בנט מלכיאור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
בנט מלכיאור
אין תמונה חופשית
לידה 24 ביוני 1929 (בן 90) עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה דנמרק עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים מיכאל מלכיאור עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה אביר דרגה 1 במסדר דנבורג עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

בנט בנימין מלכיאור (נולד ב-24. ביוני 1929 בביטום, כיום בפולין) כיהן בעבר כרב הראשי של הקהילה היהודית בדנמרק.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנט מלכיאור נולד בעיר הגרמנית Beuthen, הידועה כיום כביטום בפולין, להורים ממוצא דני. אביו, מרכוס מלכיאור, כיהן באותה עת כרבה של העיר, ומאוחר יותר היה לרב הראשי של הקהילה היהודית בדנמרק. לבנט היו חמישה אחים, ביניהם הפוליטיקאי והעיתונאי הדני-ישראלי, ורנר דוד מלכיאור (1922-1987) והפוליטיקאי והשר-לשעבר בממשלת דנמרק, ארנה מלכיאור (1924-2016).

בשנת 1933 שבה המשפחה לדנמרק, אולם כאשר מלאו לבנט 14 שנים, נאלצה המשפחה להימלט בעקבות צו הגירוש נגד יהודי דנמרק באוקטובר 1943. תחילה נמלטה המשפחה לדרום דנמרק, שם שוכנה בחצרו של הבישוף. בשלב מאוחר יותר, בתום הפלגה בת 19 שעות בסירת דיג בים הבלטי, הגיעה המשפחה לשוודיה, שם המשיך בנט בלימודיו כפליט דני.[1]

אחרי שחרור דנמרק במאי 1945, יכלה המשפחה לשוב לדנמרק ובנט מלכיאור למד שם בתיכון. אולם ב-1948 הוא התנדב לשרת בצה"ל והשתתף במלחמת העצמאות.

בשנים 1949-1958 שימש מלכיאור כמורה בבית הספר היהודי בקופנהגן. ב-1963 הוא עמד בהצלחה במבחן לרבנות ב-Jew's College בלונדון (כיום London School of Jewish Studies), ונתמנה לרב הראשי של קהילת קופנהגן. לאחר פטירת אביו ב-1969, נתמנה בנט מלכיאור למחליפו כרב הראשי של יהדות דנמרק. הוא החזיק במשרה זו עד צאתו לגמלאות בשנת 1996.[2]

כרבה הראשי של יהדות דנמרק נודע בנט מלכיאור במעורבותו המקומית והבינלאומית בנושאים הנוגעים לפליטים ולנפגעי רדיפות, והוא הגן בין השאר על זכויותיהם של מוסלמים בדנמרק.[3]

מלכיאור היה מהחברים המיסדים במשלחת הדנית לוועדת הלסינקי לזכויות האדם (1985), היה חבר בוועדת הסיוע הדנית לפליטים (1996-2007) ושימש כיו"ר הפורום היהודי-נוצרי-מוסלמי (2002-2004).

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנט מלכיאור נישא ב-1951 לליליאן וייסדורף, ולזוג נולדו ארבעה בנים: מיכאל (שר וחבר כנסת לשעבר) (1954), ג'ון (1956), אלן (1962) וקים (1966).[4]

אותות כבוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

לבנט מלכיאור הוענק תואר אבירות מלכותי דני מדרגה ראשונה. הוא קיבל גם אות הוקרה על השתתפותו במלחמת העצמאות של ישראל, צלב השירות של גרמניה המערבית, ואות הוקרה מטעם הארגון הארצי של ידידי הפליטים בדנמרק. ב-1999 הוא מונה לנשיא הכבוד של ארגון בני ברית באירופה לכל ימי חייו.

כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלכיאור תרגם שורה של יצירות לדנית, בין השאר את חמשת חומשי התורה. הוא גם חיבר כמה ספרים, ובהם אוטוביוגרפיה בשם Så vælg da livet ("ובחרת בחיים").

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]