גבול לאוס–מיאנמר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
גבול לאוס–מיאנמר
Laos–Myanmar border.png
לאוסלאוס מיאנמרמיאנמר
אורך כולל 238 ק"מ
תאריך קביעה 1993
כיוון צפון - דרום
תחום משולש הגבולות לאוס-מיאנמר-סין - משולש הגבולות לאוס-מיאנמר-תאילנד

גבול לאוס–מיאנמר הוא הגבול הבין-לאומי המפריד בין לאוס למיאנמר (בעבר בורמה). אורך הגבול הוא 238 ק"מ, והוא עובר כולו לאורך הנהר מקונג ממשולש הגבולות עם סין בצפון ועד למשולש הגבולות עם תאילנד בדרום.[1]

תיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגבול מתחיל בצפון, במשולש הגבולות עם סין, במפגש של נהר ננלה (Nanla river) עם הנהר מקונג, ואז ממשיך בכיוון דרום-מערב עד למשולש הגבולות עם תאילנד במפגש עם הנהר קוק, למעט בליטה מזרחה של המקונג באמצע הגבול.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנהר מקונג שימש היסטורית כגבול טבעי בין ממלכות וקבוצות עם שונות באזור.[2] השימוש בו כגבול המודרני בין לאוס למיאנמר נובע מהתקופה הקולוניאלית במאה ה-19. משנות ה-60 של המאה ה-19, צרפת החלה לבסס נוכחות באזור, בתחילה בקמבודיה המודרנית ובווייטנאם, ולאחר מכן בהודו-סין הצרפתית, שנוצרה ב-1887. לאוס נוספה אז למושבה ב-1893, בעקבות מלחמת סיאם–צרפת. בינתיים בריטניה החלה לכבוש את מיאנמר (אנ'), ולשלב אותה בהדרגה כחלק מהודו הבריטית. ב-15 בינואר 1896, בריטניה וצרפת סיכמו כי הגבול בין שתי מושבותיהן יעבור לאורך הנהר מקונג.

ב-1941, לאחר הכיבוש היפני של בורמה (אנ'), הועברו חלקים מבורמה לסיאם כשטח סוהרט תאילן דום (אנ'), ובכך הסתיים קיומו של גבול לאוס–מיאנמר. ב-1946, לאחר כניעת האימפריה היפנית, אזורים אלו, והגבול הוחזרו לבורמה.[3][4] ב-1937, בורמה הופרדה מהודו והפכה למושבה נפרדת. בורמה קיבלה את עצמאותה רק ב-1948. לאוס השיגה עצמאות חלקית מצרפת ב-1949, וקיבלה את עצמאותה סופית ב-1953, כאשר הגבול נהיה הגבול המפריד סופית בין שתי מדינות ריבונויות. בעשורים שלאחר מכן, אזור הגבול היה לא יציב, עם קבוצות חמושות שונות שפעלו כאן, כמו קוומינטנג הסינית, פאת'ט לאו (אנ') ומיליציות שאן (אנ') שונות.[2] כיום, הגבול אינו מסוכן יותר, לאחר שנחתם חוזה חיתום משותף של הגבול בין שתי המדינות ביוני 1993, והקמת גשר ידידות לרוחבו ב-2015.[5][6]

מעברי גבול[עריכת קוד מקור | עריכה]

יש מעבר עיקרי אחד בגשר הידידות בוואן פונג-קייאנגלאפ, המקשר בין שיאנג קוק (Xieng Kok) בלאוס לקייאנגלאפ (Kyainglap) במיאנמר, שנפתח ב-20 בנובמבר 2018.[7][8]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא גבול לאוס–מיאנמר בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "Burma". CIA World Factbook. ארכיון ארכיון מהמקור מ-2018-01-17. בדיקה אחרונה ב-19 בספטמבר 2020. 
  2. ^ 1 2 "International Boundary Study No. 33 – Burma – Laos Boundary". US Department of State. 18 ביוני 1964. ארכיון ארכיון מהמקור מ-2020-01-31. בדיקה אחרונה ב-19 בספטמבר 2020. 
  3. ^ Donald M. Seekins, Historical Dictionary of Burma (Myanmar), p. 251
  4. ^ "A Forgotten Invasion: Thailand in Shan State, 1941–45"
  5. ^ "The Friendship Bridge between Laos and Myanmar is officially opened". Investlaos.gov.la. ארכיון ארכיון מהמקור מ-2017-09-06. בדיקה אחרונה ב-17 באפריל 2019. 
  6. ^ St John, Ronald Bruce. "The Land Boundaries of Indochina: Cambodia, Laos and Vietnam". International Boundaries Research Unit, Department of Geography, University of Durham. ארכיון ארכיון מהמקור מ-2020-11-13. בדיקה אחרונה ב-17 בספטמבר 2020. 
  7. ^ Thu, Ei Ei (8 בנובמבר 2018). "Myanmar-Laos border gate receives international status". Myanmar Times. ארכיון ארכיון מהמקור מ-2021-01-23. בדיקה אחרונה ב-19 בספטמבר 2020. 
  8. ^ "Laos - Myanmar Border Status". Asian Tour. 14 באוקטובר 2019. ארכיון ארכיון מהמקור מ-2020-11-26. בדיקה אחרונה ב-19 בספטמבר 2020.