ברומו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ברומו
Mtbromo.jpg
הר ברומו (הלוע הגדול בחזית) בעת זריחה
גובה 2,329 מטרים
מיקום ג'אווה אינדונזיה
רכס הרים מסיב טנגר
סוג הר הר געש שכבתי
מספר הר געש 263310[1]
התפרצות אחרונה בין 2010 ל-2012
קואורדינטות 7°56′30″S 112°57′00″E / 7.941667°S 112.950000°E / -7.941667; 112.950000קואורדינטות: 7°56′30″S 112°57′00″E / 7.941667°S 112.950000°E / -7.941667; 112.950000

הר ברומואינדונזית: Gunung Bromo) הוא הר געש שכבתי פעיל במחוז מזרח ג'אווה, באי ג'אווה שבאינדונזיה. ההר הוא חלק ממסיב טנגר (Tengger). אף שבגובה 2,329 מטרים הוא איננו ההר הגבוה ביותר במסיב (הר סמרו גבוה ממנו בלמעלה מ-1,300 מטרים), אבל הוא ההר הידוע ביותר מבין פסגות המסיב. אזור המסיב הוא בין אתרי התיירות הפופולריים ביותר במזרח ג'אווה. הר הגעש הוא חלק מהפארק הלאומי ברומו טנגר סמרו (Taman Nasional Bromo Tengger Semeru). השם "ברומו" נגזר מההגייה בשפת ג'אווה של ברהמה, האל הבורא באמונה ההינדית.

תיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרבית הגעשיות באינדונזיה נובעת מקשת סונדהקשת איים שנוצרה באזור הפחתה בו חודר הלוח ההודי אל מתחת ללוח האירו-אסיאתי. קשת זו תחומה מצדה הצפון-צפון-מערבי על ידי איי אנדמן – שרשרת של איים געשיים ממקור בזלתי, וממזרח על ידי קשת בנדה – שאף היא נוצרה כתוצאה מהפחתה.[2]

מסיב טנגר הוא מתחם געשי המשתרע מהר סמרו צפונה. הוא נוצר לפני 820,000 שנים וכולל חמישה הרי געש שכבתיים חופפים שכולם מסתיימים בקלדרה. על שולי המסיב יש מבנים געשיים כדוגמת כיפות לבה, חרוטים פירוקלסטיים ומארים. הקלדרה הצעירה ביותר היא הקלדרה המכונה "ים החול", Segara Wedi בשפת ג'אווה או Lautan Pasir באינדונזית, שמורת טבע מוגנת מ-1919. הקלדרה משתרעת על שטח באורך 10 קילומטרים וברוחב 9 קילומטרים בקצה הצפון-מערבי של המתחם. היא נוצרה בהדרגה בשלהי הפליסטוקן ובתחילת ההולוקן. לאחר היווצרות הקלדרה נוצרו על קרקעיתה במהלך אלפי השנים האחרונות מקבץ של חרוטים געשיים. הר ברומו הוא החרוט הצעיר ביותר מביניהם והוא בין הרי הגעש הפעילים ביותר מבין 129 הרי הגעש הפעילים של אינדונזיה.[1]

הר ברומו הוא בין אתרי הטבע הפופולריים ביותר בג'אווה. הדרך הנפוצה לבקר בו מתחילה בכפר ההררי הסמוך צ'מורו לאוונג (Cemoro Lawang). ממנו ניתן להגיע להר הגעש ב-45 דקות, אבל גם ניתן להשתתף בסיור ג'יפים מאורגן, הכולל עצירה בנקודת תצפית על הר פננג'קן (Gunung Penanjakan) בגובה 2,770 מטרים. אל נקודת התצפית על הר פננג'קן ניתן להגיע גם בהליכה ברגל במשך כשעתיים. עובדים נוהגים לקצור את הגופרית שבקלדרה.

כתלות בגובה הפעילות הגעשית בהר מפרסם לעתים המרכז האינדונזי לוולקנולוגיה ולהתמודדות עם סכנות גאולוגיות (Pusat Vulkanologi dan Mitigasi Bencana Geologi בראשי תיבות PVMBG) אזהרות נגד ביקור בהר בורמו.[1]

בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטיפוס אל הלוע של הר ברומו

ביום הארבעה עשר של הפסטיבל ההינדי של ידנייה קסאדה, עולים תושבי העיר פרובולינגו המשתייכים לקבוצה האתנית של הטנגר לפסגת ההר על מנת לחלק לאלי ההר מנחות של פירות, אורז, ירקות, פרחים ולהקריב להם קורבנות של חיות משק בית באמצעות השלכתם אל הלוע של הר הגעש. מקורו של הטקס באגדה מהמאה ה-15 על הנסיכה רורו אנטנג (Roro Anteng) שהקימה עם בעלה, ג'וקו סגר (Joko Seger), את נסיכות טנגר. בני הזוג היו חשוכי ילדים ומשום כך ביקשו את עזרתם של אלי ההר. האלים הבטיחו להם 24 ילדים אבל דרשו שהילד ה-25 ששמו קסומה, יושלך לתוך הר הגעש כקורבן אנוש. דרישת האלים מולאה. המסורת של השלכת קורבנות לתוך הר הגעש לפייס אלוהויות עתיקות אלו נמשכת גם בימינו ומכונה טקס ידנייה קסאדה. אף על הסיכון הגדול הכרוך בכך יש המסתכנים בירידה לתוך הלוע בניסיון לאסוף את המוצרים שהושלכו אליו משום שהם מאמינים כי יביאו להם מזל.

על מישור החול Segara Wedi ניצב מקדש הינדי המכונה פורה לוהור פוטן (Pura Luhur Poten). למקדש יש חשיבות מיוחדת לבני הקבוצה האתנית של הטנגר המפוזרים בין הכפרים ההררים. המקדש מארגן את טקס ידנייה קסאדה שנמשך כחודש. ביום ה-14, מתכנסים טנגרים בפורה לוהור פוטן על מנת לבקש ברכות מסאנג היאנג וידי ואסה ומאלוהי מאהמרו (הר סמרו). ואז הקהל מתקדם לאורך שולי הלוע של הר ברומו ושם מושלכים המנחות לתוך הלוע. ההבדל בין מקדש זה למקדשים ההינדים בבאלי הוא בסוג האבנים וחומרי הבנייה. בפורה לוהור פוטן נעשה שימוש באבנים שחורות מסלעים געשיים מהרי הגעש הסמוכים, בעוד שהמקדשים בבאלי עשויים בעיקר מלבנים אדומות. בתוך מקדש (פורה) זה, יש כמה מבנים ואזורים מגודרים המסודרים בצורת מנדלה.[3]

פעילות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלוע של הר ברומו המלא מים מגשמי הסתיו

התפרצות ב-2004[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהתפרצות ההר ביוני 2004 נהרגו שני תושבים שנפגעו מסלעים שנפלטו מהלוע בעת ההתפוצצות.[4]

ההתפרצויות ב-2010[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביום שלישי, 23 בנובמבר, העלה המרכז האינדונזי לוולקנולוגיה ולהתמודדות עם סכנות גאולוגיות (PVMBG) את דרגת כוננות ההתפרצות של ההר ל"אזהרה" בשל התגברות רעשי האדמה הקלים ורעידות האדמה הרדודות ממקור געשי בהר. בשל החשש מהתפרצות קרובה הורו הרשויות לתושבים ולתיירים לא להיכנס לאזור סביב ההר ברדיוס של שלושה קילומטרים והוקמו מחסות ארעיים. האזור נסגר למבקרים לכל שארית השנה.

ביום שישי, 26 בנובמבר 2010, החל ההר לפלוט אפר געשי.[5]

ב-29 בנובמבר 2010 הורה משרד התחבורה באינדונזיה על השבתת שדה התעופה של מאלנג (Malang) עד ל-4 בדצמבר 2010. מאלנג היא עיר בת 800,000 תושבים כ-25 קילומטרים מערבית להר ברומו. בשדה התעופה המקומי היו נוחתות כעשר טיסות ביום מהבירה ג'קרטה. סורונו (Surono), הוולקנולוג הממשלתי, דיווח שהר הגעש פלט עמוד אפר בגובה 700 מטרים.[6]

בין 25 בנובמבר 2010 ל-14 בדצמבר 2010 חלה "התנפחות" קלה של ההר, תהליך המעיד על הצטברות מאגמה בתא מאגמה מתחת להר, ובדרך כלל הוא סימן מקדים להתפרצות גדולה, אלא שמ-15 בדצמבר 2010 נעצרה ההתנפחות, ומאז היא לא התחדשה.

ההתפרצויות של 2011[עריכת קוד מקור | עריכה]

התפרצות ברומו ב-22 בינואר 2011 בשעה 05:30
(לוע הר הגעש אינו נראה בתמונה)

הר הגעש היה עדיין פעיל ב-2011, פעילות שהתבטאה בהתפרצויות לסירוגין. ב-23 בינואר 2011 דיווח המרכז האינדונזי לוולקנולוגיה ולהתמודדות עם סכנות גאולוגיות (PVMBG) שמאז 19 בדצמבר 2010 נפלטו מההר בפעילות ההתפרצות אפר געשי וחומרים לוהטים וגרמו למטר של חומרים שנשר סביב הלוע. התפרצויות רצופות ב-21 בינואר גרמו לנשירת אפר דק בעיקר באזורים הכפריים של נגאדירג'ו (Ngadirejo) וסוקאפורה וונוקרטו (Sukapura Wonokerto) במחוז פרובולינגו (Probolinggo). המטר הכבד של אפר געשי מההתפרצויות שהחלו ב-19 בדצמבר 2010 גרם לשיבושים בחיי היום-יום של התושבים. בתחילת 2011 החלו להתעורר חששות בנוגע להשפעה של נשירת האפר על הכלכלה המקומית לטווח הקצר והפוטנציאל לבעיות בריאותיות על התושבים שסביב ההר ולפגיעה בסביבה בטווח הארוך. בשל כמות הגשם העונתי הרבה שירדה ב-2011 התעוררו חששות מלהארים וקילוחי לבה בשל משקעים של האפר הגעשי, החול וחומרים אחרים שנפלטו מההר שהצטברו על מדרונותיו. פעילות סייסמית נשלטה על ידי תנודות של רעידות אדמה קלות ודיווחים על התפרצויות סוערות הגיעו מתחנת הניטור שעל ההר "עמדת התצפית ברומו". התושבים שגרו על גדות הנהרות הוזהרו על הסכנה מלהארים, בייחוד כאשר היה גשם כבד באזור. התפרצויות ורעידות געשיות דווחו ב-21 וב-22 בינואר 2011, כשהפעילות הגעשית שככה ב-23 בינואר 2011.

ב-23 בינואר 2011 הומלץ לתושבי היישובים הסמוכים להר להימנע מלהתקרב להר. תיירים ומטיילים קיבלו הנחיה שלא להתקרב מעבר לגבול שני קילומטרים מהלוע הפעיל.

ב-27 בינואר 2011 התריע המרכז להתרעות על אפר געשי (Volcanic Ash Advisory Center) בדרווין באוסטרליה שענן האפר הגעשי מהתפרצות הר ברומו הגיע לגובה של 18,000 רגל (5.4 קילומטרים) והוא משתרע לאורך 200 מיילים ימיים דרומית מזרחית לקלדרה. עקב כך החליטו כמה חברות תעופה לבטל חלק מהטיסות לבאלי, 340 קילומטרים מזרחית להר.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תצפית פנורמית על קלדרת ים החול, הר ברומו הוא החרוט בחזית
Magnify-clip.png
תצפית פנורמית על קלדרת ים החול, הר ברומו הוא החרוט בחזית