גאוגרפיה פיזית - מונחים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
The Earth seen from Apollo 17.jpg

גאוגרפיה פיזית או פיזיוגרפיה: ענף גאוגרפי העוסק בגאוגרפיה כמדע כדור הארץ.

ענפי הגאוגרפיה הפיזית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • גאומורפולוגיה: ענף של הגאולוגיה העוסק בתהליכי עיצוב הנוף ("בניית" הנוף) וחוקר את התפתחות פני האדמה ושינוי הצורות על פני האדמה.
  • מדעי האטמוספירה: ענפי גאוגרפיה פיזית העוסקים בהבנת התהליכים הכימיים והפיזיקליים הקובעים את מערכות מזג האוויר והאקלים, את השינויים החלים בהן מסיבות טבעיות ומעשה ידי האדם ואת חקר שכבות האוויר העוטפות את כדור הארץ.
  • מטאורולוגיה: מדע אטמוספירה העוסק בחקר האטמוספירה ומתמקד בתהליכי מזג האוויר וחיזוים.
  • קלימטולוגיה: מדע אטמוספירה העוסק באקלים וחוקר את התופעות והגורמים הקשורים בו (ראה אקלים ארץ ישראל).
  • פלאוקלימטולוגיה: מדע החוקר את האקלים ושינויי האקלים לאורך ההיסטוריה של כדור הארץ, כמו כן נערכים במסגרת זו שיטות לשיחזור האקלים הקדום וחקירת התופעות והגורמים הקשורים בו.
  • מדעי הים: (אוקיינוגרפיה) לימוד קרקעית האוקיינוס ותהליכים כימיים ופיזיקליים המתרחשים באקו-סיסטמה שבה.
  • גאולוגיה ימית: אוקיינוגרפיה העוסקת בקרקעית האוקיינוס ובטקטוניקת הלוחות .
  • אוקיינוגרפיה פיזיקלית: אוקיינוגרפיה העוסקת בתכונות הפיזיקליות של האוקיינוס.
  • אוקיינוגרפיה כימית: אוקיינוגרפיה העוסקת בתכונות הכימיקליות של האוקיינוס.
  • אוקיינוגרפיה ביולוגית: אוקיינוגרפיה העוסקת בחי ובצומח של האוקיינוס.
  • אוקיינוגרפיה מטאורולוגית: אוקיינוגרפיה העוסקת ביחסי הגומלין בין האטמוספירה והאוקיינוס.

מונחים בגאוגרפיה פיזית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • קרקע: המרכיב המוצק של קרום גוף בעל מסה משמעותית.
  • טופוגרפיה: תחום בגאוגרפיה, העוסק בחקר תצורות פני השטח של כדור הארץ, תיאורן ומיפויים.
  • טקטוניקת הלוחות: מאפיין הקרום החיצוני של כדור הארץ, על פיו משטחי קרקע עצומים וניידים על פני נוזל מרכיבים קרום זה.
  • יבשה: קרקע מוצקה החשופה לאטמוספירה.
  • יבשת: שטח גדול ורציף של יבשה על פני כדור הארץ.
  • אוקיינוס: גוף מים מלוחים עולמי שמחולק על ידי היבשות והארכיפלגים הגדולים.
  • הארגון ההידרוגרפי הבינלאומי: הארגון הקובע את גבולות האוקיינוסים.
  • פני שטח: הגבול החיצוני של כדור הארץ עם האטמוספירה והתכסית שלו.
  • ים: גוף מים גדול המכיל מים מלוחים ומחובר לאוקיינוס.
  • פני הים: התחום הימי החשוף לאטמוספירה.
  • אגם: גוף מים חשוף שאינו מחובר לאוקיינוס.
  • מעיין: גוף מים חשוף שמקור מימיו בנביעה מתוך הקרקע.
  • נהר: גוף מים גדול הנושא מים מתוקים ממקור יבשתי אל אגם או ים.
    • השקה / נהר פזרות - נהר המורכב ממספר ערוצים שמתפצלים ומתחברים.
  • נחל: גוף מים קטן יותר הנושא מים מתוקים ממקור יבשתי אל אגם או ים.
    • נחל איתן: נחל שהזרימה בו קבועה.
    • נחל אכזב: נחל שהזרימה בו עונתית.
  • שפך נהר: מקום המפגש של מי הנהר עם קו הסיום שלו בים או באגם.
    • דלתא: שפך נהר שצורתו משולשת ובו נערמים משקעי חול ובוץ שהנהר סחף בדרכו.
  • מפרץ: אזור גאוגרפי בו הים מוקף משלושה כיוונים שלו ביבשה.
  • מצר ים: מעבר ימי טבעי צר יחסית, המחבר שני גופי ים גדולים.
    • מצר יבשה רצועת יבשה שמקשרת חטיבות יבשה רחבות ומפרידה בין שטחים ימיים.
  • טומבולו רצועת יבשה שמחברת אי ליבשה. אי המקושר באמצעות טומבולו נקרא "אי לכוד".
  • נמל טבעי: אזור המחובר לים אך מכיל מים שקטים.
  • אי: פיסת יבשה הקטנה מיבשת וגדולה מסלע, מוקפת מכל צדדיה במים.
    • אי בודד: (אי לא מיושב) אי קטן שאינו מיושב ולא מיועד לשום תכלית נקרא.
    • אי יבשתי: אי המחובר ליבשת על ידיי מדף יבשתי.
    • אי נהרתי: אי במרכז נהר הנוצר בנהרות דלתה ובנהרות גדולים.
    • אי געשי: אי הנוצר על ידי התפרצות געשית.
  • חצי אי: שטח יבשה המוקף משלושת צדדיו במים ומצדו האחד ליבשה.
  • מדבר: (אזור צחיח) אזור קר או חם שבו יורדים פחות מ-200 מילימטר משקעים בשנה.
  • קו הצחיחות: הגבול בין המדבר לאקלים ערבתי.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]