בן נוויס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
בן נוויס
BenNevis2005.jpg
בן נוויס כפי שנראה מבנווי (Banavie), עיירה הסמוכה לפורט ויליאם. הפסגה היא מעבר ומשמאל לנקודה הגבוהה ביותר הנראית
גובה 1,344 מטר
מיקום סקוטלנד עריכת הנתון בוויקינתונים
רכס הרים הרי גרמפיאן עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 56°47′49″N 5°00′13″W / 56.79685°N 5.003508°W / 56.79685; -5.003508קואורדינטות: 56°47′49″N 5°00′13″W / 56.79685°N 5.003508°W / 56.79685; -5.003508
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

בן נוויסאנגלית: Ben Nevis, אינגלוז של שמו בגאלית סקוטית: Beinn Nibheis), הוא ההר הגבוה ביותר בבריטניה וכן ההר הגבוה ביותר בתחומי האיים הבריטיים. גובהו: 1,344 מטר מעל פני הים. ההר ממוקם בסמוך לפורט ויליאם, במערב אזור ההיילנדס שבסקוטלנד. בן נוויס מהווה אתר פופולרי לטיפוס הרים ולסוגי ספורט אתגריים נוספים, כגון טיפוס וגלישת מצוקים, ועל פי האומדן כ-100,000 איש מעפילים עליו מדי שנה, לרוב מכיוון גלן נוויס.

הטיפוס על בן נוויס מאז נכבשה פסגתו בסוף המאה ה-18, היה ועודנו מסוכן, בשל מבנהו הטופוגרפי ומזג האוויר הקשה השורר בו, כאשר ערפל עשוי להסתיר את הסביבה ושלג מכסה את השבילים לעתים קרובות. מדי שנה מחולצים כמה עשרות מטפסי הרים ומצוקים, ואחרים מקפחים את חייהם.

פרוש המילה Beinn הוא 'הר' ולגבי Nibheis, הדעות חלוקות בין 'מזיק', 'ארסי', 'שמיימי' ו'מעונן'.

הר אחר בשם בן נוויס, הקרוי על שם ההר הסקוטי, נמצא בסבאלברד וגובהו 922 מטר.

גאוגרפיה וגאולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההר בן נוויס, יחד עם שכנו מצפון מזרח קארן מור דרג (Càrn Mòr Dearg) והרים נוספים, יוצרים יחד את מסיב נוויס. מורדותיו הדרומי והמערבי יורדים בתלילות - 1,200 מטר לאורך שני קילומטרים - כלפי גלן נוויס, ובכך מהווים את מדרון ההר הארוך והתלול ביותר בבריטניה. כלפי צפון, מפנה ההר צוק הצונח כ-600 מטר לעבר העמק הסמוך, כדי ליצור מעין אמפיתיאטרון טבעי. בנוסף לפסגתו הגבוהה, יש להר שתי פסגות נוספות: האחת, 1,221 מטר, בצפון מערב, והשנייה, 1,020 מטר בדרום מערב. כפי שמעידים סלעי גרניט ובזלת בסמוך לפסגתו, בן נוויס הוא שריד להר געש מתור (זמן) דבון אשר קרס אל תוך עצמו.

אקלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פסגת ההר ניתן למצוא שלג לאורך כמעט כל השנה, בעיקר בחלקה הפונה צפונה. מזג האוויר על הפסגה קר ומעונן לעתים קרובות, כאשר השמש זורחת בה רק 746 שעות (מעט יותר מחודש, במצטבר) בשנה, בממוצע. ערפל מכסה את הפסגה 80% מהזמן בין נובמבר לינואר ו-55% מהזמן במאי וביוני. כמו כן מרובות בה הסופות, ומהירות הרוח החזקה ביותר שנרשמה הייתה 165 קמ"ש. הטמפרטורה השנתית הממוצעת בפסגה היא 0.5°C-, ובחורף הטמפרטורה הממוצעת היא 5°C-. במקום יורדים 4,350 מ"מ של משקעים, בעיקר בחורף, יותר מכפול בהשוואה לפורט ויליאם הסמוכה (2,050 מילימטר).

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

העפלות ראשונות והכרה בבכורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההעפלה הרשומה הראשונה לפסגת ההר נערכה על ידי ג'יימס רוברטסון (Robertson), בוטניקאי מאדינבורו, ב-17 באוגוסט 1771. בשנת 1774 העפיל על ההר ג'ון ויליאמס (Williams), הראשון אשר כתב על המבנה הגאולוגי של ההר. המשורר ג'ון קיטס העפיל על ההר ב-1818 והשווה את החוויה ל"עשר פעמים קתדרלת סנט פול, ללא הנוחות של המדרגות". ההעפלה על ההר הפכה נפוצה יותר במשך הזמן שחלף, ובשנה שאחריה כבר כתב הסקוטי ויליאם מגיליווריי (McGillivray), לימים חוקר טבע ידוע, כי העפיל רק כדי למצוא על הפסגה שברי זכוכית, עצמות תרנגולת, פיסות שעם וניירות ... בשנת 1847, עם שיפור הדיוק במדידות, ההר קיבל הכרה רשמית כגבוה ביותר באיים הבריטיים, כאשר מתחרהו עד אז היה ההר בן מקדואי (Ben Macdui או Macdhui), אף הוא בסקוטלנד, שגובהו 1,309 מטר.

המצפה והשביל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1883 נבנה מצפה על הפסגה, ולצורך כך נסלל גם שביל המתאים לסוסי פוני. המצפה היה מאויש במשך 21 שנה, ובין היתר, סיפק נתונים מטאורולוגיים שוטפים. עם סלילת השביל הפכה ההעפלה על ההר פופולרית יותר, והפופולריות גברה עם חיבור פורט ויליאם לרשת הרכבות ב-1894. בספטמבר אותה שנה שהה צ'ארלס וילסון (פיזיקאי) כממלא מקום לשבועיים לאחד העובדים הקבועים. תצפיותיו על ההר אודות השתברות קרני השמש בעננים היוו השראה להמצאת תא ערפל, עליה זכה בפרס נובל ב-1927. ב-1904 המצפה נסגר בשל בעיות תקציב, ונותר במקום רק מחסה לעת חירום עבור מטיילים שנלכדו במזג אוויר קשה. בכל זאת, עד ימינו, התצפיות שנרשמו בתקופת הפעילות של המצפה מהוות מאגר מידע מטאורולוגי רב ערך.

מרוץ בן נוויס[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-27 בספטמבר 1895 נרשמה לראשונה העפלה כנגד השעון, וב-3 ביוני 1898 נערכה התחרות הראשונה ואליה התייצבו עשרה משתתפים. ב-1937 התחרות לבשה את הצורה הקיימת בימינו: מרוץ בן נוויס (Ben Nevis Race) נערך כל שנה בשבת הראשונה בספטמבר, בהשתתפות של עד 500 מתחרים, כולם מנוסים ומצוידים כיאות. אורכו 14 ק"מ תוך עלייה של 1,340 מטר. נקודת ההתחלה, שהיא גם נקודת הסיום, נמצאת בפורט ויליאם. השיא לגברים, נכון ל-2010, המוחזק על ידי קני סטיוארט (Stuart), הוא שעה, 25 דקות ו-34 שניות. השיא המקביל לנשים, המוחזק על ידי פולין האוורת' (Haworth), הוא שעה, 43 דקות ו-25 שניות.

גלריית תמונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Butterfield, Irvine (1986). The High Mountains of Britain and Ireland. London: Diadem Books. עמ' 96–99. ISBN 0-906371-71-6. 
  • Crocket, Ken; Richardson, Simon (2009). Ben Nevis: Britain's Highest Mountain: 2nd Edition. The Scottish Mountaineering Trust. ISBN 978-1-907233-10-4. 
  • Hodgkiss, Peter (1994). The Central Highlands (מהדורה 5th). Scottish Mountaineering Trust. עמ' 116–134. ISBN 0-907521-44-4. 
  • Irving, R. L. G. (1940). Ten Great Mountains. London: J. M. Dent & Sons. 
  • Murray, W. H. (1977). The Companion Guide to the West Highlands of Scotland. London: Collins. עמ' 218–221. ISBN 0-00-216813-8. 
  • Richardson, Simon (2002). Ben Nevis: Rock and Ice Climbs. The Scottish Mountaineering Trust. ISBN 0-907521-73-8. 

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא בן נוויס בוויקישיתוף
אתר של אגודה סקוטית לטיפוח בן נוויס וסביבתו
תצפית דינמית מן ההר
  • Panorama from the peak of Ben Nevis (Google Maps)
הדמיה ממוחשבת של תצפית מצפון ומדרום
אתר המתעדכן באופן שוטף אודות בן נוויס, פורט ויליאם והסביבה
האתר הרשמי של מרוץ בן נוויס
עצות למנווטים בבן נוויס, מטעם מועצת מטפסי ההרים הסקוטית
טבלת ההרים בסקוטלנד