ג'ון דויל לי
 | |
| ג'ון דויל לי | |
| לידה |
6 בספטמבר 1812 קסקסקיה בטריטוריית אילינוי |
|---|---|
| הוצאה להורג |
23 במרץ 1877 (בגיל 64) מאונטיין מדוז יוטה |
| מדינה | ארצות הברית |
| מקום קבורה | בית הקברות ב-Panguitch City |
| ידוע בשל | אחריותו לטבח מאונטיין מדוז והפעלת המעבורת בליז פרי |
| השקפה דתית | מורמונית |
ג'ון דויל לי (באנגלית: John Doyle Lee; 6 בספטמבר 1812 - 23 במרץ 1877) היה חלוץ אמריקני וחבר בולט בתנועה המורמונית ביוטה. לי הורשע אחר-כך כרוצח המוני בשל מעורבותו בטבח מאונטיין מדוז, נידון למוות והוצא להורג ב-1877.
מראשוני מנהיגי המורמונים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ג'ון דויל לי נולד ב-6 בספטמבר 1812 בקסקסקיה (Kaskaskia), אז בירת טריטוריית אילינוי, והצטרף לכנסיית ישו המשיח של קדושי אחרית הימים (מורמונים) ב-1838. הוא היה ידיד של ג'וזף סמית' הבן מייסד תנועת קדושי אחרית הימים, והבן המאומץ של בריגהם יאנג על פי דוקטרינת חוק האימוץ הקודמת של המורמונים. ב-1839 פעל דויל כמיסיונר מטעם התנועה יחד עם חברו מילדות לווי סטיוארט (Levi Stewart). יחד הם הטיפו באילינוי, אוהיו, קנטקי וטנסי. במהלך תקופה זו הוא הצליח לשכנע את ביל היקמן "הפרא" להמיר את דתו למורמוניות והטביל אותו. כמקובל אז בקרב המורמונים היה לי פוליגמיסט והיה נשוי ל-19 נשים (לפחות 11 עזבו אותו לבסוף) ונולדו לו 67 ילדים.
לי היה לכאורה חבר בחבורת הדניטים, קבוצה של צבאית למחצה של המורמונים, אם כי טענה זו שנויה במחלוקת. לי היה גם הלבלר הרשמי של מועצת ה-50, קבוצת גברים שבימיו של ג'וזף סמית' הבן ובריגהם יאנג פעלו יחדיו לתת הדרכה בעניינים מעשיים לכנסייה, במיוחד בנוגע להגירה מערבה מחוץ לאזורים בשליטת ארצות הברית ממזרח להרי הרוקי. לאחר רצח סמית' היגר לי יחד עם בריגהם יאנג וחברי הכנסייה האחרים ליוטה, ופעל להקמת כמה קהילות חדשות בה. לי התגלה כחקלאי וחוואי מוצלח בעל תושייה. ב-1856 מונה לי לסוכן לענייני אינדיאנים[א] במחוז איירון, במטרה לסייע לאינדיאנים בחקלאות באמצעות חלוקת כלים, וזרעים והדרכה בשיטות אירופאיות.[1][2] ב-1858 שירת לי תקופה אחת כחבר בבית המחוקקים של יוטה, ובעקבות הוראה של הכנסייה ב-1872 עקר לי ממחוז איירון והקים שירות מעבורת על נהר הקולורדו, במקום הקרוי עד היום על שמו - ליז פרי (Lee's Ferry – "המעבורת של לי"). אף שהמעבורת שכנה על נתיב מסחר ראשי היה ליז פרי מקום מבודד, ושם הקימו לי ומשפחתו את החווה בעלת השם ההולם "חוות העמק הבודד" (Lonely Dell Ranch). החווה ואתר המעבורת רשומים במרשם הלאומי של מקומות היסטוריים (National Register of Historic Places).
טבח מאונטיין מדוז[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – טבח מאונטיין מדוז
הטבח[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-7 בספטמבר 1857 חנתה קבוצת בייקר-פנצ'ר, קבוצת מהגרים מארקנסו בדרכה לקליפורניה במאונטיין מדוז (מילולית "שדות האחו ההרריים") ביוטה, עמק הררי שהיו בו מים ומרעה לסוסים ושיירות העגלות נהגו לשהות בו כמה ימים כהכנה לפני חציית מדבר מוהאבי בדרך לקליפורניה.[3] הם הותקפו על ידי קבוצה משולבת של אינדיאנים וחברי מיליציה מורמונים מחופשים כאינדיאנים. המהגרים יצרו קו הגנה מעגלי מהעגלות והשיבו מלחמה והתוקפים כיתרו אותם.
.png)
ביום שישי, 11 בספטמבר 1857, ניגשו שני אנשי מיליציה לעגלות של חבורת בייקר-פנצ'ר כשהם מנופפים בדגל לבן ואליהם הצטרף לי שהיה איש קשר עם האינדיאנים וקצין במיליציה. לי סיפר למהגרים המותשים מהקרב שהוא ניהל משא ומתן עם התוקפים בני הפאיוט והם הסכימו להפסקת אש, ולכך שהמהגרים יצאו בשלום תוך הגנה של המורמונים על מנת לשוב לסידר סיטי, מרחק של 58 קילומטרים משם, בתמורת להעברת כל הבקר, הסוסים והאספקה שאיתם לידי האינדיאנים. המהגרים קיבלו את התנאים והובלו מחוץ למתחם שלהם. הגברים הבוגרים הופרדו מהנשים והילדים. הגברים הוצעדו בזוגות מלווים באנשי מיליציה. כשהאות ניתן, הסתובבו אנשי המיליציה וירו בגברים מחבורת בייקר-פנצ'ר. הנשים והנערים נרצחו על ידי חברי מיליציה נוספים שהסתתרו בשיחים ובנקיקים הקרובים. כ-120 איש נרצחו. התוקפים השאירו בחיים 17 ילדים קטנים משום שהאמינו כי לא יהיו מסוגלים להעיד נגדם. ויליאם אשוורת (William Ashworth) מציין באוטוביוגרפיה שלו שלאחר הטבח "המנהיגים שבין הלבנים נשבעו בשבועה המחמירה ביותר לעולם לא לחשוף את חלקם באירוע". לי סיפר לבריגהם יאנג שהאינדיאנים היו אחראים בלעדית וש"אף אדם לבן היו מעורב בכך". לי טען אחר-כך שהוא פעל, תחת מחאה, על פי פקודות ממפקדי המיליציה שלו. הוא נשאר חבר נאמן בכנסייה. שירת בבית המחוקקים של יוטה, וכאמור נשלח על ידי הכנסייה ב-1872 לתפעל את המעבורת על הקולורדו.
מאסר והוצאה להורג[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1874 נאסר לי ונשפט בגין הנהגת הטבח. המשפט הראשון של לי החל ב-23 ביולי 1875, בביוור (Beaver) בפני חבר מושבעים שכלל שמונה מורמונים וארבעה שלא היו מורמונים. משפט זה הוביל לחבר מושבעים תלוי[ב] ב-5 באוגוסט 1875, ככל הנראה בשל ניסיון התביעה לצייר את בריגהם יאנג כמוח האמיתי מאחורי הטבח. המשפט השני של לי החל ב-13 בספטמבר 1876, בפני חבר מושבעים שכולו מורמוני. הפעם התביעה האשימה את לי בלבד בטבח. התביעה זימנה להעיד את דניאל ולס (Daniel Wells), לבן מוריל (Laban Morrill), ג'ואל וייט (Joel White), סמיואל נייט (Samuel Knight), סמואל מקמרדי (Samuel McMurdy), נפי ג'ונסון (Nephi Johnson) וג'ייקוב המבלין. לי גם הסכים, כנגד דעתו של פרקליטו, שהתביעה תורשה להשתמש בעדויות בשבועה של יאנג וסמית מהמשפט הקודם. לי לא זימן שום עדים להגנתו. הפעם, לי הורשע ונידון למוות.[4] לי מעולם לא הכחיש את מעורבותו בטבח, אבל טען שהוא אישית לא הרג אף אחד. הוא אמר כי השתתף כנגד רצונו וכי הוא שעיר לעזאזל שנועד להסיט את תשומת הלב ממנהיגים מורמונים אחרים שהיו מעורבים. לי טען כי לבריגהם יאנג לא היו ידע על האירוע עד לאחר שאירע. עם זאת ב"חייו ווידויו של ג'ון ד. לי" (Life and Confessions of John D. Lee) הוא (או עורך הספר) כתב "תמיד האמנתי, מאז אותו יום, שגנרל ג'ורג' א. סמית' סייר אז בדרום יוטה להכין את התושבים לפעולה של חיסול שיירת המהגרים של קפטן פנצ'ר, ואני מאמין כעת כי נשלח למטרה זו בהוראה ישירה מבריגהם יאנג".
כפי שחוקי טריטוריית יוטה קבעו, בעת קביעת גזר הדין ניתנה ללי האפשרות לבחור בצורת הוצאתו להורג: בתלייה, בעריפת ראש או בירייה. הוא בחר להיירות.
ב-23 במרץ 1877 (כמעט 20 שנים אחרי הטבח) הוצא לי להורג על ידי כיתת יורים באתר הטבח של מאונטיין מדוז. מילותיו האחרונות כללו התייחסות ליאנג: "אני לא מאמין בכל מה שבריגהם יאנג מטיף לו. לא אכפת לי מי מאזין לכך. אלו מילותיי האחרונות... הוקרבתי בצורה הפחדנית והשפלה ביותר".[4] ב-20 באפריל 1961 השיבה הכנסייה המורמונית את לי לחברות בכנסייה.[5]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ג'ון דויל לי, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- כתבי ג'ון דויל לי בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
ביאורים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Haymond, Jay M. (1994), "Lee, John D.", in Powell, Allan Kent (ed.), Utah History Encyclopedia, Salt Lake City, Utah: University of Utah Press, ISBN 0874804256, OCLC 30473917, אורכב מ-המקור ב-2017-01-13, נבדק ב-2016-12-09,
In January 1856 Lee was appointed U.S. government Indian Agent in the Iron County environs. His job was to distribute tools, seed, and supplies, and to assist the Indians with farming methods.
- ^ "[Lee] became the local bishop and the Indian agent to the nearby Paiute Indians." PBS.org, John Doyle Lee (1812–1877)
- ^ Parker, B.G. (1901), Recollections of the Mountain Meadow Massacre (PDF), Plano, CA: Mountain Meadows Massacre organization
- ^ 1 2 "The West - The Last Words of John D. Lee". PBS.
- ^ Jay M. Haymond, Utah History Encyclopedia
