ג'ון קרנקו
 | |
| לידה |
15 באוגוסט 1927 רסטנבורג, דרום אפריקה  |
|---|---|
| פטירה |
26 ביוני 1973 (בגיל 45) דבלין, אירלנד |
| מקום קבורה |
שטוטגרט |
| מקום לימודים |
אוניברסיטת קייפטאון |
  | |
ג'ון סיריל קרנקו (באנגלית: John Cyril Cranko 15 באוגוסט 1927 – 26 ביוני 1973) היה רקדן בלט וכוריאוגרף דרום-אפריקאי בבלט המלכותי ובבלט שטוטגרט.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ילדות, נעורים ולימודים[עריכת קוד מקור | עריכה]
קרנקו נולד ברסטנבורג, במה שהייתה לפנים הפרובינציה של טרנסוואל, דרום אפריקה. בילדותו, נתן ביטוי ליצירתיותו בהצגות-בובות. קרנקו החל את הכשרתו המוקדמת בבלט בקייפטאון אצל המורה הראשונה במעלה לבלט בדרום אפריקה, דאלסי האווס, מנהלת בית הספר לבלט של אוניברסיטת קייפטאון.
ראשית קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1945 יצר את הכוריאוגרפיה לבלט הראשון שלו לסוויטה מתוך מעשה בחייל של איגור סטרווינסקי, בשביל מועדון הבלט של קייפטאון.[1] בהמשך עבר ללונדון, שם למד בשנת 1946 בבית הספר לבלט סדלר'ס ולס,[2] ורקד את התפקיד הראשון בבלט סדלר'ס ולס בנובמבר 1947. [3]
לונדון[עריכת קוד מקור | עריכה]
קרנקו עבד בשיתוף פעולה עם המעצב ג'ון פייפר על "Sea Change", שעלה לבמה בתיאטרון גאייטי, דבלין ביולי 1949. הם עבדו שוב בצוותא בשביל בלט סדלר'ס ולס על "הצל", שנפתח ב-3 במרץ 1953. תקופה זו ציינה בחיי קרנקו מעבר מרקדן לכוריאוגרף במשרה מלאה; הופעתו האחרונה כרקדן בבלט סדלר'ס ולס הייתה באפריל 1960.[4] בגיל 23, התמנה לכוריאוגרף הבית לעונת 1950–1951 של בלט תיאטרון סדלר'ס ולס.
בשביל עונת "פסטיבל בריטניה" של הלהקה בשנת 1951 יצר קרנקו את הכוריאוגרפיה ל"הרלקין באפריל", "פנטומימה עם דיברטימינטי" למוזיקה מאת ריצ'רד ארנל.[5] וכן את הבלט הקומי "עמוד האננס",[6] למוזיקה מאת ארתור סאליבן (שזכויות היוצרים עליה פגו זה לא כבר) בעיבוד המנצח צ'ארלס מקקראס. ב-1954 עבד קרנקו שוב עם מקקראס על "הליידי והשוטה", למוזיקה מאת ורדי. בינואר 1854 הודיע בלט סדלר'ס ולס שקרנקו עובד בשיתוף פעולה עם בנג'מין בריטן ליצירת בלט. קרנקו הכין טיוטת תסריט ליצירה, שלה קרא במקור "הנחש הירוק", שיש בה שילוב יסודות הלקוחים מן המלך ליר, היפה והחיה (סיפור שאת הכוריאוגרפיה בשבילו יצר לסדלר'ס ולס בשנת 1948) והסיפור האוריינטלי שמאדאם ד'אולנוי פרסמה בשם "נחש ירוק" בצרפתית. קרנקו כתב רשימת ריקודים, שבה תיאר בפשטות את הפעילות ואת משך הזמן הכולל לכל אחד מהם, ואז מסר אותה לבריטן להלחנת המוזיקה, שהייתה בסופו של דבר ל"נסיך הפגודות".
קרנקו כתב ופיתח רביו מוזיקלי בשם "קרנקס", שנפתח בלונדון בדצמבר 1955, עבר לתיאטרון וסט אנד במרץ של השנה הבאה, ונשאר על הבמה למשך 223 הצגות. את המוזיקה הלחין ג'ון אדיסון והמבצעים היו שלושה זמרים, אנתוני ניולי, אני רוז ויו בריאנט ורקדן אחד, ג'ילברט ורנטו; הרביו עבר לתיאטרון ביז'ו בתיאטראות ברודוויי במנהטן.[7] קרנקו המשיך בתבנית של "קרנקס" ברביו חדש "קרנקס החדש", שנפתח בתיאטרון הלירי המרסמית' ב-26 באפריל 1960, עם מוזיקה מאת דייוויד לי וצוות שכלל את ג'יליאן לין, קרול שלי וברנרד קריבינס, אבל לא השיג אותו רושם כקודמו.
ב-1960 ביים קרנקו את ההפקה הראשונה של האופרה "חלום ליל קיץ" מאת בריטן, בפסטיבל אלדבורו. בבכורה של האופרה בקובנט גארדן בשנה שלאחריה לא הוזמן קרנקו לביים, וג'ון גילגוד הובא למשימה.
שטוטגרט[עריכת קוד מקור | עריכה]
בעקבות תביעה שהוגשה נגדו באשמת פעילות הומוסקסואלית, יצא קרנקו מאנגליה אל שטוטגרט. הוא התמנה ב-1961 למנהל בלט שטוטגרט, ואסף קבוצה של רקדנים מוכשרים, בהם מרסיה היידי, אגון מדסן, ריצ'רד קראגון, בירגיט קייל וסוזן האנקה. בין הכוריאוגרפיות שיצר בהמשך היו רומיאו ויוליה מאת שייקספיר, למוזיקה מאת פרוקופייב ב-1962, "אונייגין" ב-1965, עיבוד של הנובלה בחרוזים יבגני אונייגין מאת אלכסנדר פושקין, למוזיקה מאת צ'ייקובסקי (בעיקר "העונות"), בתזמור קורט-היינץ שטולץ, אילוף הסוררת מאת שייקספיר ב-1969, "Brouillards" ב-1970, "כרמן" ב-1971 (למוזיקה מאת וולפגנג פורטנר ווילפריד שטיינברנר, ו"עקבות" ב-1973.
יצירותיו של קרנקו תרמו רבות להצלחה הבינלאומית הבלט הגרמני, החל בהופעת אורח במטרופוליטן אופרה בניו יורק ב-1969. בשטוטגרט, הזמין קרנקו את קנת מקמילן לעבוד עם הלהקה, ומקמילן יצר בשבילה ארבעה בלטים בתקופת חייו של קרנקו וחמישי, "רקוויאם" כמחווה לאחר מותו. ביוזמת קרנקו ייסדה הלהקה בית ספר לבלט משלה ב-1971; המוסד נקרא על שמו, "John Cranko Schule" ב-1974.[8] העוזרת והכוריאולוגית שלו, ז'ורז'ט צינקירידס, שימרה את עבודותיו בכתב התנועה של בנש.
מוות ומורשת[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1973 נחנק קרנקו למוות עקב תגובה אלרגית לגלולת שינה, שנטל בטיסת שכר טרנסאטלנטית מפילדלפיה לשטוטגרט, יומיים אחרי שהלהקה השלימה סיור מוצלח בארצות הברית באקדמיה למוזיקה של פילדלפיה. המטוס נחת נחיתת חירום בדבלין, שם נקבע מותו של קרנקו בהגיעו לבית החולים.[9]
ב-2007 חגג בלט שטוטגרט את מה שהיה אמור להיות יום הולדתו ה-80 של קרנקו בפסטיבל קרנקו.[10] הבלט "וולונטריס" מאת גלן טטלי נוצר לזכרו. אגודת ג'ון קרנקו בשטוטגרט, שנוסדה בשנת 1975, מקדמת ידע בבלט וביצירתו של קרנקו, תומכת במופעים וברקדנים מוכשרים, ומעניקה מדי שנה פרס על שמו.[11]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ג'ון קרנקו, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- ג'ון קרנקו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ "John Cranko" ג'ון קרנקו, בלט שטוטגרט
- ^ "John Cranko" ניקולס דרומגול, מילון אוקספורד לביוגרפיה לאומית
- ^ "John Cranko" מסד נתוני הופעות של בית האופרה המלכותית, ג'ון קרנקו
- ^ "John Cranko" ג'ון קרנקו, מסד נתוני הופעות של בית האופרה המלכותית
- ^ Royal Opera House Collections Online אוספי בית האופרה המלכותית אונליין
- ^ יוטיוב
- ^ מדריך לתיאטרון מוזיקה, "קרנקס", 2014
- ^ "History" בית הספר ג'ון קרנקו, היסטוריה
- ^ ניו יורק טיימס, "ג'ון קרנקו מת בגיל 45, מנהל בלט שטוטגרט סופד למת" 27 ביוני 1973
- ^ "Das Stuttgarter Ballettwunder" "הפלא של בלט שטוטגרט" 2 באפריל 2015
- ^ "Aktuelles" אגודת ג'ון קרנקו