בית הכנסת בליסבון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בית הכנסת בליסבון
Sinagoga Shaaré Tikva
חזית בית הכנסת "שערי תקווה" בליסבון
חזית בית הכנסת "שערי תקווה" בליסבון
מידע כללי
סוג בית כנסת, מורשת תרבותית עריכת הנתון בוויקינתונים
כתובת São Mamede עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום ליסבון
מדינה פורטוגלפורטוגל פורטוגל
מידע על ההקמה
אדריכל Bak Gordon Arquitectos
סגנון אדריכלי אדריכלות נאו-ביזנטית
קואורדינטות 38°43′13″N 9°09′12″W / 38.7203°N 9.1532°W / 38.7203; -9.1532
(למפת ליסבון רגילה)
Portugal Lisbon location map.svg
 
בית הכנסת בליסבון
בית הכנסת בליסבון
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

בית הכנסת "שערי תקווה" בליסבון הוא בית כנסת פורטוגזי היסטורי הממוקם בפרגזיה (רובע) סנטו אנטוניו, בעיר ליסבון.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תהלוכת תאופילו בראגה עוברת באתר בית הכנסת ברחוב אלכסנדר הרקולאנו
הכניסה לבית הכנסת שערי תקווה לאורך רחוב אלכסנדר הרקולאנו

יהודים התגוררו בליסבון לפחות מאז ימי הביניים, וכבר אז היוו קהילה גדולה. עם גירוש ספרד בשנת 1492, קיבל לארצו מנואל הראשון, מלך פורטוגל מעל 150,000 מיהודי ספרד, המגורשים. בכך הפכו יהודי פורטוגל למיעוט עצום ממדים, כפי הנראה כחמישית (20%) מתושבי הממלכה. בחמש השנים הראשונות לקליטתם בפורטוגל קיבלו היהודים יחס טוב יחסית למה שזכו בספרד, והקהילה היהודית הגדולה פרחה. אך הקהילה ספגה מכה גדולה בשנת 1497, כאשר צו של המלך מנואל הראשון הורה לכל היהודים להתנצר, תחילה בהסכמה, ובהמשך הוטבלו לנצרות בכפייה. כל בתי הכנסת בליסבון הוחרמו על ידי המלך והועברו למסדרים דתיים נוצריים. הנוצרים החדשים, ("cristãos novos"), אותם יהודים שהומרו לנצרות בכפייה, היו בסכנה קבועה של רדיפה. בשנת 1536 הוקמה האינקוויזיציה הפורטוגזית שתפקידה היה לחקור ולתפוס נוצרים העוברים על חוקי הנצרות ומקיימים דת אחרת (יהדות). יהודים לשעבר שהואשמו על ידי האינקוויזיציה כי הם מאמינים בבדת היהודית או מקיימים את מצוות היהדות בסתר, נשפטו, רובם המוחלט נמצאו אשמים ודינם נגזר למוות. בסופו של דבר לא היו יהודים גלויים בפורטוגל עד המאה ה-19. בראשית המאה ה-19 בוטלה האינקוויזיציה הפורטוגלית כחוק[1] ויהודים ספרדים מאזורי מרוקו וגיברלטר, בעיקר סוחרים, החלו לנדוד לליסבון ואזורים אחרים בפורטוגל. עם זאת, במהלך כל המאה ה-19, לא היה לקהילה היהודית הקטנה בליסבון בית כנסת רשמי וחבריה נאלצו לחגוג את טקסיהם הדתיים בבתים פרטיים.

הקמת בית הכנסת היהודית התרחשה בסוף המאה ה-19. במשך רוב המאה לא הייתה הסכמה מצד בית המלוכה הפורטוגלי להקמת בית כנסת. בקשה רשמית להקמת בית הכנסת נעשתה ב־4 במרץ 1897. מטעם הקהילה היהודית הוקמה ועדה רשמית שתמליץ על מיקום ואופי הבניה. קבלת האישורים ארכה כארבע שנים.

ב־23 באוגוסט 1901 נחתם הרישיון לרכישת הקרקע לאורך רחוב אלכסנדר הרקולאנו. בשנת 1902 נרכשו האדמות, האדמות נתרמו לקהילה היהודית בליסבון, ותוכנית בית הכנסת פותחה על ידי האדריכל מיגל ונטורה טרה (ספ')‏ (1866-1919).[2] התוכנית הציעה מרחב שיאפשר ל-400 גברים ו-200 נשים לחגוג את פולחן הדת שלהם. ב־25 במאי הונחה אבן הפינה להקמת הבניין על ידי אברהם הלוי.[1] בית הכנסת נחנך ב־18 במאי 1904, לאחר עבודתם של הבונים פריירה דה קמפוס, והיה בית הכנסת הראשון שהוקם בפורטוגל, מאז סוף המאה ה-15.

בשנת 1940 הוקמה ועדה לאיסוף כספים לתיקון הגג, שהוקם מחדש בשנת 1948.[2] תוכנית פותחה על ידי האדריכל קרלוס ראמוס לתיקון בית הכנסת. במאי 1949 נפתח בית הכנסת מחדש, במהלך טקס חגיגי בהשתתפות הרב הראשי של פריז, יעקב קפלן.

בדצמבר 1995 הוצע הבניין כמניין מורשת עולמית, בהיותו בית הכנסת הראשון שנבנה בפורטוגל, מאז הופסק יישוב היהודים בה.[2]

טקס חגיגי לציון 100 שנות בנייתו נחגג בדצמבר 2004.[2] נשיא פורטוגל ז'ורז'ה סמפאיו והרב הראשי הספרדי בישראל שלמה עמר היו בין הדוברים.

הקהילה היהודית הדתית בליסבון היא קטנה ביותר, ואין בה מספר מספיק של תושבים על מנת לקיים תפילות בימי חול. בבית הכנסת מתקיימות תפילות בשבתות, במניין ובו כ-20 מתפללים, רובם תיירים יהודים ולא מקומיים.[3]

ארכיטקטורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פנים בית הכנסת שערי תקווה, מקומת הקרקע, שם מתפללים גברים. נשים מתפללות בגלריות העליונות

בית הכנסת ממוקם בנוף אורבני, מוסתר בתוך הבלוק שמאחורי גדר וקיר, שקוע בבניין אלכסוני מהרחובות. החזית המרכזית של בית הכנסת פונה לחצר פנימית, שכן החוק הפורטוגלי במאה ה-19 אוסר על מקדשים דתיים שאינם קתולים לפנות לרחוב.

ונטורה טרה הגה מקדש בסגנון שילוב נאו-ביזנטי ונאו-רומנסקי, בקנה אחד עם ארכיטקטורת בית הכנסת המתאימה לאדריכלות נאו-מורית. בית הכנסת הוא מבנה מלבני, סימטרי, המכוון מערבה למזרח לכיוון ירושלים, עם חללים פנימיים בשפע, חללי תמיכה אחוריים וחיצוני לכיוון שטח מוגבה.

החזית העיקרית של בית הכנסת כוללת את היסודות, הפינות והאבנים הדקורטיביות באבן, עם חלונות מלבניים ממוסגרים בסריגים גאומטריים. שלושת הרשמים מחולקים בין קומה שנייה לשלישית על ידי אפריז, המחלק חלונות מלבניים משלושה חלונות מעוגלים בגבעון. הפתח הראשי כולל אכסדרה דמויי גותי ופתח צדי פילסטרים, המשמשים את חברי הקהילה, ואילו בחזית הצד השמאלית יש גישה נוספת של נשים. החזית האחורית כוללת שלושה חלונות בקשת, עם שני חלונות מלבניים משני הצדדים.

הכניסה מורכבת מאולם אולם אולם תמיכה, עם גישה למרתף (מיקום חדרי הרחצה והמקווה) וגישה לקומות העליונות ולגלריה.[2] האגף (מימין לחזית הראשית) מתחבר לגלריה השנייה, דירה ומשתלב (במערב) עם חדרי הרחצה.

הפנים כולל שלושה אלמנטים. באמצע המקדש נמצא אגף מרכזי המשתרע על פני שלוש הקומות ועל ידי כנפיים רוחביות המחולקות על ידי עמודים וגלריות. אל הקיר הקדמי, נמצא הבימה והשקמה המוגבהת שבמרכז, שם מקומם של הקצינים שלמעלה מחמש מדרגות הוא המקדש בו ממוקמים גלילי התורה. משני הצדדים ומכוונים למרכז מושבים לגברים, ואילו מושבי הנשים ממוקמים בגלריות המעולות.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא בית הכנסת בליסבון בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 Leite, Sílvia (24 באוקטובר 2007), IGESPAR (ed.), Sinagoga Portuguesa Shaaré Tikvah (בפורטוגזית), Lisbon, Portugal: IGESPAR - Instituto Gestão do Patrimonio Arquitectónico e Arqueológico, נבדק ב-31 בינואר 2016 {{citation}}: (עזרה)
  2. ^ 1 2 3 4 5 Silveira, Ângelo; Gomes, Seabra (2001), SIPA (ed.), Sinagoga Portuguesa Shaaré Tikvah/As Portas da Esperança (IPA.00005109/PT031106460316) (בפורטוגזית), Lisbon, Portugal: SIPA – Sistema de Informação para o Património Arquitectónico, אורכב מ-המקור ב-1 בפברואר 2016, נבדק ב-31 בינואר 2016 {{citation}}: (עזרה)
  3. ^ אריק זרה, ביקור ותפילה בבית הכנסת "שערי תקוה" בליסבון