לדלג לתוכן

בננה פיש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בננה פיש
Banana Fish

כריכת כרך הטנקובון הראשון
סוגה פעולה
מותחן
דרמה
יוצר אקימי יושידה (אנ')
מאנגה: Banana Fish
יוצר אקימי יושידה
מאייר אקימי יושידה
הוצאה Shogakukan
התפרסם לראשונה במגזין Bessatsu Shōjo Comic
קהל יעד שוג'ו
תקופת הפרסום המקורית מאי 1985 – אפריל 1994
מספר הכרכים שהתפרסמו 19
אנימה: Banana Fish
במאי הירוקו אוטסומי
תסריטאי הירושי סקו
אולפני אנימציה MAPPA
רשת שידור Fuji TV‏ (Noitamina)
פריים וידאו
תקופת שידור מקורית 5 ביולי 2018 – 20 בדצמבר 2018
מספר העונות 1
מספר הפרקים 24

בננה פיש (באנגלית: Banana Fish) היא סדרת מאנגה יפנית מסוגת מותחן-דרמה[1] שנכתבה ואיירה על ידי אקימי יושידה. במקור, פורסמה המאנגה ממאי 1985 עד לאפריל 1994 במגזין "Bessatsu Shōjo Comic", מגזין מנגה הידוע בפרסומי מאנגות שוג'ו (מאנגות המיועדות בעיקר לקהל נשי). עלילת הסדרה מתרחשת בעיקר בניו יורק במהלך שנות ה-80 של המאה ה-20, ועוקבת אחר אש לינקס, מנהיגן של מספר כנופיות רחוב שחושף קונספירציה פלילית הכוללת "דג בננה", סם מסתורי ששוטף את מוחם של המשתמשים בו. במהלך חקירתו, נתקל אש באייג'י אוקומורה, עוזרו של צלם יפני, שעמו הוא יוצר קשר אינטימי.

סגנונה הוויזואלי והנרטיבי של המאנגה, שאופיינה באמנות ריאליסטיות ועלילה מוכוונת-פעולה, ייצגה שבירה משמעותית ממוסכמות המאנגה-שוג'ו, שכללה בעיקר איורים מסוגננים מאוד ועלילות מוכוונות-פנטזיה רומנטית. בעוד שבמקור יועדה המאנגה לקהל של נערות מתבגרות ונשים בוגרות, התמות הבוגרות שלה משכו קהל משמעותי של גברים בוגרים. התיאורים ההומו-אירוטיים בהקשר בוגר ומוכוון-פעולה זה השפיעו במיוחד על סוגת היאוי (רומנטיקה בין גברים) בתרבות המאנגה. הסדרה זכתה לשבחי המבקרים, ששיבחו את העלילה, הדיאלוגים וסצנות הפעולה. זוהי היצירה המצליחה ביותר מבחינה מסחרית של יושידה, עם למעלה מ-12 מיליון עותקים של כרכים שנאגדו ונמכרו נכון לשנת 2018.

תרגומה של הסדרה באנגלית הופץ על ידי "Viz Media", אשר גם הפיצה אותה במגזיני המנגה שלה "Pulp" ו-"Animerica Extra" החל משנת 1997, מה שהפך את הסדרה לאחת מסדרות המאנגה הראשונות שזכו לתפוצה רחבה בארצות הברית. הסדרה עובדה מספר פעמים, בעיקר בשנת 2018 כסדרת אנימה בת 24 פרקים בבימויו של הירוקו אוטסומי ובהפקת "MAPPA". סדרת האנימה שודרה בערוץ האנימה "Noitamina" ומופצת ברחבי העולם באמצעות שירות הזרמת המדיה "פריים וידאו".

תקציר העלילה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
העיר ניו יורק במהלך שנות ה-80 של המאה ה-20.

עלילת המאנגה מתרחשת בארצות הברית באמצע שנות ה-80, בעיקר בניו יורק. מנהיג כנופיות רחוב בן 17 בשם אש לינקס מטפל באחיו הגדול גריפין, יוצא מלחמת וייטנאם שנותר במצב וגטטיבי בעקבות תקרית טראומטית בה ירה על חבריו לטייסת וחזר את המונח "דג בננה". לילה אחד, אש עד למותו של אלמוני, שמורה לו בטרם מותו "לחפש את דגי הבננה", בידי שני חברים מהכנופיה שלו. השניים מתוודים בפני אש שהם פעלו בהוראת דינו גולזין, ראש המאפיה הקורסיקנית בניו יורק; אש היה בעבר המוציא לפועל ועבד מין של גולזין, לאחר שטופח מגיל צעיר להפוך ליורש האימפריה הפלילית שלו.

אש מתחיל לחקור את "דג הבננה", ובמהלך מאמציו הכפולים לחשוף את המשמעות של "דג בננה" ולפרק את האימפריה של גולזין, הוא נתקל במספר בעלי ברית ואויבים – בראשם נמצא אייג'י אוקומורה, עוזרו של צלם יפני שנסע לניו יורק על מנת להשלים כתבה על כנופיות רחוב, עמו יוצר אש קשר הדוק ואינטימי. בהדרגה מתברר ש"דג בננה" הוא סם שפותח על ידי רופא צבאי אמריקאי במהלך מלחמת וייטנאם, ששוטפת את מוחם של המשתמשים בה; גרסאות מוקדמות של הסם נבדקו על חיילים אמריקאים, כולל גריפין, מה שהטריף את דעתם; וכי הנוסחה המשוכללת שלו נרכשה על ידי גולזין, שמתכוון למכור את הסם לפלגים בתוך ממשלת ארצות הברית, שבתורם מבקשים להשתמש בו במטרה להפיל ממשלות קומוניסטיות בדרום אמריקה.

בסופו של דבר, גולזין נהרג בשיא הקרב מול אש ואייג'י, שותפיו לממשלה נחשפים כמי שלוקחים בעסק הסחר במין בילדים שניהל, וכל העדויות לפרויקט "דגי הבננה" מושמדות. אש מבין את הסכנה שהוא חושף אליה את אייג'י, ומפסיק באי-רצון כל קשר עמו. שבור לב, חוזר אייג'י ליפן, אם כי לפני עזיבתו, הוא כותב לאש מכתב שבו הוא אומר לו ש"הנשמה שלי תמיד איתך". בעוד דעתו מוסחת מהמכתב, אש נדקר אנושות על ידי חבר כנופיה מתחרה. הוא מדדה לתוך הסניף הראשי של הספרייה הציבורית של ניו יורק, שם הוא מת, מחייך ולופת באגרופו את מכתבו של אייג'י.

פיתוח

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קונספט והקשר היסטורי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות ה-70, שהתאפיינה ביפן בהופעתם של סגנונות נרטיביים וויזואליים חדשים ועלייתן של מאנגקיות נשים בתחום שנשלט על ידי מאנגקים נכנס הסוגה "מאנגה שוג'ו" לתקופה של התפתחות יצירתית משמעותית.[2] מאנגות כמו "שושנת ורסאי" (1972–1973) מאת ריוקו איקדה סייעו בקביעת מיקום העלילה במקומות מחוץ ליפן והכללתן של דמויות אנדרוגניות כמוטיב נפוץ המזוהה עם המאנגה שוג'ו, בעוד שיצירות של מוטו האג'יו, קייקו טאקמיה ואמנים אחרים הקשורים לקבוצת "Year 24" קיבעו את בסיס השונן-אי (רומנטיקה בין שני גברים) כתת-סוגה מובהקת של המאנגה שוג'ו.[2] יצירותיהם של אמני "Year 24" שעסקו בתת-סוגה זו התרחשו לרוב במקומות אירופיים או יפניים רומנטיים, אם כי יצירות דומות של אמנים שלא היו קשורים לקבוצה, כמו המאנגה "Fire!"‏ (1969–1971) מאת הידקו מיזונו, התרחשו במקומות אמריקאיים ולא אידיאליים, ולעיתים קרובות כללו דמות יפנית אחת או יותר ששימשו כנקודת התייחסות וזיהוי עבור הקוראים היפנים.[3]

יוצרת המאנגה, אקימי יושידה, הפציעה לראשונה כמאנגקית בשנת 1977, לאחר שבמקור קיבלה השראה לעסוק בקריירה זו לאחר שצפתה בהקרנה מחודשת של הסרט "קאובוי של חצות" משנת 1969 במהלך שנות לימודיה בתיכון.[4] לסרט, שתיאר מערכת יחסים בין נוכל לבחור שאפתן בניו יורק, הייתה השפעה עמוקה על יושידה, והשפיע עליה ליצור יצירות ששכפלו תמות שעסקו בקשרים רוחניים וקרובים בין גברים.[5] יושידה חקרה לראשונה את התמות הללו בהופעת הבכורה שלה בסדרת המאנגה "California Story"‏ (1978–1981), העוסקת בתמות הומו-אירוטיות על רקע העיר ניו יורק, אותו תפס חוקר המאנגות יוקרי פוג'ימוטו כמבשר נרטיבי ותמטי ל"בננה פיש".[5]

כתיבה ואיור

[עריכת קוד מקור | עריכה]
עיצוב מראהו הפיזי של אש התבסס בתחילה על הטניסאי סטפן אדברג, לפני שהוחלף בעיצוב המבוסס על השחקן ריבר פיניקס (בתמונה משנת 1989).

מלכתחילה, ליושידה לא היה קומפוזיציה לעלילתה של המאנגה; בעוד שהיה לה מושג כללי על הרקע העלילתי, פרטי העלילה והדמויות פותחו במהלך תהליך הכתיבה.[4] בשל השפעתו של הסרט "קאובוי של חצות", ביקשה יושידה לכתוב את המאנגה כסיפור המתמקד במערכת יחסים אינטנסיבית-רגשית בין דמויותיהם של אש ואייג'י.[5] במקור, נתפסה דמותו של אש כדמות אופטימית בהשראת גיבורי שונן, שכן יושידה ביקשה להבדיל דמותו של אש לגיבורים האדיבים האופייניים ליצירותיה האחרות, בעוד שאייג'י נתפסה במקור כדמות נשית.[6] עם זאת, הפך אייג'י לגבר בשל תפקידו הפסיבי ברוב העלילה, ובשל סלידתה האישית של יושידה מדאוטרגוניסטים נשיים אינרטיים שנכתבו אך ורק כמקור לקונפליקט או מושא אהבה רומנטי עבור הגיבור הגברי.[5]

סגנונה של יושידה כמאנגקית – כפי שניתן לראות לאורך המאנגה – חרג באופן משמעותי ממאנגות שוג'ו טיפוסיות לאותה התקופה מבחינת נרטיב, אופי הדמויות, מיקום העלילה, הלך הרוח והסגנון הוויזואלי.[3] הסופר והמתרגם פרדריק ל. שודט ציין שבעוד שעבודותיה של יושידה דבקו במוסכמות מסוימות של מאנגות שוג'ו כמו הומו-ארוטיקה טקסטואלית וסאבטקסטואלית, היא אימצה בו-זמנית ”סגנון אמנות גברי לחלוטין, נמנעה מפרחים ו"עיני חרקים" לטובת משיכות מכחול נועזות, סצנות פעולה וקווי מהירות”.[7] יושידה ויתרה על רבים ממוסכמות השוג'ו שהפכו לפופולריות על ידי קבוצת "Year 24" – דמויות מסוגננות במיוחד, התמקדות ברומנטיקה ופנטזיה, כתיבה גרנדיוזית – לטובת יצירת אמנות מפושטות ומציאותיות, פאנלים שהתמקדו בדמויות ובפעולות. רקעים וסביבות, וסצנות פעולה תכופות.[7][8] דמויותיה של יושידה אוירו בפרופורציות ריאליסטיות יותר, בניגוד הן לפרופורציות הנשיות האופייניות לגברים במאנגות שוג'ו והן לפרופורציות היתר-גבריות האופייניות לגברים במאנגות שונן.[8][א] בנוסף, על אף שהיה נפוץ למקום את עלילתן של המאנגות שוג'ו באירופה, הביעה יושידה חוסר עניין כללי בתרבות האירופאית וב"בחורים יפים אנגליים", והעדיפה במקום זאת את "גישתם חסרת-הדאגות" של גברים אמריקאים ממעמד הפועלים.[9]

מראן הפיזי של רבות מהדמויות במאנגה מבוססות על אישים אמיתיים: דמותו של אש מודלה על פי הטניסאי סטפן אדברג בטיוטות הראשונות של הפרקים הראשונים בסדרה, לפני שהוחלף בעיצוב הממודל על פי השחקן ריבר פיניקס, בעוד שדמותו של אייג'י מודלה על פי השחקן הירונובו נומורה.[ב] יושידה השוותה תהליך זה של בחירת אישים אמיתיים כמודל לעיצוב הדמויות לליהוק של "בי מובי מסוגת פעולה".[9] יושידה החלה להתעניין בפיניקס לאחר שצפתה בסרטו "חוף היתושים" משנת 1986 בעת ביקור בארצות הברית; יושידה לא הייתה מודעת לכך שפיניקס הופיע גם בסרט "אני והחבר'ה" משנת 1986, בו צפתה בעבר, והסתקרנה מהטווח של פיניקס כשחקן בהתחשב בהבדלים בין שתי הדמויות.[9] יושידה ציינה כיצד שינוי עיצוב דמותו של אש מעיצוב שמודל על פי אדברג לעיצוב שמודל על פי פיניקס שינה גם את הפיזיות שלו מנער "אתלטי ובנוי לתלפיות" ל"ילד יפה ורזה".[9]

למרות היעדר הקומפוזיציה הקבועה שלה לסיפור, התכוונה יושידה כבר מהשלבים המוקדמים ביותר של פיתוח הסדרה לסיים את העלילה עם מותו של אש.[5] בעקבות מותו של פיניקס בגיל 23 בשנת 1993, שקלה יושידה לזמן קצר לכתוב אחרת את סופו של אש, מכיוון שלא רצתה שהסדרה תיתפס ככזו ש"מנצלת" טרגדיה אמיתית.[5] בדיון על הרציונל שלה למותו של אש, ציינה יושידה את היקסמותה מאנשים שחיים בעוצמה ומתים צעירים, ותיארה את אש כאדם ש"חי את חייו המלאים ב-17 שנים"; יתרה מכך, ציינה יושידה כי לאמונתה, כאשר אש ביצע מעשי אלימות ורצח לאורך הסדרה, הוא צריך לשלם על הפעולות הללו בחייו שלו.[5] הביזיון לכאורה של מותו של אש בידי חבר כנופיה ברמה נמוכה הייתה מכוונת מצידה של יושידה; שכן אחד מהמוטיבים החוזרים במאנגות שונן הוא מותו של גיבור העלילה ללא משמעות למותו.[5]

העיסוק המרכזי של העלילה בסם "דגי הבננה" השולט בתודעת המשתמש בו מקורה בהתעניינותה של יושידה במחקרים של סוכנות הביון המרכזית בבקרת נפש, כגון "MKUltra" ו-"Project ARTICHOKE", ומחקריה על תוכניות דומות בברית המועצות שהובילו אותה לשקול להכניס סמים לעלילה ככלי ללוחמה.[6] ליושידה הייתה עניין אינטלקטואלי בסמים מאז התיכון, וציינה כי בני דורה הושפעו ופיתחו ידע בסמים במובן הרחב בשל השפעתה של תרבות הסמים באותה התקופה.[6] יושידה אף הצהירה כי תיאור הפוליטיקה של תקופת המלחמה הקרה הפך לקשה יותר ככל שהמציאות הפוליטית השתנתה במהלך ריצת המאנגה, שנמשכה כמעט עשור – בעיקר פירוק ברית המועצות – אך בסופו של דבר היא לא שאפה לחתור לקפדנות וריאליזם במהלך כתיבת הפוליטיקה והאקטואליה בסדרה.[5][9]

היסטוריית פרסום

[עריכת קוד מקור | עריכה]

המאנגה הופצה לראשונה בגיליון מאי 1985 של מגזין המנגה "Bessatsu Shōjo Comic", מוסף חודשי למגזין המנגה "Shōjo Comic", שם הוא רץ עד לסיום הסדרה בגיליון אפריל 1994.[8][7] אורכה הכולל של הסדרה הוא כ-3,400 עמודים.[7] המוציאה לאור של "Bessatsu Shōjo Comic",‏ "Shogakukan", הוציאה לאור את הסדרה כ-19 כרכים שנאספו תחת חותם הקומיקס שלה.[8]

הסדרה הופצה על רקע מה שמכונה "בום המאנגה" של אמצע שנות ה-80 וה-90, שבהן עלתה פופולריותה של המאנגה על רקע הופעתם של יוצרים, סדרות, סוגות ומגזינים חדשים, כמו כן במקביל לעלייה בפופולריות של מאנגות בשווקים בינלאומיים.[8] המוציאה לאור של הסדרה בצפון אמריקה, "Viz Media", הפיצה את הסדרה לראשונה בשפה האנגלית ככותר השקה למגזין המאנגה שלה "Pulp" החל משנת 1998.[8][10] כאשר "Pulp" נסגרה בשנת 2002, המשכה של הסדרה הופץ במגזין "Animerica Extra", שנסגרה בעצמה בשנת 2004.[11] "Viz Media" פרסמה גם שתי מהדורות של כרכים מאוגדים של הסדרה. המהדורה הראשונה, שפורסם בין השנים 1999–2002 והשתרעה על פני שבעת הכרכים הראשונים, כללה את טכניקת היפוך המראה של הפאנלים וצינזור מילים. המהדורה השנייה, שפורסם בין השנים 2004–2007 והשתרעה על פני 19 הכרכים המלאים, הודפס בפורמט המקורי וכלל תרגום מחודש.[8][10] הסדרה הודפסה מחדש על ידי "Viz Media" בשנת 2018, זמן קצר לאחר עליית האנימה לשידור.[12]

מדיות נוספות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיפורי צד

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנוסף לסדרת המנגה הראשית, כתבה ואיירה יושידה ארבעה סיפורי צד של מאנגות וואן-שוט:

  • Fly Boy, In The Sky – פריקוול לסדרה המקורית, שפורסם במקור בגיליון חורף 1984 של מגזין המנגה "Bessatsu LaLa".[13] עלילת המאנגה מתמקדת בפגישתם הראשונה של איבה ואייג'י, ובאירועים שהובילו לכך שאיבה העסיק את אייג'י כעוזרו.
  • Angel Eyes – פריקוול שני, שפורסם בגיליון יוני 1994 של "Bessatsu Shōjo Comic",[13] ועלילתו מתמקדת בפגישתם הראשונה של אש ושורטר וונג כשהם בכלא לנוער יחד.
  • Garden of Light‏ (光の庭, "הגן עם האור הקדוש") – סיקוול המתרחש שבע שנים לאחר אירועי המאנגה המקורית, שפורסם במקור בגיליון אוגוסט 1994 של "Bessatsu Shōjo Comic",[13] ועלילתו עוקבת אחר אקירה איבה, אחייניתו של שוניצ'י איבה, כשהיא מבקרת בניו יורק ושוהה אצל אייג'י, שהפך עם הזמן לצלם מוכשר בזכות עצמו המתגורר בגריניץ' וילג'.
  • Private Opinion – פריקוול שלישי שפורסם בגיליון ינואר 1995 של "Bessatsu Shōjo Comic",[13] ועלילתו מספרת את סיפור פגישתם הראשונה של אש ובלנקה לאחר שגולזין שוכר את בלנקה לאמן את אש.

כל ארבעת הסיפורים נאספו בכרך "Banana Fish: Another Story", טנקובון שיצא לאור בהפצת "Shogakukan" בשנת 1997. הטנקובון כלל גם את "Ura Banana‏ (うら BANANA)", סיפור קומי בעל מאפייני שבירת הקיר הרביעי שבו אש ואייג'י דנים בדואר מעריצים שקיבלה יושידה.[14]

אנימה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
כרזת האנימה

סדרת המאנגה עובדה לסדרת אנימה בת 24 פרקים שהופקה על ידי חברת ההפקות "MAPPA" ובוימה על ידי הירוקו אוטסומי, ששודרה בערוץ האנימציה "Noitamina" של "Fuji TV" ובשירות הזרמת המדיה "פריים וידאו" בין 5 ביולי ל-20 בדצמבר 2018.[15][16] סדרת האנימה הופקה כחלק מפרויקט הנצחה לציון 40 שנה להופעת הבכורה של יושידה כמאנגקית.[17] עלילת האנימה משנה את זמן התרחשות של הסדרה משנות ה-80 ולשנות ה-2010, מוסיף התייחסויות לאמצעים מודרניים כמו סמארטפונים ומחליף את מלחמת וייטנאם במלחמת עיראק.[18]

עיבודים אחרים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיבוד לדרמת רדיו על פי המאנגה הופק על ידי NHK ב-1994. עיבוד זה הופץ בהמשך על גבי תקליטורים, ושודר מחדש בשנת 2018.[19]

בנוסף, לסדרה הראשית נכתבו שני רומנים; הראשון, סדרה בת ארבעה כרכים שנכתבה על ידי אקירה אנדו והוצאה לאור בהפצת "KSS Comic Novels" בשנת 1998, בשם "Banana Fish: Makkusu Robo no Shuki"‏ (Banana Fish マックス・ロボの手記, "Banana Fish: Memoir of Max Lobo") וסיפרה את סיפור המאנגה מנקודת מבטו של מקס.[20][21] השני, סדרה בת שלושה כרכים שנכתבה על ידי מיקו אוגאסווארה על בסיס האנימה שיצאה לאור בהפצת "Shogakukan Bunko" בשנת 2018.[22][23]

נוסף על כך, הופקו גם עיבודים למחזה על בסיס המאנגה בשנים 2005, 2009, 2012 ו-2021.[19] לדברי יושידה, בשלב מסוים נמכרו הזכויות לעיבוד סרטי לייב אקשן על בסיס המאנגה לחברת "Ryuichi Sakamoto", אך הפקת עיבוד כזה מעולם לא הבשילה והתקדמה הלאה.[6]

חברת התקשורת "Shogakukan", שהפיצה את המאנגה המקורית, פרסמה מספר ספרי אמנות הקשורים לסדרה, ביניהם ספר האמנות "Angel Eyes" בשנת 1994[24][25] והספר הנלווה "Rebirth: The Banana Fish Official Guidebook" בשנת 2001.[26][27] החברה גם פרסמה את "New York Sense" בשנת 2001, ספר אמנות ששווק כספר תצלומים ש"צולם" על ידי אייג'י אוקומורה.[28]

ניתוח ותמות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הומוסקסואליות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
” אין שום דבר רע במאנגה שמתמקדת באירוטיות ובטיזינג שלה, אבל אם אתה רוצה להפוך את האופי והנרטיב לפוקוס שלך, אני חושב שעליך להראות קצת משמעת עצמית כיוצר. אם תעשה זאת, אתה עשוי גם להשיג אפקטים עמוקים יותר מאשר פשוט ללכת על פאן-סרביס וריגושים קלים. אני חושב שכמה ממעריצי "בננה פיש" יטענו שבסופו של דבר מערכת היחסים של אש ואייג'י היא הרבה יותר רומנטית כי יושידה שמה את הדגש על המאבקים שהם מתמודדים איתם יחד, לא על ההתכרבלות המשותפת. “

– קרל גוסטב הורן, עורך ומתרגם של המהדורה האנגלית של המאנגה[10]

עלילת המאנגה מתארת הומוסקסואליות הן בטקסט של הסיפור באמצעות ייצוגים של אונס גברים, והן כסאבטקסט באמצעות מערכת היחסים ההומו-אירוטיים המעורפלים בין אש לאייג'י.[2] במאנגות שוג'ו, נחשבת הומוסקסואליות כמוטיב חוזר;[2] בעוד שמאנגות שנוצרו בשנות ה-70 על ידי אמנים הקשורים ל-"Year 24" יצרו מאנגות שוג'ו המציגות הומוסקסואליות כתת-סוגה מובהקת הידוע כיאוי, תמות ונושאים הומו-אירוטיים כבר נחשבו לחלק מהותי מהמאנגות שוג'ו.[7] המאנגה היה מהראשונים לייצג שינוי בתיאורים הומוסקסואליים במאנגות שוג'ו, גיבורים מבוגרים ומחוספסים יותר, וכתיבה ואמנות ריאליסטית יותר; וריחוק מהרומנים והמלודרמות של תיכוניסטים מתבגרים שייצגו עד לאותה נקודת זמן את הסוגה.[29] מספר חוקרי מאנגות, כמו יוקרי פוג'ימוטו, רואים ב"בננה פיש" חלק מקאנון אמנותי מתמשך הכולל יצירות של קבוצת "Year 24", בעוד שאחרים כמו ג'יימס ווקר טענו ש"בננה פיש" קרובה יותר מבחינה נרטיבית וסגנונית לסוגת היאוי.[3]

על אף השפעתה ובולטותה של "בננה פיש" כמאנגה המתארת הומוסקסואליות, יחסיהם של אש ואייג'י אינם מוצגים כרומנטיים או מיניים בעליל.[8][10] המבקר טד אנדרסון טען שניתן להסיק בקלות מימד רומנטי בקשר בין אש ואייג'י מהסאבטקסט העלילתי, וכתב כי "הקורא הנבון מבין את המרכיבים הלא-נאמרים במערכת היחסים של אש ואייג'י".[8] מבקר המאנגות ג'ייסון תומפסון תיאר באופן דומה את הסדרה כ"סיפור אהבה" המבוטא "באופן עדין עד כדי היותו בלתי-נראה",[30] וציין כיצד "החושניות במאנגה הזו היא בסצנה בה אש מלמד את אייג'י כיצד לירות באקדח בסצנה בה אש ואייג'י מנהלים דיאלוג ידידותי ומלא הקנטות דמוי-זוגיות."[10] חוקרת המאנגות כריסטינה פארטה טענה כי האופי הלא-פיזי של מערכת היחסים של אש ואייג'י משקף רומנים טיפוסיים של מאנגות שוג'ו, שלרוב מתמקדים במערכת יחסים בין גבר לאישה שאינה ממומשת פיזית לעולם; בכך, הניסיון המיני והרומנטי של אייג'י היו אופייניים לתיאוריהם של גיבורים גבריים במאנגות שוג'ו.[2] בנוסף, ציין תומפסון מספר הסברים פוטנציאליים לאופי הסאבטקסטואלי ברובו של מערכת היחסים של אש ואייג'י, כולל רצונה המוצהר של יושידה להתמקד בקשר הרגשי בין הדמויות, מבלי להסתכן באירוטיזציה של אונס גברים במהלך העלילה על ידי תיאור מערכת יחסים רומנטית או מינית, ובשל השפעתם הפוטנציאלית של קודי צנזורה על מאנגות בהגבלת גילויים של רומנטיקה ויחסי מין חד-מיניים.[10]

מין

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעוד שהרכב הדמויות של המאנגה הוא כמעט כולו גברי, מספר דמויות – בעיקר אש ואייג'י – הן בישונן, כינוי לדמויות גבריות אנדרוגניות מבחינה ויזואלית המשלבות במראן תכונות גבריות ונשיות.[2][7] חוקרי מאנגות חקרו כיצד בישונן נחשבים כנחשקים על ידי קהל נשי לא רק בשל האטרקטיביות הפיזית שלהן, אלא בשל העובדה שהם מאפשרים לקהל זה לחוות רומנטיקה, סוכנות ואוטונומיה אישית באמצעות דמויות שאינן מוגבלות על ידי הפטריארכיה.[2] בעוד שרומנטיקה הדדית בין בישונן נסבלת בהקשרים מסוימים ביפן ולכן אינה נחשבת בהכרח חריגה או חתרנית על פניה, טענה פארטה שמעמדם של אש ואייג'י כבישונן איפשר להם "לחרוג מהנורמות המגדריות היפניות" על ידי התנגדות לתפקידי מגדר הקשורים בדרך כלל למתבגרות יפניות.[2]

לדברי פארטה, מבטאים דמויותיהם של אש ואייג'י מידה מסוימת של אמביוולנטיות מגדרית על ידי החלפה בין סוכנות גברית ונשית. אש מגלם סוכנות גברית טיפוסית בתפקידו כמנהיג כנופיית רחוב, אך לעיתים קרובות הוא הופך לנשי על רקע אניסתו בידי גברים. לעומת זאת, אייג'י מגלם את הסוכנות הנשית הטיפוסית – הוא מרגיע את אש כשהוא מוטרד, מטפל בפצעיו ונשאר מאחור בזמן שאש נלחם – אך לקראת סוף הסדרה, אייג'י הוא זה שנוטל את הנשק במטרה לשחרר את אש מציפורניו של גולזין.[2] פארטה טענה כי על אף הרקע האמריקאי של הסדרה, שאיפתו של אש להגדרה עצמית מייצגת גם דחייה של תפקידים מגדריים מגבילים יפנים: גם "הבן הטוב" (הפיכתו ליורשו של גולזין) וגם "האישה הצייתנית" (הפיכתו לעבד מין של גולזין).[2] כך, דרך מאבקיהם של אש ואייג'י, מסוגלים הקוראים לכאורה "לברוח מהמציאות היפנית"[2] ו"להתנגד ללחצים של מערכת מגדרית ומינית היררכית ביותר".[2]

מערבנות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
שם הסדרה מתייחס לסיפור הקצר "יום מושלם לדגי בננה" מאת ג'יי די סלינג'ר (בתמונה משנת 1950).

הפצת המאנגה בשלהי שנות ה-80 חלה במקביל לתקופה של רומנטיזציה לניו יורק בתרבות היפנית[7][31] שודט מציין כיצד הסדרה משקפת את התפיסה היפנית על ניו יורק של שנות ה-80 כעל "מערב פרוע מודרני" המאופיין בפשע משתולל, שימוש בסמים, עוני ומתח גזעני שהיה "סמל לכל מה שהיה שגוי באמריקה", אך באותו זמן, "נראה סמל לאנרגיה הגולמית של אמריקה ולחירויות הפרט המרגשות".[7] במסגרת העלילה, מתפקדת דמותו של אייג'י כמתווכת עבור הקוראים היפנים ומנגישה עבורם את שוני התרבות האמריקאי.[7] פארטה אף טענה כי "מפתה לראות באייג'י האנשה של המזרחיות ההפוכה" כדמות יפנית שנכבשה על ידי אמריקאי, אך מעמדו כבישונן המייצג שילוב של תכונות גבריות ונשיות מאפשר לו לגלם בדמותו את "המערבנות הנשית הבינלאומית"[2] שבו הקוראות יכולות לחוות באופן מקרי "תפאורה אמריקאית אקזוטית" שיש לה פחות מגבלות על ביטוייהן האישי.[2]

מעבר להתרחשות העלילה בניו יורק האמריקאית ודמויותיה, מציגה המאנגה רמיזות תכופות לספרות אמריקאית:[31] רקע דמותו של בלנקה מושפעת מהרומן "איים בזרם" מאת ארנסט המינגוויי, אש משווה את חייו לעלילת הנובלה "שלגי הקילימנג'רו", גם הוא מאת המינגוויי,[31] ושם הסדרה עצמה היא התייחסות לסיפורו הקצר של ג'יי די סלינג'ר, "יום מושלם לדגי בננה".[2] "דגי הבננה" בסיפורו של סלינג'ר הם דגים שאוכלים בכמויות גדולות עד שאינם מסוגלים לזוז, והסיפור מסתיים בהתאבדותו הפתאומית של הגיבור.[8] משמעותו הסמלית של דג הבננה ב"יום מושלם לדגי בננה" היא נושא לוויכוח, והמשמעות של שם המאנגה כרמז לסיפור מעורפלת באופן דומה, שכן יש מעט התייחסויות ישירות ל"יום מושלם לדגי בננה" בתוך המאנגה.[8][2] אנדרסון כתב כי "אולי יש קשרים לתאוות הבצע ההרסנית העצמית של גולזין ולנטיותיו האובדניות לכאורה של אש, אבל קשרים אלו קלושים במקרה הטוב."[8] תומפסון ציין כיצד "הן המנגה והן הסיפור הקצר כרוכים באכזריותם של החיים ובחוויות טראומטיות, ומוות פתאומי",[10] בעוד שפארטה החשיבה את השימוש בסם "דגי הבננה" במאנגה כסמל ל"חמדנות גברית, חומרנות והרס".[2] המבקר היסאיו אוגושי נתן לכך הסבר פחות אלגורי, וציין כי גיבור סיפורו של סלינג'ר מתאבד לאחר שהוא רואה בעיני רוחו את דג הבננה, בדיוק כפי שדמויות במאנגה מאבדות שליטה על עצמן לאחר שנותנים להן את סם "דג הבננה".[31]

אלימות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

העלילה מוכוונת-הפעולה של "בננה פיש", שאופיינה בסצנות קרב תכופות, סצנות פעולה מרובי-פרקים ושימוש נרחב בקווי מהירות, ייצגה שבירה מהמוסכמות החזותיות והנרטיביות האופייניות של מאנגות שוג'ו.[2][10] יושידה הצהירה כי העניין שלה בפעולה נובע מילדות, במיוחד בעקבות רצונה לשחק בענפי ספורט פעיל כמו כדורגל במקום לעסוק בתחומים נשיים טיפוסיים כמו ריקוד קצבי, וכי השכיחות של דמויות גבריות ב"בננה פיש" נבע בחלקו מהקושי שלה לדמיין באופן סטריאוטיפי בנות פסיביות בתרחישים אקטיביים אלו.[4] אלימות והשפעותיה הדה-הומניסטיות חוזרות על עצמן כתמה מרכזית לאורך הסדרה, כאשר הדמויות נאבקות ליישב את אנושיותן לצד המעשים האלימים שהן מבצעות וסובלות.[8] אש מייצג את שיא הקונפליקט הזה, כאדם שעברו הטראומטי הותיר אותו עם חיי אלימות, ועומד בפני הקונפליקט בין רצונו לחיים "נורמליים" עם אייג'י, לבין רצונו להגן על אייג'י מהזוועות שבאות עם חייו האלימים.[8]

תמת האלימות מינית חוזרת גם היא לאורך הסדרה, עם תיאורי אונס גברים שלטענת פארטה הדהדו סצנות של התעללות מינית בנשים במאנגות אירוטיות.[2] בנוסף, ציין תומפסון כיצד הסדרה אינה מכילה תיאורים מפורשים של מין או עירום, וכיצד האונס מתואר "כטראומה ולעולם לא כגירוי", בניגוד לתיאורים אירוטיים של אונס בסוגת היאוי.[10]

ביקורת ומורשת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
הסניף הראשי של הספרייה הציבורית של ניו יורק, שהפך לאטרקציה תיירותית עבור מעריצי הסדרה.

עד 2018, הודפסו ונמכרו למעלה מ-12 מיליון עותקים של הסדרה.[32] סקר קוראים משנת 1998 במגזין היפני "Comic Link" דירג את הסדרה כמאנגה הגדולה ביותר בכל הזמנים.[8] בסקר ה-"Manga Sōsenkyo" של "TV Asahi" משנת 2021 שהכיל דירוג של 100 סדרות המנגה המובילות על פי הצבעה ציבורית של 150,000 איש, דורגה הסדרה במקום ה-26.[33]

על אף שיושידה כבר פרסמה מספר מאנגות לפני "בננה פיש", הסדרה הפכה לעבודתה המצליחה ביותר מבחינה ביקורתית ומסחרית, ו"מיצבה את מעמדה כיוצרת גדולה".[8] אף על פי ש"בננה פיש" פורסם ושווק כמאנגת שוג'ו, עלילתו והדיאלוג המורכבים וסצנות הפעולה התכופות משכו גם קהל משמעותי של מתבגרים;[2][8][ג] שודט זיהה את הסדרה בתור "אחת מהמאנגות הנשיות הבודדות שגבר יפני בעל דם אדום יכול להודות בקריאתה מבלי להסמיק".[7] הסדרה זכתה לשבחים וצוינה "כדוגמה לקומיקס בוגר, מונע-עלילה" כאשר הופצה באנגלית, והפכה לאחת למאנגות הראשונות ביותר שזכו לתפוצה רחבה בארצות הברית.[8] הסדרה השפיעה במיוחד על סוגת היאוי, והיווה השראה לגל של מאנגות יאוי מוכוונות-פעולה שהתמקדו בגיבורים מבוגרים יותר ובאמנות ריאליסטית.[3][10]

הסדרה זכתה לשבחי המבקרים; ג'ייסון תומפסון כינה אותה "אחד מאפוסי המאנגה הגדולים של בסוגת השוג'ו"[8] ושיבח את כתיבתה הספרותית "המודעת לעצמה".[8] עם זאת, קיבלה אמנות הסדרה ביקורות מעורבות בקרב המבקרים: פרדריק ל. שודט השווה לטובה את אמנותה של יושידה ל"ריאליזם הקו הנקי" של האמן קצוהירו אוטומו;[7] תומפסון, לעומת זאת, כינה את "יצירת האמנות המשעממת" של יושידה כ"חולשתה היחידה" של הסדרה, אבל בכל זאת סייג כי ”תפיסת העולם של "בננה פיש" מתממשת עד כדי כך שהאמנות כמעט מיותרת, וגם כשהפאנלים אינם אלא ראשים מדברים, אנחנו תלויים בכל מילה”.[10] בנוסף, מהווה "בננה פיש" את המאנגה האהובה ביותר על המוזיקאי היפני גאקט – שטען שקרא את הסדרה יותר ממאה פעמים – וקיבל ממנה השראה לשיר "Asrun Dream" באלבום הבכורה שלו "Mars".[6]

הסניף הראשי של הספרייה הציבורית של ניו יורק, מיקום בולט בסדרה, הפך לאטרקציה תיירותית עבור מעריצי הסדרה; הספרייה הציבורית של ניו יורק דיווחה על עלייה משמעותית בהכנסות מחנות המתנות שלה בשנת 2019, שאותה ייחסו לפופולריות שנוצרה על ידי סדרת המאנגה והאנימה.[34][35] חברת התיירות היפנית "Kinki Nippon Tourist Kanto" אף הגדילה להציע סיור בניו יורק, הכולל עצירות במקומות המופיעים בסדרה וסיור אודיו מודרך על ידי יומה אוצ'ידה וקנג'י נוג'ימה, המדבבים בהתאמה את דמויותיהם של אש ואייג'י בעיבוד האנימה.[36] בשנת 2019, נבחר הסיור על ידי איגוד תעשיית הנסיעות של יפן לקבל את פרס שר הקרקעות, התשתיות, התחבורה והתיירות בטקס הגרנד פרי השנתי של הסיור, המכבד תוכניות תיירות המועילות לתעשיית הנסיעות של יפן.[37][38]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביאורים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ העדפתה של יושידה לגברים בעלי פרופורציות ריאליסטיות אך בנויות היטב במאנגות שלה הביאה פעם את חוקר המאנגות יוקרי פוג'ימוטו להעיר ש"סוג הגוף של הגברים שאקימי יושידה מציירת הוא מה שגברים הומוסקסואלים אוהבים."[4]
  2. ^ בנוסף, לכך, דמותו של מקס לובו מודלה על פי השחקן הריסון פורד, דמותו של שוניצ'י איבה מודלה על פי השחקן מיצורו היראטה, דמותו של דינו גולזין מודלה על פי השחקן טלי סוואלס, דמותו של שורטר וונג מודלה על פי המוזיקאי סאנפלזה נאקנו קון (יפ'), דמותו של פרדריק ארתור מודלה על פי המוזיקאי סטינג, דמותו של צ'ארלי מודלה על פי השחקן ויליאם קאט, ודמותו של ג'נקינס מודלה על פי השחקן דני דה ויטו.[9]
  3. ^ יושידה הצהירה שהיא הייתה מודעת לכך שהסדרה זכתה להצלחה זו במהלך ריצתה המקורית של הסדרה, אך שלא לקחה בחשבון את האינטרסים של הקהל הגברי בזמן כתיבת הסדרה.[6]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ "Banana Fish Official Website". Viz Media. Archived from the original on June 20, 2022. Retrieved October 1, 2024.
  2. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 Parte, Christina (2009). "Mad, Maddening and Madly in Love: The Representation of Gender Fluidity and Desire in Jamie Hernandez's Locas and Akimi Yoshida's Banana Fish". Critical Engagements: A Journal of Criticism and Theory. 3 (1). UK Network for Modern Fiction Studies: 91–122.
  3. ^ 1 2 3 4 Welker, James (2015). "A Brief History of Shōnen'ai, Yaoi and Boys Love". Boys Love Manga and Beyond: History, Culture, and Community in Japan: 42–75. doi:10.14325/mississippi/9781628461190.003.0003. ISBN 9781628461190.
  4. ^ 1 2 3 4 Noriaki, Fushimi (2000). "Akimi Yoshida A to Z: Special Talks and Interviews". Queer Japan. 2. Keiso Shobo: 45–54.
  5. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 Fujimoto, Yukari (December 20, 2000). 少女まんが魂 [The Spirit of Shōjo Manga] (in Japanese) (1st ed.). Tokyo: Hakusensha. pp. 120–139. ISBN 4-592-73178-6.
  6. ^ 1 2 3 4 5 6 Yoshida, Akimi; Gackt (October 1998). "Secret Meeting on the Eve of the Revolution: Gackt x Akimi Yoshida". Malice Mizer Experimental Aesthetic Revolution (in Japanese): 10–11.
  7. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 Schodt, Frederik L. (1996). "Banana Fish". Dreamland Japan: Writings on Modern Manga. Stone Bridge Press. pp. 203–207. ISBN 978-1933330952.
  8. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 Anderson, Ted (2012). "Banana Fish". In Beaty, Bart; Weiner, Stephen (eds.). Critical Survey of Graphic Novels: Manga. Salem Press. pp. 20–24. ISBN 978-1-68217-912-3.
  9. ^ 1 2 3 4 5 6 Banana Fish 特集 吉田秋生グラフィティ [Banana Fish Special Feature: Akimi Yoshida Graffiti]. Comic Box [ja] (in Japanese). Fusion Products [ja]. September 1990. pp. 28–29.
  10. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 Thompson, Jason (September 19, 2013). "Jason Thompson's House of 1000 Manga – Banana Fish". Anime News Network. Archived from the original on February 19, 2018. Retrieved October 1, 2024.
  11. ^ Macdonald, Christopher (December 17, 2004). "Animerica Extra Canceled". Anime News Network. Archived from the original on October 24, 2019. Retrieved January 7, 2020.
  12. ^ Ressler, Karen (July 5, 2018). "Viz Media to Reprint Banana Fish Manga". Anime News Network. Archived from the original on July 6, 2018. Retrieved October 1, 2024.
  13. ^ 1 2 3 4 Yoshida, Akimi; Project Banana (2001). Banana Fish Official Guidebook: Rebirth (in Japanese). Shogakukan. ISBN 978-4091798022.
  14. ^ Yoshida, Akimi (1997). Banana Fish: Another Story (2nd ed.) (in Japanese). Shogakukan. ISBN 978-4091911827.
  15. ^ Loo, Egan (October 22, 2017). "Free's Hiroko Utsumi Directs Banana Fish Shōjo Crime Action TV Anime". Anime News Network. Archived from the original on October 23, 2017. Retrieved October 22, 2017.
  16. ^ "Watch Banana Fish (Prime Video)". Amazon. Archived from the original on January 3, 2020. Retrieved October 1, 2024.
  17. ^ Ressler, Karen (May 24, 2018). "Banana Fish Anime Unveils 2nd Promo Video, Opening Theme, Additional Cast". Anime News Network. Archived from the original on August 26, 2018. Retrieved October 1, 2024.
  18. ^ Ressler, Karen (February 22, 2018). "Banana Fish Anime Reveals Cast, More Staff, 1st Promo Video, Modern-Day Setting". Anime News Network. Archived from the original on July 2, 2018. Retrieved October 1, 2024.
  19. ^ 1 2 "Banana Fish". Mangapedia (in Japanese). Heibonsha, Shogakukan, et al. Archived from the original on December 7, 2022. Retrieved October 1, 2024.
  20. ^ Banana Fish マックス・ロボの手記（4件） [Banana Fish: Memoir of Max Lobo]. Oricon News (in Japanese). Archived from the original on January 3, 2020. Retrieved October 1, 2024.
  21. ^ "Banana Fish: Memoir of Max Lobo Book Series". Amazon. Archived from the original on January 3, 2020. Retrieved October 1, 2024.
  22. ^ "Banana Fish #1". Shogakukan (in Japanese). Archived from the original on January 3, 2020. Retrieved June 24, 2019.
  23. ^ "Banana Fish #3". Shogakukan (in Japanese). Archived from the original on January 3, 2020. Retrieved October 1, 2024.
  24. ^ "Illustration Book Banana Fish: Angel Eyes". Shogakukan (in Japanese). Archived from the original on October 15, 2015. Retrieved October 1, 2024.
  25. ^ "Illustration Book Banana Fish: Angel Eyes (Reprinted Edition)". Shogakukan Comic (in Japanese). Archived from the original on January 3, 2020. Retrieved October 1, 2024.
  26. ^ 「Banana Fish」ガイドブックが大判サイズで復刻、全105話の扉絵収録 [Banana Fish guidebook reprinted in large size, includes illustrations from all 105 chapters]. Comic Natalie (in Japanese). November 9, 2018. Archived from the original on January 3, 2020. Retrieved October 1, 2024.
  27. ^ Banana Fish オフィシャルガイドブック Rebirth 完全版 [Banana Fish Official Guidebook Rebirth: Complete Edition]. Shogakukan Comic (in Japanese). Archived from the original on January 3, 2020. Retrieved October 1, 2024.
  28. ^ "Banana Fish Comics Box Set Vol.3 (Set of Volume 11–15)". CD Japan. Archived from the original on September 13, 2022. Retrieved October 1, 2024.
  29. ^ McLelland, Mark; Welker, James (2015). "An Introduction to Boys Love in Japan". Boys Love Manga and Beyond. pp. 3–20. doi:10.14325/mississippi/9781628461190.003.0001. ISBN 9781628461190.
  30. ^ Thompson, Jason (2007). "Banana Fish". Manga: The Complete Guide. Del Rey Books. pp. 20–21. ISBN 978-0-345-48590-8.
  31. ^ 1 2 3 4 Ogushi, Hisayo (2020). "American Literature in Japanese Shojo Comics". Oxford Research Encyclopedia of Literature. doi:10.1093/acrefore/9780190201098.013.207. ISBN 978-0-19-020109-8.
  32. ^ Hodgkins, Crystalyn (September 29, 2018). "Roundup of Newly Revealed Print Counts for Manga, Light Novel Series (September) – Updated". Anime News Network. Archived from the original on September 24, 2020. Retrieved October 1, 2024.
  33. ^ テレビ朝日『国民15万人がガチで投票!漫画総選挙』ランキング結果まとめ！ 栄えある1位に輝く漫画は!?. animate Times (in Japanese). Animate. January 3, 2021. Archived from the original on January 3, 2021. Retrieved October 1, 2024.
  34. ^ Rosner, Elizabeth; Lapin, Tamar (November 12, 2019). "Banana Fish anime series leads obsessed Japanese tourists to NYPL". New York Post. Archived from the original on November 13, 2019. Retrieved October 1, 2024.
  35. ^ Morrissy, Kim (November 15, 2019). "Banana Fish Causes Spike in Sales at New York Public Library's Gift Shop". Anime News Network. Archived from the original on January 18, 2020. Retrieved October 1, 2024.
  36. ^ Loveridge, Lynzee (November 6, 2018). "Banana Fish Comes Home to New York for Sightseeing Tour". Anime News Network. Archived from the original on October 29, 2019. Retrieved October 1, 2024.
  37. ^ Loveridge, Lynzee (July 3, 2019). "Banana Fish, Idolish7 Win Awards for Encouraging Tourism". Anime News Network. Archived from the original on September 24, 2019. Retrieved October 1, 2024.
  38. ^ Banana Fish オフィシャルツアーin NYがツアーグランプリ2019にて国土交通大臣賞を受賞！ [Banana Fish Official Tour in NY won the Minister of Land, Infrastructure, Transport and Tourism Award at Tour Grand Prix 2019!]. bananafish.tv (in Japanese). June 24, 2019. Archived from the original on January 3, 2020. Retrieved October 1, 2024.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=בננה_פיש&oldid=39854258"