הנרי מודסלי
 |
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי.
| |
| יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. | |
 | |
| צילום משנת 1881 | |
| לידה |
5 בפברואר 1835 רום, על יד גיגלסוויק, צפון יורקשייר, אנגליה, הממלכה המאוחדת  |
|---|---|
| פטירה |
23 בינואר 1918 (בגיל 82) בושי הית' (Bushey Heath), בהרטפורדשייר, מזרח אנגליה, הממלכה המאוחדת |
| לימודי רפואה |
יוניברסיטי קולג' לונדון, בית הספר גיגלסויק |
| תפקידים |
פסיכיאטר, פסיכולוג, מסאי, מרצה באוניברסיטה |
| פרסים והוקרה |
Goulstonian Lectures (1870) |
  | |
הנרי מודסלי (באנגלית: Henry Maudsley; 5 בפברואר 1835, רום – 23 בינואר 1918, בושי הית') היה פסיכיאטר ומומחה אנגלי ברפואה משפטית. כיהן כפרופסור ביוניברסיטי קולג' של לונדון.[1]
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]תחילת חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]הנרי מודסלי נולד בשנת 1835 במשפחה של חוואים בכפר הקטן רום, ליד העיירות גיגלסוויק וסטל במחוז צפון יורקשייר שבאנגליה. למד בבית הספר בגיגלסוויק. התייתם מאמו לפני גיל 10, אביו מיעט לדבר איתו[2] והוא גדל אצל דודיו שלימדו אותו שירה, והעסיקו עבורו מורה פרטי מנורת'המפשייר בשם ניות' (Newth). לאחר מכן שלח אותו הדוד, ד"ר בייטסון, שהיה רופא, ללימודי רפואה ביוניברסיטי קולג' של לונדון.[3] כסטודנט הצטיין במיוחד בלימודים הטרום-קליניים, בהם זכה בעשר מדליות זהב, כמו כן שיחק קריקט וקרא את ספרי הרברט ספנסר ואוגוסט קונט. מאודסלי עשה סטאז' במחלקה של ג'וזף קלובר, רופא מרדים ידוע, בבית החולים של יוניברסיטי קולג'. סיים את התואר ברפואה (BM) בשנת 1857 עם מדליית זהב בכירורגיה ומלגה.[3] הוא התחמק מהתחומים שלא מצאו חן בעייניו כמו נתיחות ומיילדות ונהג להתווכח עם המורים. מודסלי התכוון בהתחלה להתמחות בכירורגיה ובמחלקה הכירורגית של ריצ'רד קוויין, ושינה את דעתו אחרי שלא קיבל תשובה להגשת מועמדותו. כפי שסיפר, לא ידע שהתשובה הגיעה לכתובתו הקודמת. הוא שקל אז לעזוב את המדינה ולעבוד עבור חברת הודו המזרחית הבריטית. על מנת להתקבל בחברה זו היה עליו לעבוד שישה חדשים בבית מחסה לחולי נפש. לבסוף עבד תשעה חדשים בבית המחסה וסט ריידינג בווייקפילד ותוך כדי כך בחר במקצוע הפסיכיאטריה. ולאחר מכן שהה זמן קצר בבית המחסה של המחוז אסקס בברנטווד. בגיל 23 התמנה כמנהל רפואי של בית המחסה לחולי נפש (Lunatic Asylum) המלכותי צ'ידל בצ'ידל רויאל על יד מנצ'סטר.[1] אף-על-פי שהיה חסר ניסיון קליני ומנהלי, והצליח לגרום לעלייה במספר המטופלים וברווחי המקום. בשובו ללונדון בשנת 1862 עבר לגור ברחוב קווין אן (מלכת אן) בכיכר קוונדיש. ב-1864 מצא משרה כרופא זוטר, וכעבור שנתיים כרופא בכיר בבית החולים של מערב לונדון אך ניסיונו להתקבל בשנת 1865 כרופא בבית החולים בת'לם נכשל, על אף ההמלצות מכמה פסיכיאטרים ורופאים חשובים, ביניהם וילהלם גריזינגר.
המשך פעילותו בתחום הפסיכיאטריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנים 1862–1878 פעל מודסלי כעורך ראשי של "Journal of Mental Science", כתב העת של האיגוד בריטי לרפואה ולפסיכולוגיה, המופיע בימינו בשם "British Journal of Psychiatry". בהתחלה היה עורך ראשי במקביל עם צ'ארלס לוקהארט רוברטסון. מודסלי הרחיב את יריעת כתב העת עם יותר תכנים פסיכולוגיים ופילוסופיים. בשנת 1865 התחיל לפעול במסגרת אוניברסיטת לונדון להכללת מקצוע הפסיכיאטריה בקוריקולום לקבלת תואר ברפואה. ב-1885 המועצה הרפואית הכללית קבע דרישה זאת לגבי כל בתי הספר לרפואה. נוצר תואר MPC - תעודה ברפואה פסיכולוגית כמו כן הוסדרה ההשתלמות בריאות הנפש של הפרסונל הסיעודי - כולל התעודה MPA.[4] ב-1865 מודסלי שינה את שמו של "איגוד הרופאים של בתי המחסה ובית החולים לחולי נפש" ל"האיגוד הרפואי-פסיכולוגי". הוא נאבק למשך השנים על האוטונומיה של הארגון הזה (לימים הקולגיום המלכותי של הפסיכיאטרים) ביחס לשאר ארגוני הרופאים והכירורגים. בשנת 1867 התפרסם כיועץ של הארכידוכסית שרלוטה, קיסרית מקסיקו. בשנים 1867–1881 העביר הרצאות על השגעון בבית החולים סנט מרי. מודסלי נבחר לחבר בקולגיום המלכותי של הרופאים ובשנת 1870 נשא בו הרצאה על גוף ונפש במסגרת "הרצאות גלסטון". הרצאה זו נקראה על ידי צ'ארלס דרווין והוא השתמש בה בעת כתיבת ספרו על "הבעת הריגושים אצל האדם ובעלי החיים" (1872) בשנים 1869–1879 לימד מודסלי כפרופסור לרפואה משפטית ביוניברסיטי קולג' לונדון. בשנים 1866–1874 ניהל את בית המחסה הפרטי לחולי נפש "לון האוס" (Lawn House) של הרופא ג'ון קונולי (1866-1793) בהנוול, לונדון. בבית מחסה זה היו מאושפזות שש נשים אמידות. מודסלי התחתן עם אן קונולי, בתו של בעל בית המחסה, כחודש לפני מותו של האחרון. אחרי 1874 התרחק מודסלי מן החיים הציבוריים, התמקד בכתיבה ובקליניקה הפרטית הדיסקרטית והרווחית מאוד שלו שלקוחותיה היו תושבים אמידים, לעיתים קרובות אריסטוקרטים, מן הווסט אנד של לונדון.
גישתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]מודסלי התפרסם כמסאי בתחומים רפואיים וספרותיים. מסתו על אדגר אלן פו הפכה ללהיט עוד בתחילת הקריירה שלו. כתב מאמרים רבים עבור Journal of Mental Science .היכרותו עם צ'ארלס דרווין ועם אינטלקטואלים מובילים אחרים של התקופה הוויקטוריאנית וכן ספרי הלימוד המרשימים שחיבר - "The Physiology and Pathology of Mind " (הפיזיולוגיה והפתולוגיה של הנפש) (1867), "Body and Mind" (גוף ונפש) (1870) ו- "Mental Responsibility in Health and Disease" (האחריות הנפשית במצב בריאות ובעת חולי) (1874) הביאו לו פופולריות רבה. הגותו הפסיכיאטרית השפיע על הרומנים של רוזה נושט קרי (Rosa Nouchette Carey) (1909-1840) בגלל אמונתו באופי התורשתי ניווני של המחלות הנפשיות גילה מודסלי פסימיות וגישה ספקנית לגבי "הטיפולים המוסריים" ואף לגבי עצם הטיפול המוסדי. בקיץ 1878 התפטר מתפקידו כעורך ראשי של הג'ורנל למדע הנפש. בספרו "Insanity and its Treatment" (השגעון וטיפולו) תקף את מקצוע הפסיכיאטריה, גיחך על שאיפותיה לרפא את חולי הנפש. גישתו גונתה על ידי כל עמיתיו והרחיקה אותו מהם. ב-1879 נטש את החיים הציבוריים, עד לשנות ה-1880 עוד השתתף במפגשים של האיגוד הרפואי- פסיכולוגי אבל בעשור הבא שמו נמחק מרשימת חברי האיגוד. המשיך עם זאת לשאת הרצאות שמשכו קהל רב. המשיך לעבוד בבית המחסה הפרטי Ticehurst Asylum ולטפל במספר מטופלים מן המעמד הגבוה.
תאוריית הניוון
[עריכת קוד מקור | עריכה]מודסלי הושפע מהתאוריות האבולציוניסטיות ושילב אותן בהשקפתו. תוך הסתמכות על הלאמארקיזם. הוא דבק בתאוריית הניוון והאמין שתכונות נרכשות מסוימות עוברות בתורשה והולכות ומחמירות מדור לדור. בדור אחד מתפתחת "אי יציבת של העצבים", בדור הבא - הפרעה מסוג נוירוטי - בדור שלאחר מכן - הפרעה נפשית חמורה ובדור הבא - אידיוטיזם ועקרות. כך, למשל, הוא סבר שהאלכוהוליזם הוא הזרז התדיר ביותר לניוון נרכש והוא מועבר בתורשה: שתיינות בדור אחד מובילה להתמכרות חזקה לאלכוהול בדור השני, ל"היופכונדריה" בדור השלישי ול"אידיוטיזם" ברביעי. התכונות השליליות הנרכשות היו בעיניו תוצאה של גירויים "לא טבעיים" של הציוויליזציה. בנוסף גורמים אחרים לניוון נחשבו העגבת והאוננות. בעקבות גורמים אלה נוצרו לדעתו נטיות אישיות - "קונסטיטוציה" או "דיאתזה" .[5] מודסלי האמין שהניוון הוא כוח רגרסיבי ומהווה איום על האבולציה ועל הקדמה המוסרית.
השקפה זו שלו השפיעה על פסיכיאטרים כמו ג'ורג' אלדר בלומר שלפחות לזמן מסוים נעשה תומך נלהב באאוגניקה.
החלומות
[עריכת קוד מקור | עריכה]הבחין כשהחלומות מתקשרים בדרך כלל לאירועים של היום הקודם או אף מן הילדות. לדעתו יש בהם סוגי חשיבה ארכאיים. (ancestral modes of thought), שבהם עולה הדמיון על ההיגיון. היה מודע שחלומות מכילים לפעמים תחושות שחש האדם בשנתו.."לא כל החושים רדומים באותה מידה". הוא תיאר דוגמה שבה רופא שהלך לישון עם בקבוק מים חמים על רגליו, חלם שטייל לפסגת הר הגעש אטנה". מודסלי מצוטט על ידי פרויד בקטעים שבו תיאר את התכנים המפחידים של חלומות הילדות, המתלווים באימה ובמועקה. לדעתו חלומות כאלה יכלו להיגרם על ידי צמיחת שיניים, קלקול קיבה, או סיבות גופניות אחרות, אולם יכולים להיות גם תוצר של דמיונות טעוני אימה ומועקה ממקור רגשי. "החיים הריגושיים אצל הילדים עולים על החיים השכליים --- ואז כתוצאה מכך הם מאוד מועדים לפחד, בדומה לפראי האדם..."[6]
גישה הומניטרית
[עריכת קוד מקור | עריכה]מודסלי התנגד לשימוש באמצעי קשירה רפואית במוסדות לחולי נפש. אמנם הסווה את גישתו ההומניטרית מתחת למסיכה צינית.[7]
גישה מיזוגינית
[עריכת קוד מקור | עריכה]השקפותיו כלפי האמהות - רתיעתו לגבי הלידה והטיפול בתינוקות - שהוא ביסס לדבריו על אמיתות רציונליות אובייקטיביות, הצטרפו לתפיסותיו השליליות בדרך כלל כלפי נשים ועוררו בקורת רבה. אחת המבקרות המוקדמות והחשובתו של תפיסות אלה הייתה אחת הרופאות הראשונות אליזבת גארט אנדרסון. נטען כלפיו שנמנה עם אותם נציגי הממסד הרפואי שקידשו וחיזקו חלוקות והיררכיות חברתיות בחלק האחרון של המאה ה-19. נאמר עליו שהיה "עקבי בחוסר עקביותו".
נגד ה"על-טבעי"
[עריכת קוד מקור | עריכה]מודסלי היה אגנוסטי ובתור שכזה בקורתי כלפי הדת וכלפי הדיווחים על תופעות על-טבעיות. בספרו , Natural Causes and Supernatural Seemings (סיבות טבעיות ותופעות על-טבעיות) (1886) ציין שחוויות על-טבעיות היו הפרעות נפשיות ו"תצפיות שוא ופירושי שוא של הטבע". ספרו זה נחשב לאחד הטקסטים המוקדמים בתחום "הפסיכולוגיה האנומליסטית"
"הפיזיולוגיה והפתולוגיה של הנפש"
[עריכת קוד מקור | עריכה]ההפרעות הנפשיות אצל הילדים
[עריכת קוד מקור | עריכה]ספרו של מודסלי "Physiology and pathology of the mind" (1867) מכיל (בפרק ג של החלק המוקדש לפתולוגיה) תיאורן המקיף והשיטתי הראשון של ההפרעות הנפשיות של הילדים והנוער -"השגעון בגיל הילדות", שלא הסתפק רק בתיאורי מקרים. מודסלי הבחין למשל, הזיות, התפרצויות צחוק בלתי רצוני, "מונומניה" או "השגעון המחשבתי החלקי", "הדליריום הכוראי, או השגעון המחשבתי הכוראי", השגעון הקטלפטואידי המיוחס על ידי אנשים לכוחות על-טבעיים, השגעון האפילפטי, מאניה, מלנכוליה העלולה לגרום להתאבדות, ו"השגעון האפקטיבי או "השגעון בתחום המוסר". בכך הקדים מודסלי בעשרים שנה את המונוגרפיות של הרמן אמינגהאוס (Die Psychischen Störungen des Kindesalters, 1887 - "ההפרעות הנפשיות של גיל הילדות", 1887) ואת פול מורו (1888, La folie chez enfants)
בדומה לגריזינגר, ביסס מודסלי את ההסבר למחלות הנפשיות על מודל ביולוגי ובדרך כלל אנטי-פסיכולוגי. הוא ייחס הפרעות נפשיות רבות למחלות גופניות כמו אנמיה, זיהומים ורעלים. עם זאת, הוא קיבל גם הסברים פסיכולוגיים כמו במקרים של התאבדות על רקע פחד מעונש מצד ההורים בגלל ציונים נמוכים בבית הספר, למשל.
בית החולים מודסלי
[עריכת קוד מקור | עריכה]בהשפעת עמיתו, הנוירולוג והביוכימאי פרדריק מוט, ובתיווכו, בשנת 1907 עיניין מודסלי את מועצת העיר לונדון בהקמת בית חולים פסיכיאטרי חדש, בית החולים מודסלי תוך מתן תרומה גדולה מאוד בשווי 30,000 לירות שטרלינג. סכומים אלה עמדו לרשותו בעיקר בעקבות פעילותו בתחום הרפואה המשפטית.[4] בית החולים נועד לטיפול בעיקר במקרים התחלתיים וחריפים של הפרעות פסיכיאטריות קשות ולטיפולים מרפאתיים להפרעות פסיכיאטריות "רכות" יותר ובמקביל נועד לאפשר מחקר והתמחות. העירייה הבטיחה לתרום גם היא 30,000 לירות שטרלינג. בשנת 1911 נבחר מיקום בית החולים בקבמברוול, בדרום לונדון, בגבעה הקרויה דנמרק היל, ממול לבית החולים של יוניברסיטי קולג'.בניין בית החולים הושלם בשנת 1915. בימי מלחמת העולם הראשונה שימש הבניין החדש את משרד המלחמה הבריטי לצורך טיפול בחיילים, בעיקר בתגובות קרב ותופעות נפשיות פוסט טראומתיות. בית החולים האזרחי פתח את שעריו בשנת 1923 כבר אחרי מותו של מודסלי. באמצעות מסמך מיוחד נתן הפרלמנט הבריטי את הסכמתו למימונם של אשפוזים פסיכיאטרים מרצון. בשנת 1948 בית החולים התמזג מבחינה ארגונית בתאגיד אחד עם בית החולים בת'לם.
שנותיו האחרונות
[עריכת קוד מקור | עריכה]בחלק האחרון של חייו היה מודסלי ערירי, ככל הנראה מדוכא. בשנת 1903 הפסיק את עבודתו הטיפולית. בשנת 1911 התאלמן מאשתו שסבלה מדמנציה. התפטר מהאגודה הרפואית-פסיכולוגית, הביע בכתב בכמה ממקומות רגשי צער על כי בחר להיות פסיכיאטר. שלח מאמרים לכתב העת לפילוסופיה "Mind", נסע עד לאוסטרליה כדי לצפות שם במשחקי קריקט האהובים עליו ונהג (כמו ויליאם גלאדסטון) לשלוח גלויות עם הערות בקורתיות. לא היו לו ילדים. הוא נפטר בשנת 1918 בגיל 82 בהית'בורנהאוס (Heathbourne House) בבושי הית' (Bushey Heath), בהרטפורדשייר במזרח אנגליה.[3] ככל הנראה השמיד חלק גדול מכתבי היד והמכתבים שלו לפני מותו. גופתו נשרפה במשרפה.[3]
מורשתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]תואר לא פעם כאדם ציני, בקורתי מאוד, פסימיסטי ומטריאליסט. הנרי רולין, היסטוריון של הפסיכיאטריה טען כי "היה פסיכיאטר גדול, אבל לא אדם טוב. ממש ממזר". יש שהסבירו את אופיו הבקורתי מאוד כ"אופייני לבני יורקשייר". מודסלי היה בין ההרופאים ראשונים שהמליצו על התאמת טיפול המשך למטופלים המשוחררים מבית חולים או בית מחסה. הוא נחשב גם לאבי הלימודים האקדמיים בפסיכיאטריה.[3] הייתה לו יוזמה חלוצית בהנהיג לימודי פסיכיאטריה למסגרת הכשרת הרופאים. עודד התמחותן של אחיות בתחום בריאות הנפש. שאף לפתח את המחקר בתחום הפתולוגיה והאטיולוגיה של ההפרעות הנפשיות במטרה למצוא דרכים למניעה ולטיפול. כתב כמה מספרי הלימוד החשובים ביותר בפסיכיאטריה במאה ה-19. עזר בשינוי תדמית הפסיכיאטריה על ידי הקמת בית חולים שנועד למניעה ולטיפול מוקדם של הפרעות נפשיות לא על ידי כפייה אלא בהסכמה.[1] מודסלי הצטיין בכושר ביטוי וכתיבה, וחיבר מסות אחדות, ביניהן על אדגר אלן פו, על המלט ועל חיי שייקספיר.
פרסים ואותות כבוד
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 1869- חבר בקולגיום הרופאים המלכותי
- 1884 - דוקטור לשם כבוד במשפטים של אוניברסיטת אדינבורו
- חבר בחברה הרפואית-פסיכולוגית של פריז
- חבר בחברת הרופאים הקיסרית של וינה
- חבר בחברה לרפואה משפטית של ניו יורק
הנצחה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- בית החולים מודסלי, אותו ייסד, נושא את שמו.
על יד בית החולים, קרוב למדרגות הכניסה של המכון לפסיכיאטריה הוצב פסל פרוטומה מברונזה של מודסלי.
- בעזרת קרן שהקים, התקיימו לזכרו הרצאות חגיגיות שנתיות בבית החולים מודסלי. הראשונה נישאה בשנת 1930 על ידי ג'יימס קרייטון בראון. האחרונה התקיימה בשנת 2004 ובהמשך ההרצאות הוחלפו בדיונים על שם מודסלי במהלך כל שנה בסוגיות מורכבות בפסיכיאטריות (Maudsley Debates). הדיונים מתקיימים במכון לפסיכיאטריה שליד בית החולים מודסלי.[8]
ציטוטים
[עריכת קוד מקור | עריכה]המחלות הנפשיות הן לא יותר ולא פחות ממחלות עצבים שבהן בולט מקומם של התסמינים הנפשיים וכל הפרדתם ממחלות עצבים אחרות הייתה מכשול מצער בפני הקדמה
(Body and Mind' - "גוף ונפש" עמ' 41)
הפעילות הפורייה של הדמיון היא מקור עתיר אמונות שגויות ...באמצעות מילוי ליקויי הידע על ידי פיקציות ותאוריות, היא מהירה ועובדת ללא קושי , בניגוד בולט לעמל האיטי והמייגע של התצפית והחשיבה. ככוח היצרני של הנפש , יש לדמיון , בדומה לכוחות היצרניים של הטבע, שלוש תכונות בולטות: הוא פורה, מהנה ונבואי
(1886) Natural Causes and Supernatural Seemings (הסיבות הטבעיות והתופעות העל-טבעיות)
ספרים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 1867 The Physiology and Pathology of Mind. Macmillan
- 1870 Body and Mind: An Inquiry into their Connection and Mutual Influence. Macmillan
- 1874 Responsibility in Mental Disease. King
- 1874 The Physiology of Mind. — Enlarged and revised 3rd edition
- 1879 The Pathology of Mind. — Macmillan
- 1883 Body and Will: In its Metaphysical, Physiological and Pathological Aspects. Kegan, Paul
- 1886 Natural Causes and Supernatural Seemings. Kegan, Paul
- 1902 Life in Mind and Conduct: Studies of Organic in Human Nature. Macmillan
- 1908 Heredity, Variation and Genius, with Essay on Shakespeare and Address on Medicine. John Bale, Sons & Danielsson
- 1916 Organic to Human: Psychological and Sociological. Macmillan
- 1918 Religion and Realities. John Bale, Sons & Danielsson
הערות שולייםּּ
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Tony Delamothe Maudsley of the Maudsley BJP vol. 297 29.10.1988
- Michael H.Stone - Healing the Mind - A History of Psychiatry from Antiquity to the Present, Pimlico, London 1997
- 117-123 (1918) 64, George Savage Henry Maudsley, obituary, in Journal of Mental Science
- 2014 1-8, Maria Pantelidou, Andreas K. Demetriades The enigmatic figure of Dr Henry Maudsley Journal of Medical Biography 0 (0)
