בית הכנסת מגן שלום

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
בית הכנסת מגן שלום
مگین شلوم کنیسہ
בית הכנסת מגן שלום, 1893
בית הכנסת מגן שלום, 1893
מידע על המבנה
סוג בית כנסת
עיר קראצ'י
מדינה פקיסטן
התחלת הבנייה 1892
סיום הבנייה 21.5.1893
קומות 3
שימוש תפילה
זרם יהדות אורתודוקסית
רב בית הכנסת שמשון בנימין מפגאוקר (אחרון בתפקיד)
נוסח תפילה נוסח הספרדים

בית הכנסת מגן שלוםאורדו: مگین شلوم کنیسہ) היה בית הכנסת המרכזי של הקהילה היהודית בקראצ'י, פקיסטן. ב-17 ביולי 1988 נהרס בית הכנסת על ידי הממשלה הפקיסטנית בפקודת הנשיא מוחמד זיא-אל-חאק (אשר נהרג חודש לאחר מכן), כדי לפנות מקום למרכז קניות.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

קהילת קראצ'י היא הקהילה היהודית המרכזית בפקיסטן. רוב בני יהדות קראצ'י הם צאצאים לעדת בני ישראל מהודו השכנה שהחלו להגר בסוף המאה ה־18 לאזור פקיסטן של היום שהיה אז חלק מהודו הבריטית.

בית הכנסת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית הכנסת הוקם בשנת 1893 על ידי סולומון דויד אומרדקר, ראש הקהילה היהודית בעיר, והורחב בשנת 1912 על ידי שני בניו, גרשון סלומון ורחמים שלמה (אומרדיקר).

בית הכנסת שירת את הקהילה הקטנה של יהודי קראצ'י שבראשם עמד אברהם ראובן קמרלקר, והוא הפך במהרה למרכז הקהילה היהודית הקטנה אך התוססת. בשנת 1936 הפך אברהם ראובן קמרלקר, לחבר מועצת העיר.

בין השנים 19161918 שימש בית הכנסת גם כבית ספר יהודי עברי, כאשר הלימודים התקיימו בחצר בית הכנסת, וב־1918 הוקם האולם 'נתן אברהם' עבור בית הספר. בשנת 1927 הקים אברהם ראובן בנין נפרד עבור בית הספר של הקהילה הקיים עד היום בשכונת Liaquatabad (אנ') שבקראצ'י. על בית הכנסת נתלה שלט "קהילת בני ישראל פקיסטן" (Pakistan Bene Israel Community), "בני ישראל מסג'יד", וכן כיתוב הקובע כי, "רק בני העם היהודי מורשים להיכנס למקום הזה".

לאחר הקמת המדינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז הקמת מדינת ישראל ב־1947 ועליית יהודי קראצ'י לארץ, בית הכנסת הפסיק לתפקד. ב־17 ביולי 1988, נהרס בית הכנסת מגן שלום על ידי ממשלת פקיסטן כדי לפנות מקום למרכז הקניות 'קניון חוראם' בשכונת קווי רנצ'ור בקראצ'י. רוב בני יהדות פקיסטן שעלו לישראל השתקעו בערים לודדימונה ורמלה, ומשפחות בודדות בשאר רחבי הארץ. ברמלה נבנה בית כנסת על פי דגם בית הכנסת מגן שלום.

בשנת 1989, אוחסנו ארון הקודש והתיבה המקוריים אצל אחד מתושבי העיר הלא יהודים, וספרי התורה נלקחו על ידי יהודי אמריקאי. בשנת 2004 נתרם פנקס בית הכנסת המכסה את פעילות הקהילה בתקופה שבין 1961–1976 לספריית יד יצחק בן-צבי בירושלים. בספרי חשבונות אלה, נרשמה ברית מילה אחת בשנת 1963 ומספר חתונות בשנים 1963–1964. בשנת 1973 רק 15 שמות יהודים הוזכרו בפנקס. היהודייה האחרונה אשר עלתה רשמית לארץ הייתה רחל יוסף אווסקר (1918-2006).

נשיאי הקהילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תפקיד נשיא הקהילה כתפקיד רשמי מתועד משנת 1893, עם פתיחת בית הכנסת "מגן שלום" בקראצ'י. תפקיד הנשיא וסגן הנשיא עברו בירושה תחת משפחת אומרדיקר ובני דודתם, משפחת קמרלקר:

  • סולומון דויד אומרדיקר (1839-1901)
  • גרשון סולומון אומרדיקר (15.9.1861-16.7.1930), בנו של סולומון.
  • אברהם ראובן קמרלקר (29.5.1871-28.5.1936), סגן הנשיא אשר מילא את מקום הנשיא, אחיינו של סולומון.
  • דויד גרשון אומרדיקר (נולד 1883), בנו של גרשון, פינה את מקום הנשיא מסיבות לא ידועות.
  • שמעון אברהם קמרלקר (10.5.1902-18.2.1968), בנו של אברהם, שימש הנשיא האחרון בפועל.

חזני הקהילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שמואל מוזס נאגבקר (1857-19.8.1939), נפטר בקראצ'י.
  • דויד חי משה מדי (22.5.1882-13.7.1958), נולד בקוצ'ין ונפטר במושב תעוז בישראל.
  • שמשון בנימין מפגאוקר (1899-16.8.1967), נפטר באשדוד.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יואל ראובן (סטמקר), יהודי פקיסטן-מורשת נשכחת, מוזיאון ומרכז לחקר מורשת הבני ישראל, 2010.
  • אליעז ראובן-דנדקר, אז מה הקר שלך? מסע אל הודו הנסתרת, הוצאת קמודן מוכאדם, 2018.
  • אליעז ראובן-דנדקר, המדריך לבני ישראלי המתחיל-תרבות, היסטוריה, מנהגים, הוצאת קמודן מוכאדם, 2019.
  • אליעז ראובן-דנדקר, הג'מאט-א.נשים מעוררי השראה מקהילת הבני ישראל מהודו, הוצאת קמודן מוכאדם, 2020.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]