוסד החדש לקבל מטופלים בהסכמה בלי לתייג אותם כ"בלתי שפויים". כמו כן הורשה בית החולים לגבות תשלומים מחולים אמידים כדי לממן את הטיפול בחולים הנזקקים^[1]

בית חולים נוירולוגי צבאי 1919-1915[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם זאת, בגלל המלחמה בניין בית החולים הופקע החל משנת 1916 על ידי משרד המלחמה הבריטי ושימש כבית חולים נוירולוגי צבאי Neurological Clearing Hospital, חלק מבית החולים הכללי 4 של לונדון. בימי המלחמה במעבדת בית החולים עבד הנוירולוג הרומני גאורגה מרינסקו.^[2] באותה תקופה אושפזו בבית החולים חיילים נפגעי הלם קרב ("הלם פגז" כפי שכונה אז) ו"נאורוזות מלחמה" כמו שיתוקים פונקציונליים, נויראסתניה, היסטריה, וכן פסיכוזות קצרות. מקרים חמורים פוסט טראומתיים היו מועברים לבית החולים הצבאי ספריגפילד בוואנדסוורת', בעוד שמקרי אי שפיות היו מועברים לבית החולים נטלי או לבית החולים הצבאי נפסברי.^[1] ב-1916 המלך ג'ורג' החמישי והמלכה ביקרו אצל החיילים המאושפזים. בסך הכל עד 1917 התקבלו לאשפוז 185 חיילים ו-18 קצינים נפגעי הלם קרב, "נויראסתניה" והפרעות פסיכיאטריות חריפות.^[1] אחרי המלחמה בשנים 1919–1920 למשך 18 חדשים שימש הבניין את משרד הרווחה הבריטי ("משרד הגמלאות"). הוא סיפק אז עדיין טיפולים לווטרנים של הצבא שסבלו מ "נויראסתניה". אחר כך חזר בית החולים לרשות עיריית לונדון ונפתח חגיגית בינואר 1923 תחת השם "בית החולים מודסלי". ב-1915 המחיר למיטה היה 485 לירות. עלות הטיפולים כוסתה ברובה על ידי מועצת העיר לונדון. תושבים מחוץ ללונדון היו חייבים לשלם 5 לירות שטרלינג לשבוע. בית החולים נפתח בעיקר למקרים של נוירוזות, פסיכוזות קלות והתמכרויות^[1]

בית החולים מודסלי- החל מ-1923[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבניין בן 3 קומות שוכנו המנהלה, בית מרקחת, ספרייה, חדרי אנשי הצוות והמעבדה המרכזית, בהמשך גם המרפאה עם כניסה נפרדת. בשני בניינים אחרים בני 3 קומות המחוברים זה לזה בגשרים, נמצאו שש מחלקות האשפוז^[1] : שתיים לאבחון והשגחה בקומת קרקע ובקומות , ארבע מחלקות פתוחות ובהן 144 מיטות - 72 לנשים ו-72 לגברים. בכל מחלקה היו 24 מיטות, סלון וחדר אוכל. בסלון הושבו שולחנות וכיסאות ופסנתר כנף. לכל סלון היה גם בלקון משלו.^[2]^[1] מאוחר יותר, חדרי הצוות הוסבו לחדרים עבור 13 מטופלים פרטיים. חלק מהאחיות ועובדי המשק הורשו לגור מחוץ לבית החולים, דבר כזה שהיווה תקדים. מנהלו הראשון היה הפסיכיאטר אדוארד מפוד'ר, בעוד שפרדריק גולה ירש ממוט את ניהול המעבדה הפתולוגית. שניהם הסתייגו מסיווג המחלות של קרפלין ואימצו גישה יותר פרגמטית ואקלקטית לגבי האטיולוגיה והטיפול . במחלקת הילדים מיסודו של ויליאם דוסון עבדה בשנים 1923–1927 הפסיכיאטרית מרי ברקאס בשנים שבין מלחמות העולם נערכו בבית החולים מודסלי מחקרים רחבים שבו נוסו הורמונים שהופקו מרקמות של בעלי חיים, גם במנות קטנות לצורך מילוי מחסורים משוערים וגם במנות ענק כ"טיפולי הלם" - כמו "הטיפול בהלם אינסולין" . כמו כן נוסו חומרים פסיכואקטיביים ושיטות טיפול רבות במסגרת מה שכונה "ניסויים שלא בכפייה". באחד מהם היה מעורב כמתמחה ואחר כך כרופא זוטר ויליאם סארגאנט השנוי במחלוקת בדבקותו בטיפולים בהלם אינסולין ובטיפולים פיזיולוגיים אחרים.

בתקופת הקמת בית החולים, כלל הצוות הרפואי ,פרט למנהל, עוד 4 רופאים בכירים, ו-6 עוזרים קליניים ללא שכר. הצוות הסיעודי של בית החולים כלל אחות ראשית, סגנית האחות הראשית, שש אחיות מוסמכות ו-19 אחיות מעשיות בעלות לפחות שלוש שנות השתלמות בבית חולים כללי. בעבודתם נעזרו האחיות ב-23 מתלמדות וב-12 אחים גברים. בית החולים זכה לפרסום כמקום טוב להתמחות לאחיות והגיעו אליו גם מתמחות מאמריקה. האחיות נדרשו לא רק לערוך תצפיות על החולים ולטפל בהם, אלא גם לבצע בדיקות וטיפולים מיוחדים. למשל, הן ערכו את מרבית המבחנים פסיכומטריים השגרתיים, עבדו גם כסייעות במעבדות וכמדריכות בריפוי בעיסוק. בשנת 1931 נבנה ביתן נוסף עם 18 מיטות לחולים רועשים ויותר עמידים לטיפול. היו בו מיטול מרושתתות מגבילות, קירות שם היו מזכוכית משוריינת והרצפה מגומי. הפורום הממשלתי המפקח Board of Control העיר שתנאים אלה אינם מתאימים לאשפוז מרצון. בית החולים השיב שזה חלק מחבילת טיפול אליה הסכימו המאושפזים. לבסוף ניתנה הסכמה לכך אולם עד אפריל 1939 המיטות המגבילות הוסרו.^[1] בשנת 1924 הוקם בית הספר לרפואה של בית החולים מודסלי שהפך למוסד אקדמי בעל שם. ב-1932 נשכרה זמנית בבית החולים הסמוך קינגס קולג' מחלקה פסיכיאטרית פתוחה שסייע בסטאז' הפסיכיאטרי של הסטודנטים לרפואה. ב-1932 תיאר אותו מפות'ר כ"בית הספר העיקרי להתמחות ברפואת הנפש באנגליה". בית החולים נאבק על קבלת סבסוד מהמועצה למחקר רפואי לצורך עריכת מחקרים ופיתוח בית הספר, ובשנת 1938 זכה למענק משמעותי מהקרן רוקפלר האמריקאי. מרפאה לפסיכיאטריית ילדים הוקמה בשנת 1928 בניהולו של סגן המנהל ויליאם מודי. בשנים 1920–1930 מספר הפציינטים גדל במהירות והצריך בניית אגפים חדשים - יחידה מוגנת (שהושלמה ב-1931) ושל המרפאה (הושלמה ב-1933). האחרונה הייתה למרפאה הפסיכיאטרית הגדולה בכל הממלכה. באולם שלה התקיימו הרצאות, קונצרטים, ריקודים ומופעי קולנוע, ב-1937 כלל בית החולים 235 מיטות, כולל במחלקה הנוספת מבית החולים קינגס קולג'. הצלב האדום הבריטי ניהל בבית החולים ספרייה מיועדת לחולים, כמו כן פעלה בו מחלקה לריפוי בעיסוק .ב-1938 הוקם ביתן לילדים עם מרפאת ילדים צמודה. מספר החולים המאושפזים הגיע אז ל-260^[1]

אופנת המחקרים האאוגנטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפוד'ר וסגנו אוברי לואיס תמכו בזמנם ברוח התקופה "עקירות אאוגניות" של חולי נפש או בעלי פיגור שכלי ובשנת 1932 המליצו עליהן בפני ועדת ברוק. לואיס היה חבר בחברה האאוגנית ובשנת 1934 טען בפרק ספר שכתב, שהיה "מלא הערצה לעבודה הנעשית בגרמניה" בתחום. אמנם אחרי ריבוי החוקים הנאציים בגרמניה הסתייגו האאוגניסטים הבריטים מהשילוב של טיפול וענישה. בית החולים מודסלי שמר על קשריו עם גרמניה הנאצית וקיבל בהשתלמות בו זמנית מומחים פרו-נאצים ומהגרים יהודים, זאת בעזרת קרן הקהילייה הבריטית ואחרי שנת 1935 בעזרת קרן רוקפלר. בשנות ה-1930 ביקר אליוט סלייטר במינגן לעיתים חוזרות ותרם תרומות לחגיגות לכבודג האאוגניסט הנאצי ארנסט רודין. בשנת 1936 התמנה אוברי לואיס כמנהל בית החולים. באותה תקופה פיתח המוסד גישה ששילבה ניסויים מעשיים עם ספקנות אינטלקטואלית.

אחרי פריצת מלחמת העולם השנייה תחת איום ההפגזות האוויריות הגרמניות, נסגר בית החולים וצוותו התחלק בין שני מקומות:בית החולים חירום שנפתח זמנית בבית הספר מיל היל בצפון לונדון ובית החולים לחירום בלמונט בסוטון, מחוז סארי.

אחרי מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצוות חזר למודסלי בשנת 1945 וב-1946 בית החולים נפתח מחדש. בינואר 1947 נפתחה גם המחלקה לאשפוז ילדים. ב-1948התחבר בית החולים מודסלי עם בית החולים המלכותי בד'לם כשותפים בשרות הלאומי לבריאות NHS. בספטמבר 1977 נפתח בדנמרק היל 111 ההוסטל הבריטי הראשון לחולי נפש בעלי מהלך חלה כרוני והנזקקים למידה של תמיכה מתמדת. ^[1] ב-1982 עם הארגון מחדש של שרותי בריאות הנפש, בית החולים המלכותי בת'לם ובית החולים מודסלי הפכו ל"רשות המיוחדת לבריאות : הרשות לבריאות של בתי החולים בת'לם ומודסלי" - the Bethlem Royal Hospital and Maudsley Hospital Health Authority בשנת 1994 יחד עם בית החולים המלכותי בת'לם הפך בית החולים מודסלי לחלק מהתאגיד Bethlehem and Maudsley NHS Trust. תקציב התאגיד היה 80 מיליון לירות שטרלינג. ב-1998 מנה בית החולים מודסלי 198 מיטות, מתוך 497 של התאגיד. בשנת 2008 ירד מספר המיטול ל-165. ב-שנת 2000 שני הבתי החולים התארגנו מחדש בתאגיד שנקרא SLaM - South London and Maudsley NHS ושקיבל מעמד של NHS Foundation Trust^[1]

פולמוס הליתיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות ה-1960 תקפה קבוצה מבית החולים מודסלי את השימוש בליתיום בהפרעות אפקטיביות. בראשה עמד אוברי לואיס עצמו, שקרא לטיפול בליתיום "נונסנס מסוכן" ועמיתיו טענו שהטיפול אינו יעיל. מאוחר יותר תוארו טענותיהם כ"חסרות יסוד מוצק" וכמדירות תכשיר טיפולי מועיל.

שירותים[עריכת קוד מקור | עריכה]

התאגיד מנהל אחד המרכזים הבודדים בבריטניה העוסקים במחקר ביו-רפואי בתחום בריאות הנפשץ המרכז שקם ביוני 2009 מנוהל בשותפות עם המכון לפסיכיאטריה של קינגס קולג' לונדון, והוא ממוקם בעיקר בקמפוס של בית החולים מודסלי מימונו בא מהמכון הלאומי למחקרי בריאות NIHR בית החולים והתאגיד שהוא חלק ממנו מספק שרות פסיכיאטרי גם באבו דאבי. ^[3]

בית החולים במדיה התקשורתית והאמנותית[עריכת קוד מקור | עריכה]

2013 - עם הסדרה התיעודית "בדלם" בערוץ 4 הבריטי שיתף פעולה גם התאגיד South London and Maudsley NHS Foundation Trust. הפרק הסופי "התמוטטות" (Breakdown) התמקד במטופלים המבוגרים יותר, לרבות אלו שהתאשפזו במחלקה הפסיכוגריאטרית של בית החולים מודסלי.

פרסומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית החולים מפורסם גם הודות ליוזמה לפרסם לספר הדרכה לטיפולים בפסיכיאטריה Maudsley Prescribing Guidelines המופיע כל כמה זמן בהוצאת Wiley Blackwell יחד עם בית החולים בת'לם מודסלי מוציא גם ספר לימוד לעקרונות ולשיטות של הסיעוד הקליני הפסיכיאטרי. Bethlem Royal and Maudsley Hospital Manual of Clinical Psychiatric Nursing Principles and Procedures