ברברסקו
 | |
| סוג |
יין אדום  |
|---|---|
| מוצא |
פיימונטה |
  | |
ברברסקו (באיטלקית: Barbaresco) הוא יין איטלקי העשוי מענבי נביולו. הברברסקו מיוצר באזור פיימונטה באזור של לאנגה מיד מזרחית לאלבה ובמיוחד במחוזות ברברסקו, טרייסו ונאיבה בתוספת האזור הזה של ה"פרזיאונה" (כמו רובע) סן רוקו סנו ד'אלביו שהיה פעם חלק מהעיר של ברברסקו וכעת שייך למחוז אלבה. הוא קיבל מעמד של Denominazione di origine controllata (DOC) בשנת 1966 ומעמד של "ציון מקור מבוקר ומובטח" (DOCG-Denominazione di Origine Controllata e Garantita) בשנת 1980. היין מושווה לעיתים קרובות לברולו - יין נוסף המבוסס על נביולו מאזור פיימונטה. אף על פי שהיינות חולקים קווי דמיון רבים, יש כמה הבדלים ברורים ביניהם.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אף על פי שהוא כבר היה ידוע באיכות ענבי הנביולו שלו, תאריך הלידה המקובל של ברברסקו הוא 1894, אז נוסדה Cantina Sociale di Barbaresco. לפני תאריך זה ענבי נביולו מאזור ברברסקו נמכרו בעיקר ליצרני ברולו. Domizio Cavazza, אגרונום צעיר ומבריק יליד מודנה, נבחר להיות המנהל המייסד של "בית הספר המלכותי האנולוגי של אלבה" ב-1881, ועד מהרה החל לפתח את תשוקה לברברסקו, מה שהוביל לרכישת חווה וכרם ב-1886. הוא טיפח את הכרם שלו עם ענבי נביולו ועם קבוצה של תשעה מגדלים הקים את Cantina Sociale. מצויד בחביות וציוד לייצור יין במטרה לייצר את מה שנחשבים ליינות הראשונים שנקראו רשמית ברברסקו התחיל הייצור. לאחר התחלה טובה ברברסקו נקלע לתקופות קשות עם מלחמת העולם הראשונה ומותו בטרם עת של קוואצה ב-1915.
רק בסוף שנות החמישים של המאה הקודמת (המאה ה-20), הברברסקו התעורר שוב לחיים הודות לדור חדש של ייננים דינמיים, כולל ברונו ג'אקוזה ואנג'לו גאיה. בנוסף, עם כומר הקהילה המקומית, דון פיורינו מרנגו, ייסדו את המרתף הקואופרטיבי "יצרני ברברסקו" (Produttori del Barbaresco), היורשים של החזון המקורי של קוואצה לייצר יין יוצא מן הכלל כדי לעצור את יציאתם של חקלאים צעירים שנטשו את האזור הכפרי.
בסוף שנות ה-60 החלו יקבי גאיה וברונו ג'אקוזה לשווק את ברברסקו בעולם בהצלחה מסוימת.[1] קואופרטיב פרודוטורי הפך לאחד המרתפים המוערכים ביותר באיטליה והעניק השראה לבעלי קרקע נוספים בברברסקו לחזור לכרמים שלהם וליצור יין איכותי.
אזורי יין[עריכת קוד מקור | עריכה]
הקרקעות של אזור ברברסקו מורכבות בעיקר מחוואר, גיר המתוארך לתקופה הטורטונית. האזור מחולק בדרך כלל לשלושה אזורים המבוססים על הערים העיקריות של האזור - ברברסקו, נאיבה וטראיזו.[1] הקרקע והאקלים של שלושת האזורים אחידים מאוד, מה שיוצר עקביות רוחבית יותר מאשר נמצא בקרב 11 הקהילות באזור ברולו.[2]
סיווגי כרמים[עריכת קוד מקור | עריכה]
החל מסוף המאה ה-19, היו ניסיונות לסווג את הכרמים של האזור לקרו דמוי אזור היין של בורגון על בסיס האזורים שיצרו את היינות הטובים ביותר. מבקר היין האיטלקי, לואיג'י ורונלי, יצר רשימה כזו בשנות ה-60 ואחרים ניסו ליצור רשימה משלהם בשנות ה-70. רבים עוקבים אחר הרשימות שערכו ייצרני היין, לפיהן הענבים מתומחרים גבוה יותר בהתאם לביצועים. רשימות אלה כוללות בדרך כלל את הכרמים אסילי, מרטיננגה, מונטיפיקו, מונטסטפאנו ורבאג'ה בברברסקו, את הכרמים אלבסאני, סנטו סטפנו, בריקו די נאיבה וגלינה בנאיבה, ואת כרם פאיורה בטראיזו.[1]
יינות[עריכת קוד מקור | עריכה]
תקנות ה-DOCG קובעות כי יינות ברברסקו חייבים להתיישן לפחות שנתיים (לפחות 9 חודשים בחביות עץ) לפני הביקבוק ולהתיישן במשך 4 שנים לפחות כדי להיחשב כיין רזרב. היינות חייבים להיות בעלי רמת אלכוהול של לפחות 12.5 אחוזים, אם כי רוב היינות קרובים יותר ל-13.5 אחוזים. היינות העשויים היטב של ברברסקו צפויים להתיישן לפחות 5 עד 10 שנים לאחר הבציר לפני צריכתם, מכיוון שהם טאנינים ועפיצים במיוחד בצעירותם. חלקם ימשיכו להמשיך להתיישן היטב (ויתאימו לשתייה) גם לאחר 20 שנה. הסגנון האופייני של ברברסקו כולל ורדים או סיגליות עם תווי טעם של דובדבן, כמהין, שומר וליקריץ.[1] ככל שהיין מתיישן, הוא יכול לפתח טעמים מעושנים וטעמים יותר אדמתיים כמו עור בעלי חיים וזפת.[3]
הבדלים מברולו[עריכת קוד מקור | עריכה]
למרות היותם עשויים מאותו ענב ומיוצרים באזורים סמוכים, במרחק של פחות מ-10 קילומטרים זה מזה, היינות של ברברסקו וברולו יש כמה הבדלים ברורים. האזור של ברברסקו ממוקם דרומית לנהר טנרו, אזור ברברסקו מקבל השפעה ימית קלה המאפשרת לנביולו להבשיל מעט מוקדם יותר מאשר באזור בארולו, מה שמאפשר תסיסה מוקדמת יותר עם זמן שריה קצר יותר. הטאנינים המוקדמים בברברסקו צעירים, לא ממש קשים כמו בברולו ותחת חוקי ה-DOCG מותר ליין להתיישן שנה פחות מברולו. יינות הברולו הנוטים להיות קרובים יותר בגוף, בפירותיות ובבישום ליינות ברברסקו, הם בדרך כלל אלה המיוצרים ליד הכפרים לה מורה ובארו.[1] ההבדל הבולט ביותר בין שני היינות הוא שהטאנינים של ברברסקו נוטים להתרכך מהר יותר, מה שיכול להפוך את היינות לנגישים יותר לשתייה בגיל מוקדם יותר, אך לא יאפשר לו להתיישן תקופה ארוכה כמו הברולו שעשוי באופן מסורתי. אזורי הכרמים הקטנים יותר פירושם שהייצור השנתי של ברברסקו הוא בסביבות 35 אחוז מהייצור של ברולו ולכן היינות אינם זמינים באופן נרחב בשוק. עם זאת, השטח הקטן יותר מייצר בדרך כלל פרופילים עקביים יותר בקרב הברברסקו מאשר באזור הברולו הרחב יותר.[2]
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 4 5 Jancis Robinson (ed), "The Oxford Companion to Wine", Third Edition, pg 62, Oxford University Press, 2006, מסת"ב 0-19-860990-6
- ^ 1 2 Mary Ewing-Mulligan & Ed McCarthy, Italian Wines for Dummies, pg 48-49, Hungry Minds, 2001, מסת"ב 0-7645-5355-0
- ^ H. Johnson & J. Robinson, The World Atlas of Wine, pg 161, Mitchell Beazley Publishing, 2005, מסת"ב 1-84000-332-4