בעז קראוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

בעז קראוס (נולד ב-30 בספטמבר 1961) הוא עורך דין ישראלי, הנמנה עם עורכי הדין הבולטים בישראל בתחום דיני הירושה והעיזבון.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קראוס נולד בישראל, למד במדרשית נועם, שירת כלוחם בחטיבת הצנחנים ולמד משפטים באוניברסיטת בר-אילן. את התמחותו עשה בפרקליטות המדינה ואצל יו"ר לשכת עורכי הדין עו"ד דרור חוטר ישי.

משרד עורכי הדין "בעז קראוס, משרד עורכי דין", שהקים בשנת 1986 מופיע ברשימת מאה משרדי עורכי הדין המובילים בישראל לפי דירוג החברות של "גלובס DUN'S 100", ודורג כמשרד מוביל בתחומו[1]. קראוס הוא יו"ר ועדת ירושה בלשכת עורכי הדין וחבר בארגון הבינלאומי STEP העוסק בתחום הירושה והנאמנויות[2].

פועלו המשפטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך שנות פעילותו בתחום, קראוס טיפל במספר גדול של לקוחות ועיזבונות בולטים, כגון עיזבון המנוח רו"ח יגאל ברייטמן ז"ל, עיזבון השרה לשעבר שולמית אלוני ז"ל, עיזבון הזמרת המנוחה שושנה דמארי ז"ל, עיזבון השופט העליון משה בייסקי ז"ל, עיזבון דודו טופז ז"ל, עיזבון עוה"ד צבי לידסקי ז"ל ועוד.

במסגרת תפקידו כיו"ר ועדת ירושה, פעל להוספת מספר שינויים בחוק הירושה על מנת לתקן את מה שלתפיסתו פגום בחוק הקיים. בין השינויים הללו ניתן למנות את תיקון סעיף 16 לחוק הירושה העוסק בהכרה בילד מאומץ כיורש, תיקון שהתקבל בשנת 2012[3]; תיקון סעיף 5 לחוק הירושה העוסק בשלילת זכאותו של רוצח לרשת גם במצב בו לא הועמד לדין מחמת העדר כשירות[4]; תיקון סעיף 34 לחוק הירושה בעניין הגבלת זכויות ירושה של מטפלים אשר יורשים את מטופליהם ועוד.

בין התקדימים המשפטיים שהוביל משרד עו"ד בעז קראוס, נמנה מקרה מפורסם בו רצח בן את אמו הרופאה בשישים ושש דקירות סכין[5]. לאחר שהוכרז כבלתי כשיר לעמוד לדין הגיש בקשה לרשת את אמו, כבנה[6]. בהליך משפטי תקדימי הביא קראוס לכך שזכאותו של הבן לרשת את אמו נשללה למרות העובדה שלא הורשע ברצח כפי שדורש חוק הירושה ותוך קביעה כי מודעות למעשה עשויה לשלול זכאות לרשת אף בהיעדר הרשעה ברצח.

תיק נוסף שבו טיפל ושהוביל לשינוי המצב המשפטי, הוא תיק בו ביקשו מאומצים לרשת את דודם המנוח[7], מציאות שעד לאותו מועד הייתה בלתי אפשרית לאור הוראותיו של חוק הירושה, אשר הפלה לרעה ילד מאומץ לעומת צאצא ביולוגי. מציאות בלתי שוויונית זו שונתה במהלך שהוביל קראוס לשינוי חוק הירושה[8] והשוואת מעמדים של ילדים מאומצים למעמדם של ילדים ביולוגיים בכל הנוגע לירושת קרובי המאמץ.

פרסומים וחיבורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • דיני ירושה ועיזבון, 6 כרכים, בהוצאת המכון למחקרי משפט וכלכלה, תל אביב, 2000.
  • המדריך המעשי למוריש וליורש, בהוצאת תמר, תל אביב, 1996.
  • כשרות משפטית ואפוטרופסות, בהוצאת המכון למחקרי משפט וכלכלה, תל אביב, 2002.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]