בן-ציון חיים איילון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בן-ציון חיים אילון
אין תמונה חופשית
לידה 23 באפריל 1901
אוסטרוה
פטירה 22 ביולי 1979 (בגיל 78)
ישראל
מקום קבורה בית העלמין דרום
פעילות בולטת הנצחת זכר השואה, כתיבת ספרים
ידוע בשל

עריכת ספרי זיכרון לקהילות שניספו בשואה

כתיבת "בין העמודים"-5 ספרים לחקר הבנייה החופשית
תקופת הפעילות ? – 22 ביולי 1979 עריכת הנתון בוויקינתונים
בת זוג מרים לבית רוזנטל
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

בן-ציון חיים אילון (באראניק) (23 באפריל 1901, ד' באייר תרס"א22 ביולי 1979) היה סופר, עיתונאי, בלשן, מורה ומחנך ישראלי, מנציח השואה.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד באוסטרוה (רוסיה) לנחמה ויעקב יוסף באראניק, חסיד שהיה שו"ב לשושלת שו"בים ארוכה דורות וכיהן כחזן ראשי בבית הכנסת הגדול ע"ש המהרש"א באוסטראה.

קיבל חינוך מסורתי בחדר ובישיבה. קיבל השכלה כללית בבית הספר הממשלתי ליהודים ובגימנסיה הרוסית במקום. השתלם בלימודי הפדגוגיה והוסמך להוראה בבתי-הספר מטעם רשת החינוך "תרבות" בהם לימד ופעל כעסקן להרחבת רשת החינוך העברי. התמסר להעמקת ידיעותיו בלשון העברית וספרותה, במקורות חכמת ישראל, במדעי החברה ובלשונות זרות. למד גם מוזיקה להלכה ולמעשה.

בחר לו כתחביב איסוף ערכי פולקלור ואמנות עממית יהודית. תחילה בהשפעת "ייווא" ולמענה ולאחר מכן לאספו הפרטי.

היה פעיל ב"השומר הצעיר" שהיה ממייסדיה בעירו - במהדורתה המקורית הצופית - לאומית. כאן מצא כר נרחב לפעולה כמדריך-נוער בשטח הספורטיבי ובשטח החינוך והתרבות. וכן היה פעיל בשאר התנועות והארגונים בעיר. היה פעיל בתנועה הציונית ומפעיל במפלגה הרדיקלית - אינטלקטואלית "דרור".

בתנועה זאת התחיל לראשונה (1921-2) למשוך בעט סופרים, בשתפו עצמו בביטאון התנועה הראשון "על המשמר" במאמרים, רשימות ופיליטונים. הרחיב את פעילותו העיתונאית והספרותית כסופרם הקבוע של עיתוני ווהלין (1926), עד שלבסוף נקרא לכהן בתור עורכו הראשי של "ווהלינער לעבען" בהסבת שמו ל"ווהלינער צייטונג" (1932-3).

פרסם מספר רב של מאמרים, פליטונים ועבודות בפולקלור בעיתונות המקומית וכן בעיתוני הבירה וחוץ לארץ. פיתח ויצר בשטח הסאטירה החברתית והעיתונים ההיתוליים, שהיו בזמנם החלק האמנותי בכל מפעל יזום למטרות ציוניות וציבוריות. היצירות הללו מצאו להן מהלכים בקרב תושבי העיר ואף פורסמו בעיתונים.

לזכותו אפשר לזקוף מפעל חינוכי מיוחד בשטח הנחלת הלשון העברית לרבים. איילון ייזכר כאחד מהמעטים בעיר, שהיה בקי בלשון העברית החיה במבטא הארץ-ישראלי, נפל בחלקו ללמד ולהדריך את כל המתעתדים לעלות לארץ-ישראל כמסגרת "החלוץ" ושאר העולים למיניהם. בדרך זאת העמיד, נוסף על תלמידי בתי-הספר הרבים, מחנה גדול של תלמידים.[1]

פעילותו בארץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

באביב תרצ"ג (1933) עלה לארץ במסגרת עליית עיתונאים ל"מכביה",הוא התעלם מרמת ידיעותיו ומתעודות ההוראה שבידו ופנה לו בהתלהבות חלוצית לעבודה שחורה כפועל יומי שחור: כסבל בנמל יפו, כפועל-מטבח בקפה, כחצרן ולבסוף כעוזר לגנן. חיבה יתירה נודעה לו למקצוע הגננות, שהתמיד בו שנה ומחצית השנה, שכן ראה יעוד-כבוד לעצמו לשמש גנן בישראל במקום עבודת-אדמה ממש. בסתיו תרצ"ד השלים בקושי עם הרעיון, שאפשר לקיים מצוות יישוב הארץ גם על ידי עבודת הוראה, ונענה להפצרת ידידים לקבל משרת מזכיר הגימנסיה "נורדיה" ולאחר מכן משרת מורה ללשון העברית וספרותה, ולבסוף למקצועות היהדות בכיתות העליונות. משך 15 שנה עבד ופעל בהוראה עד שהיה חבר ההנהלה ולבסוף גם מנהל הגימנסיה בהסבת שמה לגימנסיה "תרבות" כמוסד יום וגימנסיה "אור" כמוסד ערב, שננעלו עם פרוץ מלחמת הקוממיות וגיוס המורים ורוב התלמידים לצה"ל.

בתקופה זו חזר וחידש את פעילותו הספרותית והפולקלוריסטית. חיבר ספרי-לימוד לעברית ולאנגלית; פרסם מאמרים רבים בעיתונים ובתקופונים בארץ ובחוץ-לארץ, שידר ברדיו - תחילה המנדטורי ואחר כך הישראלי - סידרה ארוכה של תוכניות פולקלור מלוות שירי-עם, שתורגמו על ידיו לעברית וכן לרגל חגים ומועדים ועוד; פרסם אנתולוגיה לפולקלור יהודי מזרח אירופה בשם "היה היה מעשה" (מסדה, תרפ"ו); הופיע כמרצה מעל במות חברתיות-תרבותיות שונות על נושאים פולקלוריסטיים וכן כלליים. בתקופה זו הניח יסוד למספר עבודות בשטח הספרות, הפולקלור והכינוס, שסיומן נדחה למועד אחר לרגל מאורעות כבירים, שהתרחשו בשלהי מלחמת העולם השנייה. בימים ההם הוסר הלוט מעל זירת השואה האיומה, שניתכה על ראשה של יהדות אירופה, והוא ניפנה לארגון עזרה והצלה לפליטי החרב ולמלאכת התיעוד. היה בין מיסדי "ארגון יוצאי ווהלין", "ארכיון ווהלין" וארגוני בני נער לשם הגשת סיוע לניצולי השואה ; גבה עדות מפי פליטים על ההשמדה וההצלה ; ערך שני כרכים "ילקוט ווהלין" ובהם מונוגרפיות על כ-170 עיר ועיירה בגליל ווהלין בבניינן ובחורבנן ; המשיך באיסוף חומר דוקומנטרי ופרסומו.

עוד פעולה נוספת, בשטח החינוכי-תרבותי וחברתי פילנתרופי, בהצטרפו ללשכות-אחים, תחילה במסדר "בני-ציון" ואחר כך במסדר "הבונים החופשים", בלשכת הכוכב מס' 13, שבשניהם שימש בתפקיד נשיא לשכה ולמעלה מזה. מלבד הפעולות המקובלות במסדר, כמו: טיפוח האחווה, מידות המוסר ומעשי צדקה וחסד נקרא למלא תפקידי הדרכה ועריכה כמרצה ועורך הביטאון. הוא הצטיין כחוקר והוגה במחשבה המסונית עתיקת היומין, ועבודות רבות בדפוס.

בשנת תרפ"ו (1926) נשא לאשת את מרים לבית רוזנטל מאוסטראה (ווהלין). אביה ר' משה ב"ר נחום רוזנטל, היה סוחר עצים חשוב ונודע כתורם ביד פתוחה לקרנות הלאומיות, לצורכי ציבור ולעניי העיר ; ואמה, אסתר בת ר' שבתי מצמן, נצר למשפחת חסידים ונדבנים מפורסמים. בניהם של ב"צ ומרים אילון: הבן נחום, שנשא לאשה את לילי-לאה לבית סוקולובר, והבת חבצלת.

לאחר פרישתו מההוראה מלא תפקידו כעובד-מדינה בכיר. מגיד שעור קבוע בחוג לתלמוד ומרצה בחוג לספרות.

פעולותיו להנצחת זכר השואה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשטח הטיפול בפליטי השואה, אשר שימש לו כר-פעולה לגביית עדויות מפי הניצולים על זוועות השואה, עשה לו שם במרוצת הזמן כסופר השואה. בהמשיכו בהתמדה באיסוף חומר תיעודי ופרסומו, ניגש בלהט רב לעריכת ספרי-זיכרון לקהילות יהודיות שנספו. עד היום התפרסמו על ידיו בשטח זה הספרים הבאים: "ילקוט ווהלין" (בהשתתפות א. אבטיחי) - אוסף זיכרונות ותעודות, כרך א', עמ' 1947-1945; כרך ב' עמ' 1953-1948; כרך ג' ; "העיר ברדיטשוב" (בהשתתפות ב. קרוא), 1951; "העיירה דמידובקה" (1952); "מזיריטש גדול" (1955); "ספר האשט" (1957); "פנקס אוסטראה" (1960) ; "פנקס לודמיר" (מלביה"ד), 1962; "ספר לודביפול" בהשתתפות נ. אילון), 1965; "ספר טוטשין-קריפה" (1968); "ספר מייטש"[2]' וספרים רבים נוספים.[3]

רשימת המאמרים והמסות גדלה במידה ניכרת והגיעה למאות, שנתפרסמו בעיתונים, תקופונים וספרים, מהם בנושאים אקטואליים כלליים, בשטח החברה והתרבות, מונוגראפיות על אישים, עבודות מחקר, ביקורת ועוד. בכל הנושאים הנזכרים פעל גם כמרצה, שמספר הרצאותיו משלים למעשה את מספר המאמרים שהתפרסמו בכתב.

הוא השלים עבודת מחקר בשם "בין העמודים", הכוללת 5 ספרים, המגוללים לפני הקורא המסוני (בונים חופשיים) ולפני ההיסטוריון והסוציולוג החוקר את תולדות הבנייה החופשית העולמית לענפיה ולדרגותיה; פרשת טקסיה והריטואלים המיוחדים, פרקי הסימבוליקה והמיסטיקה; פרטי המסורת, הנוהג והנוהל של מסדר עתיק יומין זה. לפעילותו בשטח אקסקלוסיבי זה יש להוסיף עריכת הרבעון של המועצה העליונה של הדרגות הגבוהות של הנוסח הסקוטי ופרסום מאמרים בו.[4]

נפטר ביום 22 ביולי שנת 1972, ונקבר בבית העלמין בחולון.[5]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מאגר ניצולי שואה וקורבנות, בן ציון אילון, 1972
  • רובנה-עיתונות יהודית, גולה-תקומה
  • בן ציון אילון באראניאק בחרט אנוש זכרונות, יצא לאור על ידי ועד כבוד ליובל, בשנת 1973
  • ספר זיכרון לקהילת מייטשעט בן ציון אילון 1973
  • ספר זיכרון לקהילות טוטשין- קריפה, בן ציון איילון 1967

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דוד תדהר (עורך), "בן ציון אילון", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך יא (1961), עמ' 3810
  2. ^ בן ציון אילון, ספר זיכרון של הקהילה היהודית במולכד (מייטשט), המרכז לחנוך השואה בוונקובר, ‏2015
  3. ^ בן ציון אילון, הספריה הלאומית
  4. ^ דוד תדהר (עורך), "בן-ציון חיים אילון (בארניק)", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך יט (1971), עמ' 5710
  5. ^ חיים בן ציון אילון, BillionGraces, ‏29/1/2015