בעקבות האבנים (סרט)
 | |
| קרוג (משמאל) בעת ההקרנה לראשונה של הסרט מזה עשרים ושלוש שנים, ב-23 בנובמבר 1989 במזרח ברלין. | |
| מבוסס על |
Spur der Steine  |
|---|---|
| בימוי |
פרנק באייר |
| תסריט | פרנק באייר, קרל-גאורג אגל |
| עריכה |
Hildegard Conrad |
| שחקנים ראשיים | מנפרד קרוג |
| מוזיקה |
Wolfram Heicking |
| צילום |
Günter Marczinkowsky |
| מדינה |
גרמניה המזרחית |
| חברת הפקה | דויטשה-פילם אקציינגזלשאפט |
| חברה מפיצה |
Progress Film, נטפליקס |
| שיטת הפצה |
וידאו על פי דרישה |
| הקרנת בכורה | 30 ביוני 1966 |
| משך הקרנה | 139 דקות |
| שפת הסרט |
גרמנית |
| סוגה |
סרט דרמה |
| תקציב | 2,700,000 מארק מזרח גרמני |
| דף הסרט ב־IMDb | |
  | |
בעקבות האבנים (בגרמנית: Spur der Steine) הוא סרט קולנוע מזרח-גרמני בבימויו של פרנק באייר שיצא ב-1966. התסריט עובד על בסיס ספרו של אריק נויטש באותו השם. העלילה עוסקת במשולש אהבים בין מזכיר מפלגה, מהנדסת ורב-נגרים ציני ואלים, שבעקבותיו עובר האחרון מהפך אישי ברוח הסוציאליזם. האופן הביקורתי והמציאותי בו הוצגו שגרת העבודה וחיי היום-יום במדינה, הביא לאיסור על הקרנת הסרט מיד לאחר הפצתו.
עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אל אתר הבנייה הגדול שְׁקוֹנָה, בו מוקמת תשלובת כימית, מגיעים שני מצטרפים חדשים למיזם: מזכיר המפלגה וֶרנֶר הוֹראת, הממונה על המקום, והמהנדסת הצעירה והאידיאליסטית קטי קלֵה. הסגל בשקונה הם אסופה צינית ולאה של אנשי מנגנון, המיואשים מכך שגופי התכנון המרכזי אינם שועים לצרכיהם ומטילים עליהם יעדים בשרירותיות. המנהל טרוּטְמן, שמתעניין בשמירה על משרתו יותר מאשר באיכות העבודה, מנסה לשכנע את קטי למצוא לעצמה תפקיד נוח, ההולם את בתו של חבר מפלגה בכיר, כמוה.
על שקונה מפילים חתתם חברי פלוגת הנגרים של האנֶס בּאלה, העוטים את לבוש הגילדה המסורתי של מקצועם, כובעים שחורים רחבי-תיתורה ואפודות המשווים להם מראה של בוקרים אמריקנים. הם עובדים מצטיינים שההנהלה תלויה בהם וחוששת מפניהם בה במידה, ואינם מהססים לגנוב חומרי בניין כדי לעמוד במכסותיהם, או להשתכר ולהתקוטט בשעות הפנאי. מנהיגם באלה הוא גבר אלים, פרוע וכריזמטי, השופע לגלוג כלפי המפלגה ובז לאידיאלים של הסוציאליזם. הוֹראת, המתעמת עמו ומנסה לרסנו ולהשליט משמעת וסדר באתר, מבין שהשגת אמונו של באלה באמת ובתמים היא המבחן לערכיו. המזכיר החדש מקדם שיטות בנייה יעילות יותר, מתעניין במצבם של העובדים, ומביא לתיאום טוב יותר בין דרישות המתכננים לאפשרויות הביצוע בשקונה. הוא מעורר את חמתם וקנאתם של יתר הבכירים, ובייחוד סגנו האופורטוניסט והתככן בְּלַייְבְּטְרוֹי.
הוֹראת ובאלה מתעמתים גם על לבה של קלֵה: היא מתאהבת במזכיר הנשוי, בעוד שהנגר מתאהב בה ומחזר אחריה נואשות (בבדיחה פנימית, הוא אומר לקלֵה שלמענה יסכים אף לצפות בקולנוע בסרט של האולפן הממשלתי דפ"א, ולא בסרט בידורי זר). רק היא מונעת ממנו להכות את הוֹראת כשזה מונע מהפלוגה את פרס ההצטיינות שהם זוכים בו דרך שגרה מדי שנה. דוגמתם האישית של השניים ביום-יום מניעה שינוי עמוק בבאלה: הוא הופך בהדרגה לעובד מסור, החדור תודעה מעמדית ואינו נוהה רק אחר שכר העידוד המשולם לו.
הוֹראת נענה לאהבתה של קלֵה, ובוגד באשתו. המהנדסת הרה לו, אך הוא לא מעוניין לגלות את דבר אבהותו. היא שומרת על זהות האב בסוד, למרבה המתח והשמועות הרוחשים באתר. באלה, אף שהוא מאוכזב וזועם בתחילה, פורס עליה את חסותו ומציע להעמיד פנים שהוא אחראי. סמכותו של הוֹראת הטרוד נפגעת, ועמיתיו חדלי האישים מרעים שוב את התנאים בשקונה, עד כדי כך שהעובדים שובתים. לבסוף, המהנדסת מודיעה למזכיר שהיא מבקשת להיפרד ממנו. רק אז הוא מתעשת ומודיע בפני המפלגה על היותו האב. בלייבטרוי מנצח על שימוע בו הוראת מוקע ומודח מתפקידיו. באלה הוא היחיד שמגן עליו. קלֵה יולדת את בנה ולא שבה עוד לשקונה, או למי משני הגברים.
שחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מנפרד קרוג – האנס באלה
- קריסטינה סטיפובקובסקה (דיבוב לגרמנית: יוטה הופמן) – קטי קלֵה
- אברהרד אשה – ורנר הוראת
- ולטר ריכטר-רייניק – טרוטמן
- ולטר יופה – הסלבארט
- הנס-פטר מינטי – בלייבטרוי
- הלמוט שרייבר – אלברס
- פרד לודוויג – וולביג
הפקה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בקיץ 1964 יצא לאור במזרח-גרמניה הרומן "בעקבות האבנים" מאת אריק נויטש, אחד הסופרים הפופולריים במדינה, שתיאר את הפיכתו של נגר פרוע לסוציאליסט למופת לצד הצגה מאוזנת של חוסר יעילות ושחיתות במנגנון המפלגתי. אתר הבנייה הבדיוני "שקונה" היה התייחסות לאתרים האמיתיים שקוֹפׇּאוּ ולוֹינה, בסמוך להאלה שעל הסאלה (באחד מהם אף נערכה הפגנה נגד קידום נשים להנהלה, ששימשה השראה להתקבלותה הקרירה של קטי בספר). הספר בן 900 העמודים זכה מיד לשבחים גורפים ולפרס הלאומי לספרות, ונמכר בחצי מיליון עותקים בתוך שנה. התקבלותו הנלהבת לא הייתה מקרית: באותה עת, הנהיג ראש המדינה ולטר אולבריכט את "המערכת הכלכלית החדשה", רפורמה שהכניסה מידת-מה של חופש וגמישות למשק המזרח-גרמני שהתבסס על תכנון ריכוזי קשיח. "בעקבות האבנים", שהציג התייעלות של מקום עבודה בעקבות יוזמה מקומית, העביר בדיוק נמרץ מסרים שהתאימו לאולבריכט.
אולפן הקולנוע הממשלתי דֶפ"א (DEFA) התחרה עם הטלוויזיה על הזכויות לעיבוד הספר עוד בטרם יצירתו של נויטש יצאה בדפוס. האופי הריאליסטי של העלילה, לצד מחויבותה לסוציאליזם, נראו למנהלים האמנותיים כמגשימים את מה שדפ"א ביקשה תמיד לעסוק בו. לתפקיד הבמאי נבחר פרנק באייר בן השלושים ושלוש, אחד היוצרים המבטיחים של דפ"א, שהשלים לא מכבר את סרט ההתנגדות האנטי-פשיסטי "עירום בין זאבים." התקציב, 2.7 מיליון מרק מזרח-גרמני, היה גדול פי שלושה מהממוצע לסרט דפ"א. באייר, על אף שסלד מן הטכניקה של הֶבְזֵק לֶעָבָר, החליט להפוך את הסרט לשורה של פלשבקים המשובצים בשימוע המפלגתי להדחת המזכיר הוראת, משום שרק כך יכל לדחוס את העלילה דיה כך שתימשך מעט יותר משעתיים. הצילומים התנהלו בין מאי לאוקטובר 1965. השחקן מנפרד קרוג, מהכוכבים הפופולריים ביותר במדינה, נבחר לתפקיד הראשי של באלה. המבקרים בדפ"א העבירו חוות דעת חיוביות על "בעקבות האבנים".
בדצמבר 65' השתנה האקלים הפוליטי חדות. הדחתו של חרושצ'וב בידי ברז'נייב כמנהיג ברית המועצות הביאה לגל של שמרנות, ולסיום ה"הפשרה" והליברליזם היחסי של חרושצ'וב. "המערכת הכלכלית החדשה" נפלה קורבן לתביעה סובייטית לכך שגרמניה המזרחית תכונן יחסים כלכליים בתנאים מיטיבים עם פטרוניתה. אריך אָפֶּל, יו"ר ועדת התכנון הממשלתית, התאבד בירייה ב-3 בדצמבר, לאחר חתימת הסכם הסחר החדש בין שתי המדינות. יריביו השמרנים של אולבריכט בהנהגת מפלגת האיחוד הסוציאליסטי, בראשות אריך הונקר, ביקשו עילה לנגח אותו בכינוס הוועד המרכזי ה-11 שנערך בין ה-16 ל-18 בדצמבר. בעוד ששאלת הכלכלה עוד הייתה רגישה מדי לדיון פומבי, הונקר ועמיתיו תקפו בבוטות את החירות היתרה שנטלו לעצמם יוצרים בתחום התרבות.
הגינויים הפומביים בכינוס ה-11 עוררו חרדה בקרב המפקחים והמנהלים בקולנוע, בטלוויזיה ובתיאטרון, שהזדרזו להטיל צנזורה על כל מה שניתן היה לפרש כחתרני. כמעט כל ההפקות של דפ"א בשנת 1965, כולל סרטים תמימים למדי, נאסרו להפצה בחודשים הבאים. "בעקבות האבנים" של באייר היה המפורסם מביניהם. בדיון בחודש מרץ 1966, התרעמו יו"ר הוועדה לאידאולוגיה של המפלגה קורט האגר (גר'), ושר התרבות החדש קלאוס גיזי (גר'), על סצנת השביתה (מעשה אסור במזרח גרמניה) ועל הצגת חברי מפלגה כשלומיאלים ולא-מהימנים.
המאבק על הסרט לא הסתיים באחת, ונמצאו לו מליצי יושר. באפריל ובמאי התגייסו בכירים בממסד להגנת עבודתו של באייר. הבמאי קונרד וולף, שהיה מהימן מאוד בעיני המשטר, שלח מכתב בו תיאר את "בעקבות האבנים" כהישג דווקא בשל כך שהציג את ניצחון הסוציאליזם כמתרחש על רקע תנאים קשים ומכשלות האופי האנושי. תומכי הונקר בממסד התרבותי הזמינו את וולף לפגישה מיוחדת, בה הופעל עליו לחץ כבד עד שחזר בו. לבסוף, בשבוע האחרון של יוני 66' נאסר הסרט סופית.
מאחר שהבכורה נקבעה ל-30 בחודש ופורסמה בהרחבה בעיתונות, וכרזה עצומה של מנפרד קרוג בתפקיד באלה הוצבה בכיכר אלכסנדרפלאץ, המפלגה נרתעה מלבטל את הקרנת הסרט כליל. תחת זאת, הוחלט ליצור את הרושם שהקהל מזועזע למראה עיניו, וכך ליצור עילה למניעת ההפצה. במקביל, סרטים פופולריים במיוחד נדרשו להיות מוקרנים במקביל. להצגת הראשונה בברלין נכנסו קרוב ל-100 סוכנים מטעם המדינה, שתודרכו מראש והקימו מהומה בעת הסצנות הבעייתיות. מתפרעים כאלו נכנסו לרבות מן ההקרנות בשבוע הבודד בו התאפשר לקהל לצפות בסרט. כ-8,000 איש הגיעו. ביקורת שלילית נחרצת פורסמה בבטאון המפלגה "נוייס דויטשלנד". באייר סולק מן הקולנוע ונאלץ לעבור אל התיאטרון. הוא ביים סרט נוסף רק ב-1975.
"בעקבות האבנים" הותר שוב בגרמניה המזרחית ב-23 בנובמבר 1989, פחות משנה טרם נפילת חומת ברלין. רבע מיליון איש צפו בו.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Joshua Feinstein, "Constructing the Mythic Present in the East German Cinema: Frank Beyer's "Spur der Steine" and the 11th Plenum of 1965". Central European History, כרך 32, גיליון 2. עמ' 203–220.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
"בעקבות האבנים", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
"בעקבות האבנים", באתר נטפליקס
"בעקבות האבנים", באתר AllMovie (באנגלית)
"בעקבות האבנים", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)- "בעקבות האבנים" באתר הבמה.
