בלוטה אנדוקרינית

בלוטה אנדוקרינית
שיוך	המערכת האנדוקרינית
תיאור ב	האנציקלופדיה הסובייטית הגדולה (1926–1947)
מזהים
לטינית (TA98)	glandulae endocrinae
טרמינולוגיה אנטומיקה	A11.0.00.000
TA2 (2019)	3852
טרמינולוגיה היסטולוגיקה	H2.00.02.0.03072
FMA	9602
קוד MeSH	A06.300
מזהה MeSH	D004702
מערכת השפה הרפואית המאוחדת	C0014133

בלוטה אנדוקרינית או בלוטת הפרשה פנימית^[1] היא בלוטה שמייצרת הורמונים ומפרישה אותם ישירות אל מחזור הדם, שלא דרך צינור. הבלוטה האנדוקרינית מקורה בתאי אפיתל שהתפתחו אל תוך רקמת החיבור וניתקו משכבת האפיתל, ולאחר מכן נעטפו בנימים.

הבלוטות האנדוקריניות שבגוף האדם הן: בלוטת יותרת המוח (היפופיזה), בלוטת האצטרובל, בלוטת התריס, בלוטת יותרת התריס, התימוס, יותרת הכליה, השחלות, האשכים, השליה והלבלב. הבלוטות האנדוקריניות לוקחות חלק בוויסות תהליכים, ריכוז חומרים ופעולות וויסות אחרות, והן גורמות להפעלה של רקמות או איברים מסוימים בגוף.

ההורמונים שנוצרים בבלוטות אנדוקריניות מופקים, רובם ככולם, על ידי תאים מיוחדים הקיימים בשביל ליצור הורמונים ספציפיים אלו, דוגמת איי לנגרהנס בלבלב. הורמונים אלו יוצאים אל מחזור הדם דרך אקסוציטוזה, ומוסעים בדם עד שהם מגיעים אל תאי המטרה שלהם.

בלוטות אנדוקריניות משתתפות כמעט בכל מערכות הגוף, והן נוטלות תפקיד חשוב בהומאוסטזיס של הגוף.

תאי עצבים אינם נחשבים תאים אנדוקריניים או חלק מבלוטה אנדוקרינית משום שאינם מפיקים הורמונים אלא חומרים כימיים בשם נוירוטרנסמיטרים. לא כל התאים המפרישים חומרים נחשבים חלק מבלוטה אנדוקרינית (כמו בלוטות הזיעה או תאי הקיבה).