בצלאל אלוני

בצלאל אלוני
לידה	4 באפריל 1940 (בן 84); פתח תקווה, פלשתינה (א"י)
מוקד פעילות	ישראל
תקופת הפעילות	מ-1961
עיסוק	מלחין, מפיק
שיתופי פעולה בולטים	עפרה חזה
מספר יצירות ידוע	"תפילה", "בית חם", "יד ביד"

בְּצַלְאֵל אַלּוֹנִי (נולד ב-4 באפריל 1940) הוא אמרגן, תסריטאי, מחזאי, סופר, במאי, מפיק, פזמונאי ומשורר ישראלי. שימש במשך למעלה מ-20 שנים כמלחין, מפיק ומנהל אמנותי של עפרה חזה.

ביוגרפיה

אלוני נולד בפתח תקווה למשפחה של עשרה אחים, להורים שעלו מתימן, וגדל בשכונת יד אליהו בתל אביב. קיבל חינוך דתי ולמד בתיכון צייטלין. לאחר שחרורו מצה"ל השתתף כשחקן בהצגה בתיאטרון האוהל שלאחריה הבין שעליו לעסוק בתפקידי בימוי וניהול. עבד במחלקת החינוך של עיריית תל אביב. שני ספרי שירה שלו "דמעות כתובות" (1963) ו"ילדי הקט מחייך" (1965) ראו אור בהוצאת "מחברות לספרות".

ב-1971 נבחר אלוני לנהל את "סדנת תיאטרון שכונת התקווה", חוג תיאטרון לנערי שכונת התקווה שיזמה השחקנית אורנה פורת^[1]. הוא ניהל את הסדנה וכן כתב וביים את כל הצגות שהועלו על ידיה^[2], בהן "פרחים מפלסטיק" (1971), "חשוד תמיד חשוד" (1972), "סמבוסק מתי הבחירות" (1973), "אהבה ראשונה" (1974), "וחוץ מזה הכול בסדר" (1975) ו"שיר השירים בשעשועים" (1976)^[3]. הסדנה גם הוציאה לאור מספר תקליטים^[4].

הצגות הסדנה הוצגו באופן קבוע באולם "צוותא" בתל אביב ובמקומות אחרים בישראל. ההצגה "חשוד תמיד חשוד" זיכתה את סדנת התקווה בפרס כינור דוד היוקרתי למחזה המיוחד של השנה. ב-1975 השתתפה הסדנה בפסטיבל הזמר והפזמון עם השיר "פרשת דרכים"^[5]. בין שחקני וזמרי הסדנה בלטה, כבר בימיה הראשונים, נערה צעירה ושמה עפרה חזה, שהייתה אז רק בת 13. עם הזמן היא הפכה לכוכבת הסדנה^[6].

לאחר שבע שנים, ב-1978, "סדנת תיאטרון שכונת התקווה" חדלה מפעילותה, ואלוני החל כותב, מלחין, מפיק ומנהל את הקריירה של עפרה חזה. בין עשרות הלהיטים הגדולים שכתב לה: "תפילה", "אמן למילים", "אין זמן לתעות", "בית חם", "יד ביד", "הגשם", "שיר אהבה לחייל", "במנגינת הלב", "סימנים של אוהבים" ועוד רבים אחרים לאורך הקריירה שלה. להיטים אלה ואחרים זיכו את השניים באלבומי זהב ופלטינה בישראל ובעולם^[7].

ב-1984 חזה ואלוני הקליטו את האלבום "שירי תימן", שהופץ גם בעולם. הצלחת האלבום סימנה בתוך זמן קצר פריצה מטאורית אל קדמת המוזיקה העולמית. השניים המשיכו ליצור ואלבומיהם נמכרו במיליוני עותקים, בהם האלבום Shaday שיצא בשנת 1988 כהפקה לשוק הבינלאומי, זכה להצלחה רבה באירופה, ואף שהה במשך תשעה שבועות במצעד אלבומי הבילבורד האמריקאי^[8], והאלבום Kirya, שהיה מועמד לפרס גראמי.

ב-3 בפברואר 1987 ניצל יחד עם עפרה חזה מהתרסקות מטוס ססנה, שהיה אמור להחזיר אותם מהופעה בבסיס נבטים לתל אביב, והתרסק ליד דאהרייה בהרי חברון^[9].

ב-1997 נישאה חזה, וניתקה את הקשר עם אלוני. ב-23 בפברואר 2000 נפטרה חזה מסיבוכים של מחלת האיידס^[10].

בשנת 2007 כתב אלוני את הספר "מכתבים לעפרה"^[11]. ב-2009 עלה בתיאטרון הצפון המחזמר "עפרה" שכתב אלוני על בסיס הספר. את דמותה של עפרה חזה גילמו ליאל קולט ולירון סלע. את אלוני עצמו גילם גברי בנאי, ואת אשתו גילמה חגית דסברג^[12]. העלאת המחזה עוררה מחלוקת בין משפחת חזה לבין אלוני. בסופו של דבר עלתה ההצגה לאחר שהושגה פשרה^[13].

חיים אישיים

בצלאל אלוני נשוי לאוגניה, ואב לשני בנים^[14]. אלוני הוא דודה של הזמרת והשחקנית אלינור אהרון.

יצירותיו

מילים לשירים ופזמונים

"מי לי יתן"
"הגשם"
"יד ביד"
"תפילה"
"אהבה ראשונה"
"אתך הלילה"
"אהלן אושר"
"הפרח שנבל"
"זה יבוא פתאום"
"כל הנשמה"
"ילד אחד"
"כל יום והכאב שלו"

מילים ולחנים

"אין זמן לטעות"
"אמן למילים"
"בית חם"
"בודדה בשניים"

אלבומים שהפיק

מחזות

"איזבלה" (1969)^[15]
"פרחים מפלסטיק" (1971)
"חשוד תמיד חשוד" (1972)
"סמבוסק מתי הבחירות" (1973)
"אהבה ראשונה" (1974)
"וחוץ מזה הכול בסדר" (1975)
"שיר השירים בשעשועים" (1976)
"עפרה" (2009)

תסריט

"נערת הפרברים" (1979)

ספרים

דמעות כתובות: שירים, הוצאת מחברות לספרות, תל אביב (1963)
ילדי הקט מחייך: שירים לאבות ובנים, הוצאת מחברות לספרות, תל אביב (1965)
מכתבים לעפרה, הוצאת דן-אל, יהוד (2007)

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא בצלאל אלוני בוויקישיתוף

בצלאל אלוני, ברשת החברתית פייסבוק
בצלאל אלוני, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
בצלאל אלוני, באתר שירונט
בצלאל אלוני, באתר MusicBrainz (באנגלית)
בצלאל אלוני, באתר Discogs (באנגלית)
בצלאל אלוני, דף שער בספרייה הלאומית
בצלאל אלוני, בלקסיקון הספרות העברית החדשה
אבי שילון, ילדה רוצה רק בית חם, באתר הארץ, 6 ביוני 2007
טל פרי, ‏בחזה מורם, באתר גלובס, 22 בספטמבר 2009
שי גנזיה, בתפקיד הראשי: הגורל, באתר ynet, 6 באוקטובר 2009 - ביקורת על המחזה "עפרה"
בצלאל אלוני, הפרויקט של מפעל הפיס לתיעוד יוצרים במוזיקה הישראלית עם יואב קוטנר, דצמבר 2016
איתי חכמה, בצלאל אלוני כתב לעופרה חזה, ירדנה ארזי שרה: "לא היה סכסוך", באתר Xnet‏, 14 בנובמבר 2018
דודי פטימר, ‏עפרה חזה, המחאה וההצלחה: בצלאל אלוני חוזר ל"סדנת תיאטרון שכונת התקווה", באתר מעריב אונליין, 1 בדצמבר 2018

הערות שוליים

^ חוה נובק, פרחי הפלאסטיק של שכונת התקוה, דבר, 6 בינואר 1972
^ ב"סדנה" אין מקום לבוגרים "מקצועיים", מעריב, 9 ביוני 1977
^ חוה נובק, תכנית חדשה לסדנת שכונת התקוה, דבר, 17 בנובמבר 1975
^ יוסי חרסונסקי, שורשים עתיקים וקהל מודרני, מעריב, 11 באפריל 1976
^ יוסי רפאלי, פסטיבל הומר - סוף פסוק, דבר, 23 באפריל 1975
^ קריירה – חזה, חדשות, 4 באוגוסט 1985
^ איציק יושע, חזה תופיע בלונדון בחודש הבא, חדשות, 9 בדצמבר 1986
רונן טל, עפרה חזה הופיעה ב״פלדיום" בניו־יורק, חדשות, 17 ביולי 1989
^ אבי מורגנשטרן, עפרה חזה מקדימה את מייקל ג'קסון באירופה, מעריב, 15 באוגוסט 1988
^ אלכס פישמן, רן לוי, אורן כהן, בצבא היו בטוחים שהם הלכו פייפן, חדשות, 5 בפברואר 1987
^ המסתורין התפוגג עם מות עופרה חזה מאיידס, באתר הארץ, 8 באפריל 2001
^ אבי שילון, ילדה רוצה רק בית חם, באתר הארץ, 4 ביוני 2007
^ יוסי קליין, בצלאל אלוני מוציא את עצמו טוב במחזה שכתב על חייה של עפרה חזה, באתר הארץ, 23 באוקטובר 2009
^ מרב יודילוביץ', בצלאל אלוני ומשפחת חזה הגיעו לפשרה, באתר ynet, 21 בספטמבר 2009
^ אלוני, חדשות, 21 בדצמבר 1984
^ פרסים לשלושה מחזות מקוריים, דבר, 19 במרץ 1969

[1] חוה נובק, פרחי הפלאסטיק של שכונת התקוה, דבר, 6 בינואר 1972

[2] ב"סדנה" אין מקום לבוגרים "מקצועיים", מעריב, 9 ביוני 1977

[3] חוה נובק, תכנית חדשה לסדנת שכונת התקוה, דבר, 17 בנובמבר 1975

[4] יוסי חרסונסקי, שורשים עתיקים וקהל מודרני, מעריב, 11 באפריל 1976

[5] יוסי רפאלי, פסטיבל הומר - סוף פסוק, דבר, 23 באפריל 1975

[6] קריירה – חזה, חדשות, 4 באוגוסט 1985

[7] איציק יושע, חזה תופיע בלונדון בחודש הבא, חדשות, 9 בדצמבר 1986
רונן טל, עפרה חזה הופיעה ב״פלדיום" בניו־יורק, חדשות, 17 ביולי 1989

[8] אבי מורגנשטרן, עפרה חזה מקדימה את מייקל ג'קסון באירופה, מעריב, 15 באוגוסט 1988

[9] אלכס פישמן, רן לוי, אורן כהן, בצבא היו בטוחים שהם הלכו פייפן, חדשות, 5 בפברואר 1987

[10] המסתורין התפוגג עם מות עופרה חזה מאיידס, באתר הארץ, 8 באפריל 2001

[11] אבי שילון, ילדה רוצה רק בית חם, באתר הארץ, 4 ביוני 2007

[12] יוסי קליין, בצלאל אלוני מוציא את עצמו טוב במחזה שכתב על חייה של עפרה חזה, באתר הארץ, 23 באוקטובר 2009

[13] מרב יודילוביץ', בצלאל אלוני ומשפחת חזה הגיעו לפשרה, באתר ynet, 21 בספטמבר 2009

[14] אלוני, חדשות, 21 בדצמבר 1984

[15] פרסים לשלושה מחזות מקוריים, דבר, 19 במרץ 1969

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]