ריפוי בעיסוק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

ריפוי בעיסוק הוא מקצוע ממקצועות הבריאות ומטרתו שימור והשבת האדם לתפקוד בעיסוקים המשמעותיים עבורו.

ריפוי בעיסוק מסייע לאנשים בעלי הפרעה בתפקוד עקב לקות פיזית, נפשית, קוגניטיבית או תקשורתית, לחיות חיים עצמאיים במשפחה ובחברה עד כמה שניתן. המקצוע שואב את מקורות הידע שלו ממדעי העיסוק, מדעי הרפואה וממדעי החברה וההתנהגות.

המקצוע מתמקד במגוון העיסוקים המבוצעים על ידי המטופלים, אשר יכולים להיות בכל גיל, וחשיבותם לתפקוד האדם ולתחושת השייכות החברתית ורווחתו. מקצוע זה בא לספק התערבות המאפשרת לאדם לפתח או לשחזר מיומנויות חברתיות, מיומנויות משחק ויכולות למידה התואמות את גילו. בנוסף, מרפאים בעיסוק מיומנים בעזרה למטופלים בעלי מגוון רחב של קשיים גופניים, התפתחותיים והתנהגותיים, כגון ליקויי כתיבה, שימוש במחשב וכדומה, ובהתאמת ציוד ואביזרי עזר.

תפקידם המרכזי של המרפאים בעיסוק הוא לסייע לאדם להיות מעורב בעיסוקים שהם בעלי מטרה, משמעות וחשיבות עבורו, ואשר מאפשרים לו השתתפות בחיי היום-יום כבסיס לבריאותו, רווחתו, ביטחונו ולאיכות חייו. מרפאים בעיסוק עובדים עם מגוון אוכלוסיות, במסגרות שונות. הטיפול בריפוי בעיסוק מותאם לגילו, יכולותיו או לחליפין מגבלותיו, תפקידיו, ערכיו והרקע התרבותי של הפרט.

מרפאים בעיסוק ממלאים כיום תפקידי מפתח בתהליכי האבחון, הטיפול, והשיקום בקרב אוכלוסיות מגוונות, ופעילים במגוון מסגרות במערכות הבריאות, החינוך והרווחה בהתאם לתחומי התמחותם. עוד הם פועלים במסגרות קהילתיות מגוונות ומסגרות פרטיות רבות, כגון קליניקות פרטיות ומתנ"סים חברתיים.

תחומי פעילות ואוכלוסיות יעד[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ריפוי בעיסוק פדיאטרי / התפתחותי - עוסק בתחומים השונים של התפתחות הילד, באבחון, ייעוץ והדרכה ובטיפול בילדים מלידה ועד גיל ההתבגרות; טיפול וליווי התפתחותי לפגים, ליווי התפתחותי לתינוקות והדרכה להוריהם; טיפול בילדים עם עיכובים וקשיים התפתחותיים, כגון סירבול מוטורי, ליקויים תחושתיים, קשיי תקשורת ואוטיזם, לקויות ראייה או שמיעה, קשיים קוגניטיביים, קשיי קשב, קשיי למידה, פיגור שכלי, שיתוק מוחין, ילדים לאחר פגיעות טראומה נפשית, ילדים עם קשיי אכילה, ועוד.
  • ריפוי בעיסוק בתחום הגריאטריה - ריפוי בעיסוק בתחום הגריאטרי עוסק בקידום ו/או שימור איכות החיים והיכולת התפקודית של אנשים בגיל הזקנה. המטרה היא לאפשר לאדם המבוגר והקשיש עצמאות מרבית ומעורבות במארג החיים והקהילה. מרפאים בעיסוק מסייעים לאנשים קשישים הן באופן פרטני והן ברמה מערכתית. בהיבט הפרטני, מרפאים בעיסוק מאבחנים את נקודות הקושי והעוצמה של האדם, ומטפלים בו באופן אישי על מנת לסייע לו בהתמודדות עם קשייו. תוכנית ההתערבות מותאמת לאדם באופן אישי תוך שיתוף פעולה בינו, לבין סביבתו, הגורמים המטפלים בו והמרפא בעיסוק המטפל בו. בפן המערכתי, למרפאים בעיסוק ישנו תפקיד נכבד בהדרכת צוותים מטפלים, בני משפחה ומדריכות תעסוקה במוסדות שונים. בנוסף, מרפאות בעיסוק אמונות על נושא קידום בריאות בתחומים רבים כמו: הדרכה למניעת נפילות, העשרת פעילות פנאי וכדומה. המטרה היא לאפשר לאדם הקשיש לחוות חיי יום יום משמעותיים, בהם הוא מעורב בעיסוקים החשובים לו והתורמים לבריאותו הנפשית והפיזית. ריפוי בעיסוק אצל קשישים בא לידי ביטוי לרוב כשיקום לאחר אירוע מוחי, כטיפול במטופלים עם מחלת אלצהיימר, מחלת פרקינסון, כטיפול לאחר נפילות, טיפול קוגניטיבי במקרי ירידה בזיכרון ועוד.
  • ריפוי בעיסוק בתחום בריאות הנפש - עוסק בהערכת היכולת התפקודית של מטופלים עם פגיעות נפשיות שונות ובטיפול מתוך מטרה להשיג עצמאות תפקודית בתחומי החיים השונים. מבחינה טיפולית, תפקידו העיקרי של מקצוע הריפוי בעיסוק בבתי החולים הפסיכיאטריים הוא מתן סיוע לאנשים בזיהוי הגורמים המפריעים ליכולתם לקחת חלק בעיסוקים משמעותיים, לסייע במציאת פתרונות מותאמים אישית ולהמליץ על תמיכה סביבתית לאחר השחרור תוך מתן מידע על שירותים ומשאבים הזמינים בקהילה. תרומתו הייחודית של מקצוע הריפוי בעיסוק במהלך אשפוז היא מתן התערבות ממוקדת בעיסוקים והמשלבת גישות קוגניטיביות במטרה לקדם השתתפות במגוון רחב של עיסוקים ובכך לקדם בריאות והחלמה. כיוון שבאשפוז תקופת השהות של המטופל מוגבלת, ההערכה והטיפול מתרחשים במקביל ולרוב במסגרת קבוצתית.  הקבוצה מאפשרת להעביר מידע ולנהל  דיון מובנה בין המשתתפים ובכך לעזור להם ליישם מידע וללמוד זה מזה. בנוסף, כחלק מתפיסת השיקום והחלמה בבריאות הנפש, מרפאים בעיסוק מהווים כיום חלק בלתי נפרד ממערך בריאות הנפש והם מוגדרים על פי תקנות ונוהלי חוק השיקום (התש"ס, 2000) בכל מגוון תחומי השטח: דיור, תעסוקה, ליווי משפחות ופנאי. כמו כן במגוון תפקידים הכוללים גם ניהול, הדרכה ופיקוח .

הכרה מקצועית בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרפא בעיסוק הוא מי שבידו תעודת תואר ראשון אקדמי מוכר בריפוי בעיסוק, ובעל תעודת מרפא בעיסוק מטעם משרד הבריאות. על פי חוק הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות משנת 2008, על מנת להיות מרפא בעיסוק מורשה מטעם משרד הבריאות יש לגשת לבחינת רישוי בנוסף ללימודים אקדמיים והכשרה מעשית. כיום נלמד המקצוע במוסדות האקדמיים הבאים: האוניברסיטה העברית, אוניברסיטת תל אביב, אוניברסיטת חיפה, מכללת מבח"ר בני ברק והקריה האקדמית אונו. מתקיימים גם מסלולים לתארים מתקדמים בתחום.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לימודי ריפוי בעיסוק: