גואלטירו פרוקצ'יה
גואלטירו (גד) פרוקצ'יה (באיטלקית: Gualtiero Procaccia; 1913–1991) היה משפטן ישראלי, ממייסדי הפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב והדיקן הראשון שלה[דרוש מקור].
הוא נולד בפירנצה וסיים בה ב-1935 דוקטורט במשפטים. לימד באוניברסיטת פירנצה בין השנים 1935 ל-1936. לאחר מכן עלה לארץ ישראל, ובין השנים 1942 ל-1957 עבד כעורך דין פרטי בתל אביב. הוא היה מרצה בבית הספר הגבוה למשפט ולכלכלה[1]. לאחר שבית הספר הפך לשלוחה של האוניברסיטה העברית בירושלים, נבחר פרוקצ'יה, בשנת 1961, לדיקן משנה של הפקולטה למשפטים, אחראי על לימודי משפטים בשלוחה בתל אביב[2][3]. פרוקצ'יה לימד משפט רומי[4]. בשנת 1968 הועלה באוניברסיטת תל אביב לדרגת פרופסור חבר[5]. באותה שנה עמד בראש ועדת בדיקה שבחנה את פיטוריו של ד"ר מיכאל לוי והמליצה על ביטולם[6].
היה נשוי למרים אביליוביץ', ואב לאיתמר פרוקצ'יה, פיזיקאי, ולאוריאל פרוקצ'יה, משפטן.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ סימפוזיון ב"צוותא" על דת, לאום ואזרחות, דבר, 13 ביולי 1958
- ^ פרופ' אקצין - דיקן הפקולטה למשפטים, חרות, 14 באפריל 1961
- ^ אריה נאור, מתל נורדוי עד שיח מוניס, חרות, 12 בנובמבר 1961
- ^ הצד החלש, מעריב, 2 בפברואר 1962
- ^ העלאות ומינויים באוניברסיטת תל אביב, מעריב, 27 במאי 1968
- ^ בוטלו פיטורי ד"ר מ. לוי מאוניברסיטת תל־אביב, דבר, 9 ביולי 1968
בקרת זהויות  |
|
|---|
