ברל כהן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ברל כהן, ניו יורק 1955

ברל כהן (קָגָן) (ביידיש: בערל כּהן; באנגלית: Berl Kagan;‏ 191119 באפריל 1993) היה ביבליוגרף יידי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כהן נולד בשנת 1911 בעיר טֶלז שבליטא, בנם של אהרן ובּרַיינה. היה פעיל בציונות הסוציאליסטית ומזכ"ל המפלגה הציונית-סוציאליסטית (צ"ס) בליטא, וכיהן כעורך-משנה של היומון היידי "דאָס וואָרט" בקובנה. ב-1941, לאחר פלישת גרמניה לברית המועצות במלחמת העולם השנייה, גורש לגטו קובנה שבסלובודקה, ושהה בו עד שברח ליערות בסוף שנת 1943. שרד את השואה. אחיו, יעקב-מיכאל, נספה. לימים פרסם את יומנו מתקופה זו, בשם "אַ יִיד אין וואַלד" ('יהודי ביער'; ניו יורק 1955). לאחר המלחמה נותר באירופה, עד שבשנת 1950 היגר לארצות הברית עם משפחתו, והתיישב בברוקלין. עבד במשך שנים בייווא (המכון המדעי היהודי) בניו יורק, והיה חבר מערכת העיתון היידי האנרכיסטי האמריקאי "פֿרייע אַרבעטער שטימע" (Fraye Arbeter Shtime). בהמשך עבד בספריית בית המדרש לרבנים באמריקה, עד פרישתו בשנות ה-70.

בשנות עבודתו ערך כהן כמה ספרים, בהם כמה ספרי זיכרונות מתקופת השואה (בהם זיכרונותיו של הסופר ירחמיאל בְּרִיקְס מגטו לודז') ושלושה ספרי יזכור לקהילות שנחרבו בשואה (סובאלק ויישובי הסביבה, שידלוביץ ולוּבּוֹמְל).

כהן ידוע במיוחד בזכות "ספר הפּרענומעראַנטן" (1975), שבו פרסם את תוצרי עבודתו על רשימות הפּרענומעראַנטן (פְּרֶנוּמֶרַנְטן), רשימות ה"חתומים מראש". עד ראשית המאה ה-20 נהוג היה בקהילות היהודיות במזרח אירופה וצפון אפריקה לשלם מראש למחברו של ספר תורני, ובכך לסייע לו להביאו לדפוס (מימון המונים). אם בסופו של דבר ראה הספר אור, הופיעה בראשו רשימת המזמינים, שבה נזכרו שמותיהם, עיירות מגוריהם ולעיתים פרטים נוספים. כהן סרק מספר גדול מאוד של רשימות כאלה (בעיקר ממזרח אירופה ומרכזה, מן המאות ה-18 עד ה-20) – בהן יותר מ-350,000 חתומים שונים בסך הכול – ניתח אותן והרכיב מהן אינדקס של 8,767 קהילות יהודיות הנזכרות ברשימות הפְּרֶנוּמֶרַנְטן. כל ערך בלקסיקון מתאים לקהילה את שמות החיבורים שאנשיה תרמו להם, את מספר האנשים שתרמו לכל חיבור, ומוסיף את שמות הרבנים מהקהילה הנזכרים ברשימות. (בשנים תשמ"ו–תשנ"ה פרסם שלמה קצב בהוצאה עצמית בפתח תקווה השלמה לספרו של ברל כהן, בשם "ספר החתומים".)

בשנת 1986 פרסם כהן את ה"לעקסיקאָן פֿון יידיש-שריַיבערס" (לקסיקון המחברים היידיים), ובו תוספות ותיקונים ללקסיקון המונומנטלי "לעקסיקאָן פֿון דער ניַיער יִידישער ליטעראַטור" (לקסיקון ספרות היידיש החדשה), שראה אור בשמונה כרכים בניו יורק בהוצאת הקונגרס הבינלאומי לתרבות יידיש (אַלוועלטלעכער יִידישער קולטור-קאָנגרעס) בשנים 1956–1981, וכן רשימה של 5,800 שמות עט. ספר חשוב נוסף פרי עטו הוא "ערים, עיירות וכפרים יהודיים בליטא עד 1918: סקיצות ביוגרפיות-היסטוריות" (1991), שפורסם שנים ספורות לפני מותו.[1]

ברל כהן היה נשוי לרעיה לבית אילְמַן ואב לשתי בנות ובן: מרים לִיבֶּר (Lieber), אם לילדים; עדה-אן; ויחזקאל-אהרן, שנפטר בגיל 25 (מרץ 1964 – ינואר 1972).

כהן נפטר באביב 1993, בן 81 במותו. עד מותו עסק בהכנת תוספות והשלמות ללקסיקון לסופרי היידיש.[2]

פרסומיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אַ ייד אין וואַלד: בלעטלעך פֿון אַ טאָגבוך, ניו יורק: אַלוועלטלעכער יִידישער קולטור-קאָנגרעס (פֿאַראיינקייט מיט "ציקאָ"), 1955.
  • ספר הפּרענומעראַנטן: וועגוויַיזער צו פּרענומערירטע העברעאישע ספרים און זייערע חותמים פֿון 8,767 קהילות אין אייראָפּע און צפון-אַפריקע, ניו יורק: די ביבליאָטעק פֿון יידיש טעאָלאָגישן סעמינאַר אין ניו-יאָרק און "כתב" פּאַבלישינג האַוז, 1975.[3]
  • לעקסיקאָן פֿון יידיש-שריַיבערס: מיט הוספֿות און תּיקונים צום לעקסיקאָן פֿון דער ניַיער יידישער ליטעראַטור און 5,800 פּסעוודאָנימען, ניו יורק: ר. אילמאן-כהן, 1986.
  • יִידישע שטעט, שטעטלעך און דאָרפֿישע יִישובים אין ליטע ביז 1918: היסטאָריש-ביאָגראַפֿישע סקיצעס, ניו יורק: [חמו"ל], 1991.

בעריכתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ברוך מערין, פֿון ראַקעוו ביז קלאָגע: בילדער פֿון אַ חרובער וועלט; מאַנוסקריפּט צוגעגרייט צום דרוק: בערל כהן, ניו יורק: פֿאַרבאַנד נוסח ווילנע, 1969.
  • ירחמיאל בריקס, די אַנטלויפערס; פֿון גסיסה צום לעבן: מעמואַרן פֿון געטאָס און קאַצעטן; מאַנוסקריפּט צוגעגרייט צום דרוק: בערל כהן, ניו יורק: הינדע בריקס, 1975.
  • יעקב גלאטשטיין, פּראָסט און פשוט: ליטעראַרישע עסייען; אפגעקליבן און צוגעגרייט צום דרוק בערל כהן, ניו יורק: פעני גלאטשטיין, 1978.
  • וואָלף שניידער, ליטעראַרישע און היסטאָרישע עסייען; מאַנוסקריפּט צוגעגרייט צום דרוק: בערל כהן, ניו יורק: בילדונג-דעפּאַרטמענט ביים אַרבעטער-רינג, 1984.
  • אריה ליטווינאווסקי, פֿון פֿאַרגאַנגענע צייטן: זכרונות און רעיונות; מאַנוסקריפּט צוגעגרייט צום דרוק: בערל כהן, ניו יורק: פונדאַציע פון בערניס און דזערי ג. רובינשטיין, 1985. (יידיש ואנגלית, בתרגומו של מקס רוזנפלד: Aryeh Litvinovsky, From Times Gone by: Reminiscences and Ideas; editor: Berl Kagan; English translation: Max Rosenfeld.)
  • לאַזאַר גאָלדשטיין-גאָלדען, פֿון קאָוונער געטאָ ביז דאַכאַו; מאַנוסקריפּט צוגעגרייט צום דרוק: בערל כהן, ניו יורק: הוצאת המחבר, 1985. (יידיש ואנגלית, בתרגומו של מקס רוזנפלד: Lazar Goldstein-Golden, From Ghetto Kovno to Dachau; editor: Berl Kagan; English translation: Max Rosenfeld.)

ספרי יזכור:

  • בערל כהן (רעדאקטאר), יזכּור-בוך סואוואַלק און די אַרומיקע שטעטלעך: באַקלעראָווע, וויזשאַן, יעלינעווע, סייני, פּונסק, פּשעראָסלע, פֿיליפּאָווע, קראַסנעפּאָליע, ראָצק, ניו יורק: סואוואַלקער רעליף קאָמיטעט, תשכ"א. (לקהילות סואבאלק ויישובי הסביבה)
  • בערל כהן (רעדאקטאר), שידלאָווצער יזכּור-בוך, ניו יורק: [חמו"ל], תשל"ד 1974. (לקהילת שידלוביץ)
  • בערל כהן (רעדאקטאר); יעקב הטמן (עורך החלק העברי), ספר יזכור לקהילת לובומל, תל אביב: (דפוס מופת), תשל"ד. (לקהילת לוּבּוֹמְל) ‬(ראה אור בתרגום לאנגלית בשנת 1997)

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אברהם מאיר ‬הברמן, 'ברל כהן, "ספר הפרענומעראנטן, וועגווייזער צו פרענומערירטע העברעאישע ספרים און זייערע חותמים פון 8767 קהילות אין איירופא און צפון אפריקע"', גלעד (לתולדות יהודי פולין ותרבותם) ד–ה (תשל"ט), 637–640.
  • אברהם ‬נוברשטרן, 'אַ וויכטיקער בייטראג פֿאַר חכמת-יידיש', די גאלדענע קייט 122 (1987), 200–205. (על הלקסיקון לסופרי יידיש)
  • Judah J. Shapiro, 'A Novel Source of Jewish History,' Jewish Book Annual 27 (1969), 30-34. (On the listing in Jewish books of names of pre-publication subscribers, and the collection of this material by Berl Kagan.)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]