אריה נאור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אריה נאור במכון ז'בוטינסקי, 2011

אריה נאור (נולד ב-1940) הוא פרופסור אמריטוס למדע המדינה, ראש החוג לפוליטיקה ותקשורת במכללת הדסה. כיהן כמזכיר הממשלה בשנים 19771982. שימש כחבר המרכז וההנהלה של תנועת החרות, וכעורך חדשות ב"קול ישראל".

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אריה נאור נולד ב-1940, בן ליהודה נאור ואסתר רזיאל-נאור, חברי האצ"ל שאף נעצרו עקב פעילותם זו.[1]. למד בבית הספר התיכון "צייטלין" בתל אביב ובפקולטה למדעי הרוח של האוניברסיטה העברית בירושלים וקיבל תואר שני.[2] עבד כעיתונאי בעיתונים "חרות" ו"היום".[3] בשנת 1969 היה עוזרו של שר הפיתוח, חיים לנדאו, ולאחר פרישת גח"ל מהממשלה עבר לעבוד כעורך חדשות ב"קול ישראל".

עם עליית הליכוד לשלטון ב-1977, מונה נאור על ידי מנחם בגין למזכיר הממשלה,[2] ושימש בתפקיד זה חמש שנים. נאור היה איש סודו של בגין, והרבה לייצג את הממשלה באמצעי התקשורת. במרץ 1981 פרץ עימות חריף בין נאור לעיתונאי רענן לוריא, על רקע האשמות של לוריא שנאור הציע להדליף לו מידע סודי.[4] בתחילת 1982 הודיע נאור על התפטרותו,[5] וזו נכנסה לתוקף באפריל 1982.

באוקטובר 1982, לאחר פרישתו, הורשע בבית הדין המשמעתי של עובדי המדינה בעבירות של התנהגות שאינה הולמת עובד מדינה: התערבות בעניינים לא לו, תוך סיכון יחסי החוץ של המדינה (העברת מידע לעיתונאי רענן לוריא שעשוי היה לסייע לרונלד רייגן בבחירות בארצות הברית), והצגת תמונה מעוותת של שיחותיו עם רענן לוריא[6].

עם פרישתו פנה למחקר אקדמי ולכתיבה פובליציסטית, שימש כמרצה למדיניות ציבורית באוניברסיטת בן-גוריון בנגב וחבר הסגל האקדמי של האוניברסיטה. כיום מכהן כראש החוג לפוליטיקה ותקשורת במכללת הדסה. הוא יו"ר הוועדה האקדמית של מכון ז'בוטינסקי בישראל.

נאור הוא בנה של אסתר רזיאל-נאור, חברת הכנסת מטעם חרות וגח"ל בין השנים 19491973, ואחיינו של דוד רזיאל, מפקד האצ"ל, שנשלח על ידי המודיעין הבריטי לעיראק ונהרג שם במאי 1941. הוא נשוי לשופטת מרים נאור, נשיאת בית המשפט העליון, ולהם שני בנים תאומים. מתגורר בירושלים.

מספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ארץ ישראל השלמה - אמונה ומדיניות, זמורה. זוכה פרס בהט.
  • בגין בשלטון, ידיעות אחרונות.
  • דוד רזיאל, ידיעות אחרונות.
  • כתובת על הקיר - לאן מוליך הליכוד, ידיעות אחרונות.
  • ממשלה במלחמה - תפקוד ממשלת ישראל במלחמת לבנון (1982), ידיעות אחרונות.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אריה נאור בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יהודה לפידות, נאור, אסתר, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
  2. ^ 2.0 2.1 אריה נאור מזכיר הממשלה, דבר, 14 ביולי 1977
  3. ^ דניאל בלוךאריה נאור מצעירי חרות יתמנה מזכיר הממשלה, דבר, 21 ביוני 1977
  4. ^ דניאל בלוךנאור: קישקוש של קריקטוריסט; לוריא: נאור משקר מאלף ועד תו, דבר, 13 במרץ 1981, המשך
    זמיר ממליץ להעמיד את נאור לדין משמעתי, דבר, 4 במאי 1981
  5. ^ דן מרידור - מועמד למזכיר הממשלה, דבר, 1 בינואר 1982
  6. ^ ברוך מאירי"הידיעה שמסר נאור ללוריא עלולה היתה לגרום נזק למדינה ולממשלה", מעריב, 27 באוקטובר 1982
    "בי"ד משמעתי נזף במזכיר הממשלה לשעבר", הארץ, 19.11.1982; "נאור הודה במסירת מידע על שיחת קארטר-שמידט ללוריא, "הארץ", 14.5.1982


Stub Israelis.png ערך זה הוא קצרמר בנושא ישראלים. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.