ג'ודי צ'מברלין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ג'ודי צ'מברלין
Judi Chamberlin
לידה 30 באוקטובר 1944
ברוקלין, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 16 בינואר 2010 (בגיל 65)
ארלינגטון, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה תיכון מידווד, ברוקלין
תקופת הפעילות מ-1971 עריכת הנתון בוויקינתונים
בן זוג רוברט צ'מברלין, טד צ'בסינסקי, הווארד קאן, מרטין פדרמן
צאצאים ג'ולי צ'מברלין
מספר צאצאים 1 עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה Distinguished Service Award of the President of the United States
{{URL|http://www.power2u.org/judi-tribute-book.html}}
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ג'ודי צ'מברלין (באנגלית: Judi Chamberlin;‏ 30 באוקטובר 1944 – 16 בינואר 2010) הייתה פעילה אמריקאית, מנהיגה, מארגנת, נואמת ומחנכת בתנועת הניצולים הפסיכיאטריים. הפעילות הפוליטית שלה באה בעקבות הכליאה הכפויה שלה במתקן פסיכיאטרי בשנות ה-60.[1][2] היא הייתה המחברת של האימרה "בכוחות עצמנו: חלופות למערכת בריאות הנפש בפיקוח המטופל", שהוא טקסט יסוד בתנועת מצעד השגעון.[3]

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'ודי צ'מברלין נולדה כג'ודית רוזנברג בברוקלין ב-1944. היא הייתה בתם היחידה של הרולד ושירלי ג'ף רוזנברג. מאוחר יותר שינתה המשפחה את שמה ל-רוס. כשהייתה ילדה צעירה עבד אביה במפעל[4] ולאחר מכן עבד כמנהל בתעשיית הפרסום. אמה הועסקה כמזכירת בית ספר.[1][4] צ'מברלין סיימה את לימודיה בתיכון מידווד בברוקלין.[5] לאחר סיום הלימודים, לא רצתה ללמוד בקולג' ובמקום זאת החלה לעבוד כמזכירה.[6]

ניסיון פסיכיאטרי[עריכת קוד מקור | עריכה]

יש עוולות ובעיות אמיתיות כאשר כל היבטי החיים נשלטים – מתי לקום, לאכול, להתקלח – וכימיקלים מוכנסים לגופנו בניגוד לרצוננו.

— ג'ודי צ'מברלין, הניו יורק טיימס 1981

בשנת 1966, בגיל עשרים ואחת כשהייתה נשואה טרייה, עברה צ'מברלין הפלה, ונכנסה לדיכאון חמור.[2][3][7] בעקבות ייעוץ פסיכיאטרי, היא חתמה על כניסה מרצון למתקן פסיכיאטרי כמטופלת. עם זאת, לאחר מספר אשפוזים מרצון היא אובחנה כחולת סכיזופרניה[8] והועברה בעל כורחה למחלקה פסיכיאטרית בבית החולים מאונט סיני במדינת ניו יורק לתקופה של חמישה חודשים.[1][9][10]

כמטופלת בניגוד לרצונה, היא הייתה צפתה וחוותה מגוון של התעללויות. חדרי בידוד ומחלקות חסינות, אשר שימשו עבור חולים המביעים התנגדות, גם כאשר צורות ההתנגדות שלהם היו לא אלימות. התרופה הפסיכיאטרית שניתנה לה גרמה לה לתחושת עייפות והשפיעה על זיכרונה. כמטופלת בעל כורחה היא לא הצליחה לעזוב את המתקן והפכה, לדבריה, "אסירה של המערכת".[1] הפגיעה בחירויותיה האזרחיות, שחוותה כאסירה סיפקה את הדחף לפעילותה כחברה בתנועת הניצולים הפסיכיאטרית.[7][8]

אקטיביזם[עריכת קוד מקור | עריכה]

זוכר בעבר ב-MPLF? הצבתם שלט על קיר המשרד שאומר 'תפסיקו עם הדיכוי הפסיכיאטרי עד יום שלישי'. זה מה שאני רוצה. סיימו את הדיכוי הפסיכיאטרי עד יום שלישי.

— ג'ודי צ'מברלין בשיחה עם דיוויד וו. אוקס, אוקטובר 2009

לאחר שחרורה החלה צ'מברלין להיות מעורבת בתנועת זכויות החולים הפסיכיאטריים המתהווה.[1] בשנת 1971 היא הצטרפה ל-חזית שחרור חולי נפש (Mmental Patients Liberation Front – MPLF) שבסיסה בבוסטון.[8] היא גם התחברה למרכז לשיקום פסיכיאטרי באוניברסיטת בוסטון.[7] השתייכותה למרכז זה הקלה על תפקידה בהקמת ה-Ruby Rogers Advocacy & Drop-In Center,[7] שהם מוסדות לעזרה עצמית המאוישים על ידי מטופלים פסיכיאטריים לשעבר.[8] צ'מברלין ייסדה ואחר כך ניהלה את נושא החינוך במרכז הלאומי להעצמה.[2] גם המרכז הלאומי להעצמה הוא ארגון בניהול מטופלים לשעבר המספק מידע, סיוע טכני ותמיכה למשתמשים ולניצולים של המערכת הפסיכיאטרית.[8] בהצהרת המשימה שלה היא מצהירה כי כוונתה היא "לשאת מסר של החלמה, העצמה, תקווה וריפוי לאנשים שסומנו עם מחלת נפש".[11] צ'מברלין הייתה גם מעורבת באגודה הלאומית להגנת זכויות והסברה והייתה מנהיגה משפיעה בתנועת מצעד השיגעון.[12]

צ'מברלין פגשה את דייוויד אוקס ב-1976, כשהיה המנכ"ל של ארגון נפש חופשית בינלאומית (MindFreedom International). שניהם היו חברים בחזית לשחרור חולי נפש. מאוחר יותר היא הפכה לחברת מועצת המנהלים של נפש חופשית בינלאומית,[13] ארגון גג של כמאה קבוצות שורשיות העוסקות בקמפיין למען זכויות האדם של אנשים שתויגו "חולי נפש".[14]

בשנת 1978 יצא לאור ספרה "בכוחות עצמנו: חלופות נשלטות על ידי מטופל למערכת בריאות הנפש".[1] הספר הפך לטקסט הסטנדרטי של תנועת הניצולים הפסיכיאטרית, ובו טבעה צ'מברלין את המילה "מנטליזם".[15][16][17][18] היא השתמשה במילה "מנטליזם" גם בפרק של ספר בשנת 1975.[19]

צ'מברלין הייתה שותפה מרכזית לדו"ח של המועצה הלאומית לענייני מוגבלות "מפריבילגים לזכויות: אנשים המסומנים עם מוגבלויות פסיכיאטריות מדברים בעד עצמם", שפורסם בשנת 2000.[20] הדו"ח טען שחולים פסיכיאטריים צריכים ליהנות מאותן זכויות אדם בסיסיות כמו אזרחים אחרים וכי (נכון לשנת 2000) הרשאות למטופלים, כגון היכולת ללבוש את הבגדים שלהם, לצאת מגבולות מתקן פסיכיאטרי או לקבל מבקרים, מותנות בהתנהגות טובה במערכת הפסיכיאטרית במקום לראות זאת כזכויות יסוד.[1]

צ'מברלין נבחרה כיו"ר משותפת של הרשת העולמית של משתמשים וניצולי פסיכיאטריה (WNUSP) בוועידת ההשקה ובעצרת הכללית בוונקובר, קולומביה הבריטית, קנדה בשנת 2001, וכיהנה בתפקיד זה עד האספה הכללית הבאה ב-2004. במהלך תקופה זו היא גם כיהנה בפאנל המומחים שייעץ לכתב המיוחד של האו"ם בנושא מוגבלות, מטעם WNUSP בתפקידו כארגון לא ממשלתי, המייצג ניצולים פסיכיאטריים.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נישואיה לרוברט צ'מברלין, טד צ'בסינסקי והווארד קאן הסתיימו בגירושים.[21] את צ'מבסינסקי, אף הוא חבר ותיק בתנועת הניצולים הפסיכיאטריים, פגשה צ'מברלין ב-1971 במפגש הראשוני של פרויקט שחרור חולי נפש בניו יורק. מ-2006 ועד מותה, בן זוגה של צ'מברלין היה מרטין פדרמן. יש לה בת אחת, ג'ולי צ'מברלין, ושלושה נכדים, אדוארד, קייל וויויאן.[1]

מותה[עריכת קוד מקור | עריכה]

צ'מברלין מתה ממחלת ריאות כרונית בביתה בארלינגטון, מסצ'וסטס ב-16 בינואר 2010.[22][23][24]

מאמרים שפורסמו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • צ'מברלין, ג'ודי (1978). "פרק חמישי: כשאנשים משתגעים". בכוחות עצמנו: חלופות נשלטות על ידי מטופל למערכת בריאות הנפש. New York: האוורת' פרס. ISBN 080155523X. אורכב מ-המקור ב-2016-03-07. נבדק ב-2013-12-04.
  • צ'מברלין, ג'ודי (1990). "תנועת המטופלים לשעבר: איפה היינו ולאן אנחנו הולכים" (PDF). כתב העת של נפש והתנהגות. 11 (3&4): 323–336. אורכב מ-המקור (PDF) ב-27 יולי 2011.
  • צ'מברלין, ג'ודי (1993). 'חוויות ומטרות של תנועת העזרה העצמית בצפון אמריקה' (עמ' 300–317). בתוך: קרסטין קמפקר / פיטר להמן (עורכים), במקום פסיכיאטריה. ברלין: הוצאת אנטי פסיכיאטרית. מסת"ב 3-925931-07-4
  • צ'מברלין, ג'ודי (1995). "בריאות הנפש: בחירה וכבוד". המגזין של ארגון הבריאות העולמי. 48 (5): 16–17.
  • צ'מברלין, ג'ודי; רוג'רס, א. סאלי; אליסון, מרשה לנגר (1996). "תוכניות לעזרה עצמית: תיאור מאפייניהן והחברים בהן" (PDF). כתב עת לשיקום פסיכיאטרי. 19 (3): 33–34. doi:10.1037/h0101293. אורכב מ-המקור (PDF) ב-22 באוקטובר 2012. {{cite journal}}: (עזרה)
  • צ'מברלין, ג'ודי (1997). "הגדרת עבודה של העצמה" (PDF). כתב עת לשיקום פסיכיאטרי. 20 (4): 43–46. אורכב מ-המקור (PDF) ב-22 אוקטובר 2012.
  • רוג'רס, א. סאלי; צ'מברלין, ג'ודי; אליסון, מרשה לנגר; כראן, טים (1997). "סולם בנוי צרכני למדידת העצמה בקרב משתמשי שירותי בריאות הנפש". שירותי פסיכיאטריה. 48 (8): 1042–1047. doi:10.1176/ps.48.8.1042. PMID 9255837.
  • צ'מברלין, ג'ודי (1998). "הודאות של מטופל שאינו תואם" (PDF). כתב עת לשירותי סיעוד פסיכו-סוציאליים ובריאות הנפש. 36 (4): 49–52. doi:10.3928/0279-3695-19980401-17. אורכב מ-המקור (PDF) ב-22 באוקטובר 2012. {{cite journal}}: (עזרה)
  • צ'מברלין, ג'ודי (1998). "זכויות אזרח ונכות פסיכיאטרית" (PDF). כתב עת לשיקום פסיכיאטרי. 21 (4): 405–408. doi:10.1037/h0095282. אורכב מ-המקור (PDF) ב-22 אוקטובר 2012.
  • צ'מברלין, ג'ודי (2004). הקדמה ל: Peter Lehmann (עורך), Coming off Psychiatric Drugs: גמילה מוצלחת מתרופות נוירולפטיות, נוגדי דיכאון, ליתיום, קרבמזפין ותרופות הרגעה (עמ' 11–13). ברלין / יוג'ין / שרוסברי: פיטר להמן הוצאה לאור. מסת"ב 978-0-9788399-0-1. E-Book in 2018.
  • צ'מברלין, ג'ודי (2014). פּרוֹלוֹג. פיטר להמן ואנה עמנוילידו – (עורכים), יציאה מתרופות פסיכותרופיות – חוויות של הפסקת תרופות נוירולפטיות, נוגדי דיכאון, מייצבי מצב רוח, ריטלין ותרופות הרגעה בהצלחה (עמ' 16–21). מהדורה שנייה מתוקנת ומשופרת.מסת"ב 978-960-8263-81-9.

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1992: פרס השירות המכובד של נשיא ארצות הברית, המועצה הלאומית לנכים.
  • 1992: פרס ההסברה הלאומי של דייוויד ג'יי וייל, האגודה לבריאות הנפש של מינסוטה.
  • 1995: פרס נ. ניל פייק לשירותים לאנשים עם מוגבלויות, בית הספר למשפטים של אוניברסיטת בוסטון

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 Hevesi, Denis (30 בינואר 2010). "Judi Chamberlin, 65, Advocate for Mental Health Patients". The New York Times. נבדק ב-1 במרץ 2011. {{cite news}}: (עזרה)
  2. ^ 1 2 3 Madness Radio (8 בפברואר 2006). "Interview: Judi Chamberlin interviewed by Will Hall and Cheryl Alexander" (Flash Player). נבדק ב-3 במרץ 2011. {{cite web}}: (עזרה)
  3. ^ 1 2 Lawrence, J.M. (20 בינואר 2010). "Judi Chamberlin, writings took on mental health care". The Boston Globe. נבדק ב-4 במרץ 2011. {{cite news}}: (עזרה)
  4. ^ 1 2 "Interview with Judi Chamberlin" (PDF). 7 בנובמבר 2002. אורכב מ-המקור (PDF) ב-2014-08-03. {{cite web}}: (עזרה)
  5. ^ "Judi Chamberlin". Facebook.
  6. ^ Kent, Deborah; Quinlan, Kathryn A. (1996). Extraordinary people with disabilities. New York: Children's Press.
  7. ^ 1 2 3 4 Shorter, Edward; David Healy (2007). Shock therapy: a history of electroconvulsive treatment in mental illness (1st publ. ed.). New Brunswick, N.J.: Rutgers University Press. p. 187. ISBN 978-0-8135-4169-3.
  8. ^ 1 2 3 4 5 Anon (21 בינואר 2010). "Obituary: Judy Chamberlin Disability Rights Advocate". The Washington Post. נבדק ב-3 במרץ 2011. {{cite news}}: (עזרה)
  9. ^ J.M. Lawrence states that she was involuntarily committed for a period of two months.Lawrence, J.M. (20 בינואר 2010). "Judi Chamberlin, writings took on mental health care". The Boston Globe. נבדק ב-4 במרץ 2011. {{cite news}}: (עזרה)
  10. ^ Women look at psychiatry. Vancouver, B.C.: Press Gang Publishers. 1975.
  11. ^ National Empowerment Center. "Our Mission". נבדק ב-3 במרץ 2011. {{cite web}}: (עזרה)
  12. ^ Chamberlin, Judi. "Judi Chamberlin Papers Finding Aid". findingaids.library.umass.edu (באנגלית). נבדק ב-2020-04-29.
  13. ^ Oaks, David W. "Message from David W. Oaks, Director, MindFreedom International". Judi Chamberlin: 30 October 1944 to 16 January 2010. MindFreedom International. נבדק ב-3 במרץ 2011. {{cite web}}: (עזרה)
  14. ^ "About US". MFI Portal. 2014-07-10.
  15. ^ "Disability History Timeline". Rehabilitation Research & Training Center on Independent Living Management. Temple University. 2002. אורכב מ-המקור ב-2013-12-20.
  16. ^ Kalinowski, C.; Risser, P. (2005). "Identifying and Overcoming Mentalism" (PDF). InforMed Health Publishing and Training. אורכב מ-המקור (PDF) ב-2016-03-03. נבדק ב-2013-07-13.
  17. ^ Reaume, G (2002). "Lunatic from patient to person: nomenclature in psychiatric history and the influence of patients' activism in North America". International Journal of Law and Psychiatry. 25 (4): 405–26. doi:10.1016/S0160-2527(02)00130-9. PMID 12613052.
  18. ^ Weller, Penelope (2012). New Law and Ethics in Mental Health Advance Directives: The Convention on the Rights of Persons with Disabilities and the Right to Choose. Routledge. p. 55. ISBN 978-1-136-15956-5.
  19. ^ Smith, Dorothy E.; David, Sara J. (1975). Women Look at Psychiatry. Vancouver: Press Gang Publishers. p. 44. ISBN 0889740003.
  20. ^ National Council on Disability (20 בינואר 2000). From Privileges to Rights: People Labeled with Psychiatric Disabilities Speak for Themselves. Washington: NCD. {{cite book}}: (עזרה)
  21. ^ Hevesi, Dennis (30 בינואר 2010). "Judi Chamberlin, 65, Advocate for Mental Health Patients". New York Times. {{cite news}}: (עזרה)
  22. ^ Shapiro, J. (2010): Advocate for people with mental illnesses dies National Public Radio (January 19, 2010). Retrieved on January 20, 2010.
  23. ^ "Obituaries: Judi Chamberlin Disability Rights Advocate". Washington Post. 21 בינואר 2010. {{cite news}}: (עזרה)
  24. ^ Lawrence, J.M. (20 בינואר 2010). "Judi Chamberlin, writings took on mental health care". Boston Globe. {{cite news}}: (עזרה)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=ג%27ודי_צ%27מברלין&oldid=37178100"